התמודדות עם פחדים
בוקר טוב, אני קוראת פה כבר לא מעט אבל אף פעם עוד לא יצא לי לכתוב בעצמי- והנה הגיעה השעה, ואני זקוקה לעצות. אז קודם כל- נעים מאד. אני שוקה ואני אמא לשני בנים- בן שנתיים ובן חודש בשבוע האחרון בן השנתיים התחיל לפחד מכל מיני דברים. מרעשים פתאומיים, נביחות של הכלבה (שאף פעם לא הטרידו אותו) ומהרוח. דיברתי על זה עם הגננת והיא אמרה שזה גיל שבו הם מפחדים ורק צריך לחבק אותו חזק ולהראות לו שאני שם עבורו. לא להזכיר בכלל את הפחד או את סיבת הפחד. רק שבינתיים הוא לא מוכן לצאת לחצר בגלל שיש רוח, הוא רוצה ללכת לים, אבל ברגע שיצאנו מהרכב והוא הרגיש את הבריזה של תל אביב ,נכנס ללחץ ורצה הביתה, ובאופן כללי הוא לא מפסיק לדבר על הרוח ולפחד ממנה. מה אפשר עוד לעשות? להציע לו פתרונות (כובע? "להבריח" את הרוח?) או להמשיך להתעלם ורק להחזיק לו את היד/לחבק אותו? ואם כבר אני פה- אז גם שאלת גמילה - עד עכשיו היינו בעיקר בשלב המודעות - לפני האמבטיה היינו שואלים אותו אם הוא רוצה לעשות פיפי, ובד"כ הוא היה מטפס לשירותים ועושה. בגן התחילו גמילה לרוב הילדים ועכשיו הוא הרבה יותר מודע לזה. בימים האחרונים (או יותר נכון - בלילות האחרונים) אחרי שמשכיבים אותו לישון הוא מבקש לעשות פיפי. אנחנו לוקחים אותו לשירותים, הוא עושה, חוזר למיטה, שוב מבקש, שוב עושה, שוב חוזר למיטה, וככה זה יכול להימשך עוד שעה. פה הדיעות ביני לבין הבעל כבר חלוקות. שנינו מסכימים שחלק מזה זה משחק, שדוחה את ההליכה לישון וכדומה. אבל האם לשתף פעולה עם זה? או שבאיזשהו שלב להודיע לו שהולכים לישון וזהו? האם במקום ללכת לישון לשבת איתו שעה בשירותים כשכל פעם הוא עושה קצת או לא עושה בכלל? מה עושים?
בוקר טוב, אני קוראת פה כבר לא מעט אבל אף פעם עוד לא יצא לי לכתוב בעצמי- והנה הגיעה השעה, ואני זקוקה לעצות. אז קודם כל- נעים מאד. אני שוקה ואני אמא לשני בנים- בן שנתיים ובן חודש בשבוע האחרון בן השנתיים התחיל לפחד מכל מיני דברים. מרעשים פתאומיים, נביחות של הכלבה (שאף פעם לא הטרידו אותו) ומהרוח. דיברתי על זה עם הגננת והיא אמרה שזה גיל שבו הם מפחדים ורק צריך לחבק אותו חזק ולהראות לו שאני שם עבורו. לא להזכיר בכלל את הפחד או את סיבת הפחד. רק שבינתיים הוא לא מוכן לצאת לחצר בגלל שיש רוח, הוא רוצה ללכת לים, אבל ברגע שיצאנו מהרכב והוא הרגיש את הבריזה של תל אביב ,נכנס ללחץ ורצה הביתה, ובאופן כללי הוא לא מפסיק לדבר על הרוח ולפחד ממנה. מה אפשר עוד לעשות? להציע לו פתרונות (כובע? "להבריח" את הרוח?) או להמשיך להתעלם ורק להחזיק לו את היד/לחבק אותו? ואם כבר אני פה- אז גם שאלת גמילה - עד עכשיו היינו בעיקר בשלב המודעות - לפני האמבטיה היינו שואלים אותו אם הוא רוצה לעשות פיפי, ובד"כ הוא היה מטפס לשירותים ועושה. בגן התחילו גמילה לרוב הילדים ועכשיו הוא הרבה יותר מודע לזה. בימים האחרונים (או יותר נכון - בלילות האחרונים) אחרי שמשכיבים אותו לישון הוא מבקש לעשות פיפי. אנחנו לוקחים אותו לשירותים, הוא עושה, חוזר למיטה, שוב מבקש, שוב עושה, שוב חוזר למיטה, וככה זה יכול להימשך עוד שעה. פה הדיעות ביני לבין הבעל כבר חלוקות. שנינו מסכימים שחלק מזה זה משחק, שדוחה את ההליכה לישון וכדומה. אבל האם לשתף פעולה עם זה? או שבאיזשהו שלב להודיע לו שהולכים לישון וזהו? האם במקום ללכת לישון לשבת איתו שעה בשירותים כשכל פעם הוא עושה קצת או לא עושה בכלל? מה עושים?
