התמודדות עם פרידה

[noamlah]

התמודדות עם פרידה

השנה במסגרת הלימודים יצא לי לעבוד עם כיתה של חינוך מיוחד
נקשרתי שם לכל הילדים ובעיקר לילדה אוטיסטית מדהימה, יצרנו קשר מיוחד
כמה שיש לי ותק בתחום הטיפולי, קשר כזה מעולם לא היה לי

לפני חודש וחצי בערך המלוות שלי בעבודה המעשית אמרו לי שאני צריך לחשוב על דרך להפרד מהם כי נגמרת השנה. אני לא אוהב הכנה לפרידות כי מבחינתי "כל עוד אני שם, אני שם", מה הטעם להגיד שאני עוזב אם אני עוד לא עוזב?
למה להפוך כל מפגש למייסר בידיעה שתהיה פרידה בקרוב?
מצד שני עברתי איתם כברת דרך ואולי המדריכות שלי צודקות שצריך הכנה כלשהיא
חשבתי על כך ובסוף אמרתי להן שאני אתכונן לפרידה בשבוע האחרון של השנה
רצה הגורל ולפני שלושה שבועות הייתה לי תאונה ועברתי ניתוח (עדיין מגובס דרך אגב), התכניות שלי נעצרו כי הייתי מרותק למיטה ולא ידעתי מה יהיה איתי ואם בכלל אספיק לראות אותם. בסוף באתי בשלושה ימים אחרונים של השנה ומהילדה שאיתה בעיקר עבדתי יצא לי להפרד בשעה האחרונה של היום (כי נודע לי ברגע האחרון שלא תגיע יום למחרת), הייתה פרידה קצת מבלבלת, היא הייתה עצובה וקצת עצבנית אבל בסופו של דבר חיבקה אותי והצטלמנו ביחד, מצד אחד מרגיש אשם שלא יצא לי להכין אותה לפניי, מצד שני אני לא יודע אם פרידה מתוכננת הייתה עושה את העניין ליותר קל

אז רציתי לדעת מה אתם חושבים
איך אתם מעדיפים להפרד מאדם יקר ואיך אתם מעדיפים שייפרדו מכם?
פרידה מתוכננת עם הכנה מראש או פרידה שמודיעים עליה ברגע שהיא קורית?

 

[cosmo15]

אני לא אוהבת פרידות בכלל

אני מעדיפה להעלם מפני השטח.

רק פעם אחת הייתה לי פרידה מוצלחת ,
היה לי אדם שהכרנו בערך 7 שנים והיינו ידידים קרובים
ויום אחד שדיברנו בטלפון אמרתי לו שאני לא מרגישה שהקרבה שלנו
נושאת פרי והוא אמר שהוא גם מרגיש ככה ולדעתו מיצינו.
אז דיברנו יפה יפה ואמרנו כל אחד מה הוא חושב שהסיבה
שמיצינו קשר ולמה אנחנו כבר לא כמו פעם והחלטנו להפסיק להפגש
והיה ממש נחמד ויפה.

חוץ מזה אף פעם לא הרגשתי שמיציתי קשר מספיק ובדרך כלל לוקח לי זמן להקשר לאדם ואם נקשרתי קשה לי לשחרר.

הייתי מעדיפה שיפרדו ממני בדרך בה הוא נפרד ועם סיבה לוגית והגיונית.
הייתי מעדיפה שזה יעלה ויקרה אלא אם אין ברירה אחרת ובמקרה וזה מתוכנן יש בזה גם משהו מרגיע (נניח אדם שצריך לטוס עוד כמה חודשים).

 

[בודלר]

אני לא כמוך אני מתאהב בכולם בשנייה ורוצה לזיין את כולן

זה נורא כי אני נופל על אנשים והם לא מבינים כאילו ' היי בחור מה קורה לך רק עכשיו נפגשנו מה התחפפת ' מבינה זה נורא בעיקר עם ננשים , הייתי עוקב אחריהם והבתבכתי בגדול ,,

 

[cosmo15]

לא יודעת אם פנית אלי

אני גם "מתאהבת" בשניה, אבל בגלל שאני יודעת להעמיד פני נ"ט אז לרוב לא עקבתי אחרי אנשים . אחותי למשל כן עקבה אחרי כמה אבל גם למדה לא לעשות את זה.

