התמודדות עם עצמי

התמודדות עם עצמי

אהלן! ככה זה כשנדמה לי שהתחלתי להכיר את עצמי, מתברר שאני עדיין רחוקה מהכרה וקבלה עצמית. אתמול ארע לי מקרה ששבר אותי בצורה עמוקה וקשה ביותר. זה קרה בעבודה: איבדתי את עשתונותיי בגלל איזה לקוח, אבל זה מילא, זה היה צפוי, כי ככה זה בעבודה של שירות לקוחות, זה לדעת להתמודד מול אנשים שונים ומשונים וגם כאלו שאתה חסר אונים מולם.
אבל לא הגישה של הלקוח היא ששברה אותי, אלא התגובה שלי בסיטואציה הזאת. משום לא ידעתי איך אני מתמודדת איתו, איבדתי את עצמי באותו הרגע, אך הגרוע יותר התרחש אחרי השיחה איתו: הרגשתי אבודה וחסרת יכולת התמודדות, כאילו הפילו עלי הר שלם ואני שרועה בחוסר ביטחון ודיכאון של חוסר אונים ולא יודעת מה לעשות עם עצמי...
מה שהכי מציק לי בסיטואציה כזאת זה מצב הרוח שלי אחרי המקרה. אני מפסיקה לדבר, מתחילה לבכות ולא משתפת אף אחד בעובר עלי, כלומר, במקום לספר, להתייעץ, לשפוך ולשתף, אני בוחרת להתכנס בתוך עצמי ולאכול את כל החרא בפנים. אני גם מפסיקה לתפקד וקשה לי לדבר... גם כשמישהו מנסה להתקרב אלי ולנסות לעזור - אני דוחה את כולם וחוזרת חזרה לתוך קונכיית הסיוט שלי. אני לא מתחרטת על כלום, מודעת לעובדה שכל מקרה כזה של לקוח עקשן ועצבני - מלמד אותי משהו חדש וגורם לי לראות צדדים נוספים של התפקיד הזה, אבל התגובות שלי לא עומדות במבחן המציאות.. אין לי שליטה על הרגשות שלי כשמישהו פוגע בי בצורה כזו כואבת, אני מתחילה לראות הכל בצורה מעוותת, ואף לעשות שטויות שאני משלמת עליהן אחר כך ביוקר. מנסה לא להיות תלויה באישורים חברתיים או באיך שאחרים ישפטו אותי (פתאום אני כבר לא אותה בחורה מאושרת ומלאת אנרגיית חיים כמו שהם מכירים, אלא אדם דיכאוני וממורמר), אבל זה ממשיך לרדוף אותי.... איך יסתכלו עלי שאחזור לעבודה יום ראשון?
חזרתי הבייתה, בכיתי כמו שלא בכיתי מזה תקופה ארוכה בעוד אני מייסרת את עצמי בכך שדמעות לא יעזרו אם לא אבין את המשמעות של המקרה שארע לי.. ואני עדיין לא מבינה אותו.. טוב זה היה החלק הקל, ועכשיו לתוצאות: לא מרגישה שאני יודעת מה הייתי עושה במצב הנ"ל אם הוא היה חוזר על עצמו שנית... כלומר, לא למדתי ולא הפקתי מכך שום לקח או שיעור לחיים. נכון, זה עשה את שלו: קיבלתי הלם, זה הוציא אותי מהאיזון, איבדתי את השפיות, לא שלטתי בתגובות שלי, פתאום הכל התעוותת לי מול העיניים... אבל ... זה לא יכול להגמר ככה! חייב להיות לזה פתרון ברור! ואם חס וחלילה ואני מאחלת לעצמי שזה יקרה לי שוב כדי ללמוד מזה שיעור , זה קורה לי שוב, אני לא חושבת שהתגובה שלי תהיה שונה, כיוון שעדיין לא ברור לי כיצד עלי לנהוג בסיטואציה מלחיצה כזאת, ומעבר לכך, כיצד לקבל את עצמי אחרי שזה נגמר?? ואולי אני עדיין לא בשלה לספוג את המכה הזאת, אז למה זה קורה לי בכל זאת? ולמה אני לא מצליחה להבין את שיעור לחיים שהארוע הגיע ללמד אותי? למרות הפסימיות המצב רוח השלילי, סופ"ש נפלא לכולכם!
 
אני מציעה לך....

