ס י י פ נ י ת
New member
שלום.
שוב כאן. מעתיקה הנה מכתב שכתבתי בפורום שכן. אין לו שום קשר להתמודדות. כי אני.. אני לא מתמודדת עם זה. לא מוכנה להתמודד עם זה יותר. פשוט נגמרתי. וכותבת לכם כי עדיין צריכה לחיות עם העונש הזה. המכתב נכתב מתוך כעס לחברי הפורום ההוא [הפרעות אכילה], כעס על החולי. כעס על ההפקרות. כעס על עצמי. הוא ישמע מאוד ממורמר. כי הוא פשוט כזה. ולא סתם בחרתי לתקוף שם את עצמי. מקווה לקרוא תגובות שלכם בנוגע לחוסר הרצון להתמודד עם זה. המכתב: הצד האפל של ההפלה הטבעית אני רוצה לשתף אתכן במשהו מחריד. אני לא מציינת שזוהי הודעה טריגרית משום שהיא לא. לרובכן בכל אופן לא יהיה כאן טריגר. לא חוויתן זאת. אבל זו הודעה קשה. ובכל זאת עליכן לקרוא בתשומת לב. אני רוצה לספר לכן על הצד האפל של ההפלה הטבעית. בהתחלה יכול מאוד להיות שבכלל לא תגיעו לשלב שבו נצפה הדופק בבדיקת U.S. אבל אם נתמזל מזלכן, אתן תראו אותו. דופק מואץ בהתאם לדרוש. מן פעימות כאלו זריזות וחמודות על המסך שחור לבן בחדר הרופא. אחד הדברים המרהיבים שתראו בחיים שלכן. ואולי הדבר הכי מרהיב. כמובן, אם יתמזל מזלכן. אבל כמובן מדובר בהפלה. כי זה מה שהחולי המחורבן מעניק לנו. אז זה יפול. הדבר המרהיב הזה.. תכף נגיע לצד האפל. עכשיו ככה. יכול להיות שזה יפול לבד. ויכול להיות שלא. יכול להיות שזה יהיה מה שנקרא "הפלה נדחית". העובר יפסיק להתפתח אבל יישאר ברחם. אפילו לא יהיה דימום. אם תהיי מספיק קשובה לגופך, תבחיני בזאת לבד, פתאום, באחר-צהריים משובב נפש של יום חמישי סתמי. תדעי שאיבדת את תינוקך. הריצה לרופא רק תאמת את החורבן. ואז יציעו לך ללכת הביתה לבלות את סוף השבוע בציפייה לדימום שעתיד לבוא. כי הרי זה הכי נורמאלי שבעולם ללכת הביתה לשבת של חרדה ומתח. אבל אם יהיה לך שכל, תלכי למיון ותגמרי עם זה סופית. עניין של רבע שעה והרדמה מלאה. יעשו לך גרידה. לא שזה כזה פשוט, ההליך הפולשני הזה. ודי מביך לחשוף את גופך על כל צלקותיו מול הרופאים שם. לכי תסבירי להם למה את נראית כמו אחת שתקף אותה נמר. אז יעשו לך גרידה. הרדמה או לא, זה כואב רצח. ואם יהיה לך מזל ושכל, לא תתרוצצי אחר כך בנסיון נואש להשיב את חייך למסלול החיוכים וה"בסדר" ואז גם לא תפתחי דלקת אלימה שתגרום לאשפוזך למשך שבוע ועירוי אנטיביוטיקה לוריד תוך מלחמה בחום שלא יורד. אז לא לרוץ. מותר לך גם לבכות ולהתאבל. וזה מה שקרה לי בפעם הראשונה. עכשיו, יש מה שנקרא גם הפלה מלאה. או שלא. תכף נראה. זה אומר שאת מפילה. זה פשוט נופל. איפה היינו? בבדיקת ה- U.S, כן. נצפה דופק. תלכי מפזזת מאושר ותראי כוכבים ופרפרים וציפורים. אפילו שחטפת זיהום בדרכי השתן, אך מעט לאחר שגילית את הריונך