דווקא הייתי עוקבת אבל בשקט, כשהייתי צעירה יותר ואני מתקבעת על אנשים מסוימים כי הם מעניינים אותי מאוד.

לא יודעת , עוד פעם הלוואי שהייתי מובהקת יותר לצד כזה או לצד אחר זה מתסכל מאוד לפעמים . לא מזמן גיליתי עוד משהו משותף, ראיתי שהרבה אס"ים לא אומרים אמא בילדות ואני כשהייתי קטנה - ככה אמא שלי תמיד מספרת , לא הסכמתי לקרוא לה אמא (זה מה שהיא אמרה) מה שאני כן זוכרת זה שאבא שלי תמיד היה טוב עם ילדים ולא היה אלים ואפילו הכלבה שלנו מאוד אהבה אותו הכי מכל המשפחה, אז אני חושבת שפשוט עשיתי 1+1 ולא התייחסתי אליה כי היא לא נתנה מקום שמגיע לה יחס כזה. אפילו בתור ילדה ידעתי את זה.

וזה מרגיז כי בגלל שאני הילדה הקטנה תמיד קיבלתי יחס פחות אלים וטוב מאחותי ואמא שלי התרוצצה סביבי הרבה יותר כי לא נתתי לה מיד את האהבה שאחותי נתנה לה. זה נורא מרגיז אותי שיש המון דברים שדומים אצלי לאס"ים ולא רק שאפשר לומר שיש לי אספרגר ומצד שני אני ממש טובה בלשחק נט"ית ורק פה אני מרשה לעצמי להיות אני כי כשאני רושמת בפורום אחר אני לוקחת בחשבון שלא יבינו אותי ולא יבינו מה אני רושמת ולמה אז אני ממדרת חלקים בעצמי ומנסה להיות יותר כמו החארות הלא הגיוניים האלה.

הם חארות כי אבא שלי זוכר הכל למשל והוא מאוד תמים ובגלל שהוא לא סובל שקרים אז למרות שהוא פתר להם תמיד את הבעיות בעבודה ועזר לאנשים הם מנצלים אותו לתועלת שלהם (כמו חברה אחת שיש לו עכשיו) והוא לא מבין וגם כספית ואני שמחה שהצד הרע של הנט"ים נמצא בי ואני מסוגלת לשקר כמוהם כי אחרת לא הייתי בכלל יכולה לשרוד.
העולם המטופש שלהם מבוסס על שקר ועל חוסר מוסר, והם טוענים להפך.
אני שמחה שהמון שנים יצא לי להסתכל בהם ובגלל החלק שבי שדומה להם יכולתי להתנהג כמוהם, לפחות חלק מהמזמן.

הם גם דוחים כי הם פחדו ובודדו את אמא שלי בהתחלה שהיא הייתה טובה יותר והאמינה בהם וניסתה להשתלב ולא כיבדו שהיא צריכה גם זמן משלה
והם הכי מגעילים כי אני תמיד רואה אותם כמו הבן זוג שלי שלקח לו המון שנים להבין שאחותי לא אדם רע (וגם לי כי לא ידעתי עד השנה הזו שהיא אובחנה כאס"ית וחשבתי שכל מה שהיא עוברת זה איזו בעית אישיות כמו שלי) והם תמיד תמיד צחקו עליה.

היא הרבה יותר טובה בלהיות חברה של אנשים ובחברותיות כי בסוף היא מוצאת אנשים שדומים לה אבל כל הכעס , הזעם והשנאה שלי לא מאפשרים לי לשכוח שלמרות שיכולתי להתנהג כמוהם ולצחוק לחלש אז העדפתי שלו (ואני לא אדם מוסרי אבל אני לא אוהבת שנטפלים לאחר כי הוא לא מבין או שונה ממך) ועל זה אני לא אסלח להם אף פעם בלב ואני לא יכולה.