לעשות מדיטציה, הירגעות עם עצמך. ישנן מדיטציות נפלאות ופשוטות איך לתקשר עם האני העליון שלנו (בפורום תיקשור לדוגמא). התשובות נמצאות בתוכינו, יקירה, רק צריך לדלות אותן בסבלנות. התשובה הראשונה שעולה לך, היא הנכונה. לי זה עוזר המון לקבלת תשובות. עוד הצעה, לכתוב את השתלשלות העניינים ולעצור בנקודה שגרמה לך להתפרצות. מה בדיוק גרם לזה? האם זה קרה לך בעבר? אם זו תבנית שחוזרת על עצמה אז היא נעוצה במשהו מעברך (כניראה ילדותך), או מגילגול קודם. גם שאלה כזו את יכולה להפנות לאני העליון שלך - איזו חוויה בעברי גורמת לי להגיב בצורה כזו? מדוע אני כל כך סגורה לעזרה בשעת משבר? מהיכן באה הבושה? אז בהצלחה.
 
האני העליון

נכון אמרת, אלו הן תבניות שחוזרות על עצמן באופן קבוע (שמתי לב לכך לא מזמן). את אומרת שהמדיטציות עזרו לך להגיע לפתרון בעיותיך בעזרת התקשור עם האני העליון. אך אני בטוחה שישנם גם דרכים נוספות להגיע אליו. אם את יודעת עליהם, את יכולה בבקשה לתת דוגמאות?
 
ברגע...

שאנו מתקשרים עם האני העליון שלנו באופן קבוע, הוא די עומד לצידנו כל הזמן, הרבה יותר קל לזמן אותו, ובעצם אנו מפתחים אנטואיציה, ידע פנימי ותחושות הרבה יותר נכונות על מה שקורה לנו, ועל הבחירות שעלינו לעשות. יום נעים לך!
 

beinglove

New member
../images/Emo20.gifאז קודם כל את כן משתפת ונפתחת אולי

לא באופן שמספק אותך, אך אני רואה את זה כדבר חיובי שאת עושה עבור עצמך. יכול להיות שאיבדת שליטה והרגשת עצב עמוק , משום שמה שקרה בעצם זה שהאדם שמולך לא ראה אותך, לא באמת, וזה לא קשור רק לתקשורת מול לקוח, או אליו באופן ספציפי במקרה הזה כמו שאת מתארת.אכן את יכולה לחזור לעבר אולי לילדות ולשלוח למקומות פגועים שבהם לא באמת ראו אותך, לא התייחסו אלייך ואולי לא הרגשת מובנת. אכן התגובה האמוציונלית הקשה אינה תוצר של הסיטואציה , אלא פגיעה באחת מנקודות התורפה והכאב שלך. בסיטואציות כאלו אנו לא מבינים - איך איבדתי שליטה? מה באמת קרה שם? ואז אנו שופטים את עצמנו, המיינד שופט. אבל הגוף הרגשי סובל. גם אני הייתי עובדת על המקום הפגוע הזה , שמנהל אותך, מתוך בחירה קבלת אחריות, שליטה מחודשת ורצון לריפוי. קראתי דברים שכתבת, את מחפשת רצינית ואני בטוחה שתמצאי עבור עצמך אפיקי ריפוי מדיטטיביים או טיפוליים. וככה בשבילך משהו שעושה לי טוב לקרוא בכל מיני רגעים בהם אני זקוקה לתזכורת: הרב קוק "עלה למעלה עלה, כי כוח עז לך, ויש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אל תכחש סם, פן יכחשו לך, דרוש אותם וימצאו לך מיד". שולחת אהבתי ותמיכתי, וגם לך שבת שלום וסוף שבוע מקסים.
 

seagalv

New member
שלום לך יקירה

אני דיי חדשה פה אבל רציתי לומר לך שתתחילי בכך שתקבלי את העובדה שאת מתפרצת לעיתים וקבלי זאת באהבה, כולנו בני אדם ולכולנו יש נקודות חולשה וגם לנו מותר לפעמים לשבור את הכלים. קבלי שזאת לא בושה, זה רק מראה שאת נמצאת בנקודת מצוקה כלשהי. תאמיני לי מניסיון זה פותר חצי מהבעיה, במקביל תעשי מדיטציות שעוזרות מאוד מאוד, ותנסי להבין כיצד את מגיעה למצב כזה, אם את לא מצליחה לא נורא, אל תלחצי, פשוט קחי אויר ותנסי בהזדמנות אחרת. בהצלחה סיגל
 
למעלה