השני, אפילו שדיממת מספר ימים בזמן לקיחת האנטיביוטיקה. אפילו שבמיון לא ידעו לספר מה עלה בגורל העובר שלך. הנה היית אצל הרופא זה עתה והוא אישר כי שק ההריון נמצא והרי לך הדופק. בדרך הבייתה תעצרי בחנות יצירה ותוציאי אלפי שקלים על חרוזים. זה מה שמותר יהיה לך לעשות מעתה ועד סוף שמירת ההריון שאת נכנסת אליה. תגיעי הבייתה ותסדרי את החרוזים ליד המיטה. תתמקמי ותחכי לבעלך שישוב ותהיו מאושרים. רק לשעות ספורות בלבד. בבוקר תקומי ותגלי שאת מדממת. אחרי חצי שעה תגלי שאת ממש ממש מדממת. שעה אחר כך במיון יספר לך הרופא שהוא נורא מצטער אבל היפלת. ראית שק הריון ודופק אתמול? טוב, זה היה אתמול. עכשיו זהו. ותלכי הביתה לשכב. אל תסתובבי כסהרורית ברחובות. אל תעלי לאוטובוס לשום מקום. אל תתני לאבא להשתגע מדאגה כי כיבית את הפלאפון ולא רצית לשמוע מאיש. כי אז יצטרכו לבוא לקחת אותך מעיר זרה רחוקה. להשיבך לבית החולים. שם הרופא יסביר בעדינות כי אין מה לעשות. זה קרה ועוד יקרה. למה? כי את לא אמא. כי את ילדה מטומטמת שחירבנה לעצמה את החיים. אפילו שחלק מזה זו עבודה של אחרים שפגעו בך. אז מה. את נתת להם לפגוע בך. את פגעת בעצמך אחריהם. מגיע לך. טוב. הוא לא באמת אמר את זה. אבל הוא בטח חשב ככה, לא? כמוני... אז כן. את מפילה. ויש לך טיפול היום. אי אפשר לפספס. אחרי הכל, כבר פספסת אחד השבוע כי היית במיטה עם שלפוחית שתן מודלקת וחשש להריונך. אז תעשי טובה ולכי הבייתה לכמה שעות. תדממי את עצמך למוות. אחר כך תלכי אליה לטיפול ותבכי לה שאת הולכת מפה קיבינימאט. שזה אבסורד להיות בעננים ואחרי שעות ספורות לבכות את חורבנך. אבל את לא לבד שם בטיפול. בעלך איתך. ואת שותקת. לא תגידי לה כל מה שרצית. שתקי ותחייכי. יהיה טוב. תחזרי הבייתה להחליף תחבושות. אחרי הכל - את עוד מדממת. בלילה תתפוצצי מכאב ותרוצי למיון. תבלי שם כל הלילה. עד שחר. תשתחררי אחרי שיגידו לך שייקח עוד קצת זמן. שתחכי עד יום ראשון ואם עדיין זה ממשיך - יעשו לך גרידה. בינתיים תני לזה ליפול לבד. אז תלכי למיטה ותהרגי את עצמך לשנת סיוטים. ותקומי להחליף תחבושות כל הזמן. תזיעי את החום של גופך שמשתולל. תדממי את ילדך. י-ל-ד-ך. הילד שלך. ואז זה מכה בך. שבת בבוקר מוקדם. תחליפי תחבושת ספוגה בדם. בילד שלך. את לא מתנקה אחרי מחזור. את מנקה את פרי בטנך ממך. הצד האפל של ההפלה הטבעית. שולחים אותך הביתה לימים ארוכים בהם תנקי את ולדך ממך. אין גרידה שתנקה אותך מהמוות השטני הזה במהירות השיא. זה את לבד מול מלאך האופל. הוא ירצח את ילדך וישעבד אותך לנקות את העבודה המטונפת שלו. וזו הפלתי השניה. מזוויע פולשני וחושפני מידי, לא? תחשבו על זה בכל פעם שיתחשק לכן להתעלל בעצמכן שוב.