אז גם אם אני אעמיד פנים אני עדין אדחה אותם.

 

[בודלר]

אני רציתי לומר לך על זה גם אני משחק אותה נט

ואני אוטיסט למהדרין מאובחן לא באספגר אלא בפי די די שזה תפקוד יותר נמוך , כמו שארנה אמר לך אצל נשים אוטיסטיות בעיקר יש כמיהה עזה לשילוב בחברה אוטיסטיות נתפסות באישי יותר מאוטיסטים הם חושניות וגמישות מאוד לכן את מתחבאת מאחורי יחסי הציבור שלהם או הרקע הביתי ומיצגת את עצמלפך כנורמטיבית אבל את אוטיסטית םשוט אצל נשים זה שונה , אוף קשה לי להסביר זאת ארנה עושה זאת טוב יותר מקווה שהבנת

 

[cosmo15]

ארנה - תוכל להסביר

מה שנתי רשם כשתהיה כאן?

חשבתי על זה נתי , אומרים שיש פחות איבחונים של נשים מאשר גברים אתה חושב שזה קשור למשהו גנטי? כי אומרים שנשים יותר טובות באמפתיה ובתקשורת (כי אבולציונית הן גם צריכות לגדל ילדים) אז אולי בגלל זה קל להן במובן מסוים יותר עם הן כאלה או עם קווים כמו שאני חושבת על עצמי.

מה ההבדל בין אוטיזם רגיל לפי די די ?

אמרת בעבר שאתה יודע לשחק,
אני חושבת שזה טוב כי אחרת עלולים להפגע, בגלל זה אני חושבת שטוב שאתה גם מאמץ זהויות כמו שרשמת וחוקר דברים כך גם אם לא לצורך לימוד של העולם שלהם אז עדין משהו בזה נטמע בך וקל לך יותר מולם .

 

[בודלר]

זה תפקוד יותר נמוך אוטיזם יותר מובהק

אני לא נראה רגיל את ישר תזהי שאני אוטיסט אני מאוד מוחצן אני מאוד מוזר ואנשים אוהבים את זה תמיד הייתי המופרע שמתחברים עליו תמיד הייתי ליצן בוכה מתחת לאיפור , ואני יכול להתחזות אבל אני לא רוצה אני חיי כמוזר בכל מובו המילה ושיקפצו לי ,

 

[בודלר]

אין פחות נשים אוטיסטיות יש אותו דבר פשוט קשה לסיין לב

כי הם שמות על עצמם יותכ מסכות ומגנים אבל בפנים הם הכי אוטיסטיות וזה מה שחשוב וארנה הסביר לך כל האוטיסטים עושים המהרה כי האלימות הנורמטיבית מטורפת וצריך לשרוד את אוטיסטית שלמה לטעמי וזה כלל לא קשור ,

 

[arana1]

לא, זה לא גנטי

לדעתי כל האבחון מבוסס נטו על המרחק מהסטראוטיפ וכיוון שקווים אוטיסטים אצל גברים שונים מאוד ממה שהנורמה מצפה מגבר אבל הרבה פחות ממה שהנורמה מצפה מאשה אז יש תת אבחון מטורף של נשים.

למשל, אשה בוהה פחות בולטת על רקע הציפיה הנורמטיבית כי פסיביות מזוהה עם נשיות לגיטימית, אבל גבר בוהה זה כבר ממש צורח בראש של הבבונים כי גברים אמורים להיות אקטיבים.

אבל גם יתכן שאצל נשים אוטיסטיות הצד האמפטי המכיל מתבטא בעוצמה רבה יותר מהנורמטיבי בדיוק כשם שאצל גברים אוטיסטים הצד הפעלתני והאובססיבי לדבר אחד יתבטא יותר חזק.
ממה שאני מכיר גם זה לא תמיד כך


המאבחנים, כמו כל הנ"ט, לא רואים אוטיסטים בכלל, כל מה שהם רואים זה את הפער מהנורמה, כי בשבילם הנורמה היא כל העולם.

