התמודדות עם המחלה
שלום לכולם, אני חדשה בפורום הזה אבל אני מגיעה לכאן אחרי שנים שאני כבר (כביכול) נקייה מהמחלה הארורה הזו. אצלי פרצה המחלה בגיל 10 עד 17, כיום אני בת 24, וההתקף האחרון שלי היה בגיל 17, לפני גיוסי לצבא, שגם עמד בסימן שאלה. לקחתי טגרטול ודפלפט והתמודדתי עם המחלה כאילו היא בכלל לא קיימת. היום אני לומדת פסיכולוגיה וחלק מהלימודים כוללים לימוד על מחלה זו ואני נדהמת לגלות כמה אנשים סביבי לא מודעים למחלה או להשלכותיה וכמו כן, נדהמת לגלות את כמות האנשים סביבי שגם אצלם פרצה המחלה בגיל צעיר אבל הם אף פעם לא דיברו עליה יותר מדי, "השתיקו" אותה. מעניין אותי לדעת האם גם אצלכם קרה אותו הדבר- האם גם אתם נמנעתם מפעילויות חברתיות בגלל המחלה , או האם אפילו לחבריכם הטובים ביותר לא סיפרתם על עצם קיומה אצלכם?
שלום לכולם, אני חדשה בפורום הזה אבל אני מגיעה לכאן אחרי שנים שאני כבר (כביכול) נקייה מהמחלה הארורה הזו. אצלי פרצה המחלה בגיל 10 עד 17, כיום אני בת 24, וההתקף האחרון שלי היה בגיל 17, לפני גיוסי לצבא, שגם עמד בסימן שאלה. לקחתי טגרטול ודפלפט והתמודדתי עם המחלה כאילו היא בכלל לא קיימת. היום אני לומדת פסיכולוגיה וחלק מהלימודים כוללים לימוד על מחלה זו ואני נדהמת לגלות כמה אנשים סביבי לא מודעים למחלה או להשלכותיה וכמו כן, נדהמת לגלות את כמות האנשים סביבי שגם אצלם פרצה המחלה בגיל צעיר אבל הם אף פעם לא דיברו עליה יותר מדי, "השתיקו" אותה. מעניין אותי לדעת האם גם אצלכם קרה אותו הדבר- האם גם אתם נמנעתם מפעילויות חברתיות בגלל המחלה , או האם אפילו לחבריכם הטובים ביותר לא סיפרתם על עצם קיומה אצלכם?
אבל מה שכן אני חושבת שזה בא בגלל האיזון, אני כמעט שלוש שנים עם כדורים ומאוזנת יופי, נראה לי שזה מה שהחזיר לי ת'ביטחון, השליטה, כשאת בחוסר שליטה העולם נראה הרבה יותר אפל...