שוב כאן. מעתיקה הנה מכתב שכתבתי בפורום שכן. אין לו שום קשר להתמודדות. כי אני.. אני לא מתמודדת עם זה. לא מוכנה להתמודד עם זה יותר. פשוט נגמרתי. וכותבת לכם כי עדיין צריכה לחיות עם העונש הזה. המכתב נכתב מתוך כעס לחברי הפורום ההוא [הפרעות אכילה], כעס על החולי. כעס על ההפקרות. כעס על עצמי. הוא ישמע מאוד ממורמר. כי הוא פשוט כזה. ולא סתם בחרתי לתקוף שם את עצמי. מקווה לקרוא תגובות שלכם בנוגע לחוסר הרצון להתמודד עם זה. המכתב: הצד האפל של ההפלה הטבעית אני רוצה לשתף אתכן במשהו מחריד. אני לא מציינת שזוהי הודעה טריגרית משום שהיא לא. לרובכן בכל אופן לא יהיה כאן טריגר. לא חוויתן זאת. אבל זו הודעה קשה. ובכל זאת עליכן לקרוא בתשומת לב. אני רוצה לספר לכן על הצד האפל של ההפלה הטבעית. בהתחלה יכול מאוד להיות שבכלל לא תגיעו לשלב שבו נצפה הדופק בבדיקת U.S. אבל אם נתמזל מזלכן, אתן תראו אותו. דופק מואץ בהתאם לדרוש. מן פעימות כאלו זריזות וחמודות על המסך שחור לבן בחדר הרופא. אחד הדברים המרהיבים שתראו בחיים שלכן. ואולי הדבר הכי מרהיב. כמובן, אם יתמזל מזלכן. אבל כמובן מדובר בהפלה. כי זה מה שהחולי המחורבן מעניק לנו. אז זה יפול. הדבר המרהיב הזה.. תכף נגיע לצד האפל. עכשיו ככה. יכול להיות שזה יפול לבד. ויכול להיות שלא. יכול להיות שזה יהיה מה שנקרא "הפלה נדחית". העובר יפסיק להתפתח אבל יישאר ברחם. אפילו לא יהיה דימום. אם תהיי מספיק קשובה לגופך, תבחיני בזאת לבד, פתאום, באחר-צהריים משובב נפש של יום חמישי סתמי. תדעי שאיבדת את תינוקך. הריצה לרופא רק תאמת את החורבן. ואז יציעו לך ללכת הביתה לבלות את סוף השבוע בציפייה לדימום שעתיד לבוא. כי הרי זה הכי נורמאלי שבעולם ללכת הביתה לשבת של חרדה ומתח. אבל אם יהיה לך שכל, תלכי למיון ותגמרי עם זה סופית. עניין של רבע שעה והרדמה מלאה. יעשו לך גרידה. לא שזה כזה פשוט, ההליך הפולשני הזה. ודי מביך לחשוף את גופך על כל צלקותיו מול הרופאים שם. לכי תסבירי להם למה את נראית כמו אחת שתקף אותה נמר. אז יעשו לך גרידה. הרדמה או לא, זה כואב רצח. ואם יהיה לך מזל ושכל, לא תתרוצצי אחר כך בנסיון נואש להשיב את חייך למסלול החיוכים וה"בסדר" ואז גם לא תפתחי דלקת אלימה שתגרום לאשפוזך למשך שבוע ועירוי אנטיביוטיקה לוריד תוך מלחמה בחום שלא יורד. אז לא לרוץ. מותר לך גם לבכות ולהתאבל. וזה מה שקרה לי בפעם הראשונה. עכשיו, יש מה שנקרא גם הפלה מלאה. או שלא. תכף נראה. זה אומר שאת מפילה. זה פשוט נופל. איפה היינו? בבדיקת ה- U.S, כן. נצפה דופק. תלכי מפזזת מאושר ותראי כוכבים ופרפרים וציפורים. אפילו שחטפת זיהום בדרכי השתן, אך מעט לאחר שגילית את הריונך השני, אפילו שדיממת