 

[arana1]

לדעתי אוטיסטים חיים בעולם "מולטי מיידי"

לזהות של האדם הנורמטיבי יש היבט מיידי והיבט נצחי,
היבט משתנה והיבט קבוע,
אוטיסטים הם כל כך מפוצצים ומוצפים ומלאים כל הזמן שטויות וקולות וקצבים מכל הכיוונים גם בגלל שהם חווים המון סוגים שונים של מיידיות "בו זמנית",
זה גם מה שמוביל למה שנתנאל מתאר כרב כיווניות, שגם נקשרת לגוף כסוף של זכרון מאוד אופייני

אפשר לומר שהאוטיסט כל הזמן נקרע לגזרים לכל הכיוונים בגלל זה
מכאן גם הבעייה עם קבוצתיות ומקומות צפופים או סגורים

צריך לזכור שאוטיסט חווה כל אדם כעולם ומלואו בצורה הכי מיידית וחושית,
וגם מיליון מחשבי על קוונטים לא יצליחו לחשב כיוון במציאות גדושה בו זמנית בכל כך הרבה עולמות שכל אחד מהם הוא גם אינסופי

זה לא שאין לזה פתרון, יש, כי אדם הוא לא מחשב, אבל...

הסיפור שלך כל כך מובהק בדרכו היחודית,
חושב שלא מעטים מאתנו גדלו עם רקע כמעט זהה להחריד

גם לדעתי למזלי יש לי יכולת מסויימת להכיל ולהכליל גם היבט נ"ט
והיכולת הזאת עושה את כל ההבדל בין אוטיסט מסומם ומאושפז וחסר תפקוד לבין כזה שאיכשהו בקושי שורד את הסיוט
ולפעמים אפילו נהנה
קצת

הייתי ממקם את עצמי איפשהו בין נתנאל לבינך
מצד אחד אני מאוד ער ליכולת הקיבול וההבנה וההכלה של הסביבה וחלק מהזמן גם הכי מתחשב בזה
מצד אחר לא מעט אני פשוט לא סופר את הרגישויות של הסביבה
ולמה לא בעצם ?
היא מעולם לא ספרה את אלה שלי ויחסים שאין בהם הדדיות לא שווים שמירה והתחשבות
לא עושה את זה בשביל לנקום רק לא מרגיש שנכון לי נפשית ובריאותית או אפילו מוסרית ליצוק את מהותי לתנועתי והקשב שלי לתוך תבניות שרוצחות אותי

 

[בודלר]

לא אוהב פרידות זה עצוב

אני שונא שעוזבים אותי יש לי חרדת נטישה איומה ואחרי שאבדתי חברים שנרצחו כי היו פושעים כאב לי יותר , אני אוהב תמשפט של טופאק לא בוכים עלינו שאנחנו מתים אנחנו עברינים כמה נכון וכמה עצוב אני בכיתי הם היו אחי לכל דבר ,

 

[dina199]

קודם כל אתה לא אשם כי הרי לא תכננת את התאונה.

פרידה זה תמיד קשה. מה שתכננת היה טוב (הכנה לא ארוכה לפרידה) אבל הרי 'החיים זה משהו שקורה לך כשאתה מתכנן משהו אחר'.
טוב שנשארו לשניכם תמונות.

 

[arana1]

לא יודע להתמודד עם פרידה

אולי גם בגלל זה קשה לי עם "שלום מה נשמע בוקר טוב..."
בדרך כלל אני פשוט הולך בלי לומר מילה
אולי בגלל זה
נאמר לי שזה משאיר תחושה מאוד לא נוחה אצל חלק מהאנשים

כל העניין של הדרך שבה הדברים מופיעים ונעלמים הוא עדיין הכי מסתורי בשבילי,
מרגיש לי טפל למסגר אותו בטקסים המוסכמים אבל לא מצאתי להם אלטרנטיבה ואני לא בטוח שאני ממש מחפש כזאת.
מבחינתי זה בסדר להשאיר את זה פתוח
לא מאמין בסגירת עניינים
לא חושב שזה מציאותי
הכל פתוח לעד