מספר ימים בזמן לקיחת האנטיביוטיקה. אפילו שבמיון לא ידעו לספר מה עלה בגורל העובר שלך. הנה היית אצל הרופא זה עתה והוא אישר כי שק ההריון נמצא והרי לך הדופק. בדרך הבייתה תעצרי בחנות יצירה ותוציאי אלפי שקלים על חרוזים. זה מה שמותר יהיה לך לעשות מעתה ועד סוף שמירת ההריון שאת נכנסת אליה. תגיעי הבייתה ותסדרי את החרוזים ליד המיטה. תתמקמי ותחכי לבעלך שישוב ותהיו מאושרים. רק לשעות ספורות בלבד. בבוקר תקומי ותגלי שאת מדממת. אחרי חצי שעה תגלי שאת ממש ממש מדממת. שעה אחר כך במיון יספר לך הרופא שהוא נורא מצטער אבל היפלת. ראית שק הריון ודופק אתמול? טוב, זה היה אתמול. עכשיו זהו. ותלכי הביתה לשכב. אל תסתובבי כסהרורית ברחובות. אל תעלי לאוטובוס לשום מקום. אל תתני לאבא להשתגע מדאגה כי כיבית את הפלאפון ולא רצית לשמוע מאיש. כי אז יצטרכו לבוא לקחת אותך מעיר זרה רחוקה. להשיבך לבית החולים. שם הרופא יסביר בעדינות כי אין מה לעשות. זה קרה ועוד יקרה. למה? כי את לא אמא. כי את ילדה מטומטמת שחירבנה לעצמה את החיים. אפילו שחלק מזה זו עבודה של אחרים שפגעו בך. אז מה. את נתת להם לפגוע בך. את פגעת בעצמך אחריהם. מגיע לך. טוב. הוא לא באמת אמר את זה. אבל הוא בטח חשב ככה, לא? כמוני... אז כן. את מפילה. ויש לך טיפול היום. אי אפשר לפספס. אחרי הכל, כבר פספסת אחד השבוע כי היית במיטה עם שלפוחית שתן מודלקת וחשש להריונך. אז תעשי טובה ולכי הבייתה לכמה שעות. תדממי את עצמך למוות. אחר כך תלכי אליה לטיפול ותבכי לה שאת הולכת מפה קיבינימאט. שזה אבסורד להיות בעננים ואחרי שעות ספורות לבכות את חורבנך. אבל את לא לבד שם בטיפול. בעלך איתך. ואת שותקת. לא תגידי לה כל מה שרצית. שתקי ותחייכי. יהיה טוב. תחזרי הבייתה להחליף תחבושות. אחרי הכל - את עוד מדממת. בלילה תתפוצצי מכאב ותרוצי למיון. תבלי שם כל הלילה. עד שחר. תשתחררי אחרי שיגידו לך שייקח עוד קצת זמן. שתחכי עד יום ראשון ואם עדיין זה ממשיך - יעשו לך גרידה. בינתיים תני לזה ליפול לבד. אז תלכי למיטה ותהרגי את עצמך לשנת סיוטים. ותקומי להחליף תחבושות כל הזמן. תזיעי את החום של גופך שמשתולל. תדממי את ילדך. י-ל-ד-ך. הילד שלך. ואז זה מכה בך. שבת בבוקר מוקדם. תחליפי תחבושת ספוגה בדם. בילד שלך. את לא מתנקה אחרי מחזור. את מנקה את פרי בטנך ממך. הצד האפל של ההפלה הטבעית. שולחים אותך הביתה לימים ארוכים בהם תנקי את ולדך ממך. אין גרידה שתנקה אותך מהמוות השטני הזה במהירות השיא. זה את לבד מול מלאך האופל. הוא ירצח את ילדך וישעבד אותך לנקות את העבודה המטונפת שלו. וזו הפלתי השניה. מזוויע פולשני וחושפני מידי, לא? תחשבו על זה בכל פעם שיתחשק לכן להתעלל בעצמכן שוב.
