"התמודדות" עם הבוס
שלום . ברצוני לומר מספר דברים בנושא "התמודדותי" בימים/שבועות האחרונים (בחודש האחרון ,פחות או יותר) עם הבוס (מעין מאמר השונה בתכלית מאחד המאמרים המקוריים שרציתי לכתוב על העבודה הנוכחית) . ובכן , בימים/שבועות האחרונים אני מרגיש , שהממונה עלי (הנחמד מאד , אגב , מבחינת אישיות - לפחות בתחילת העבודה יכולתי לומר זאת בפה מלא) לא נמצא איתי באותה "מערכת-יחסים" (במובן יחסי עבודה ובכלל , יחסי אנוש) . אביא דוגמא : לפני בערך 3-4 שבועות , שאלתי אותו בבוקר (כהרגלי , שהרי גם הוא שואל אותי ואת חברי הצוות מדי בוקר בד"כ) "מה עניינים" ? (או "מה נשמע" ?) והוא ענה "בסדר גמור!" - אבל זה ממש לא היה אותו "בסדר גמור" מתחילת תקופת העבודה : פעם , הוא היה מחייך כשאמר "בסדר גמור" - ואם לא מחייך , הורגש במבטו ובלחיצת היד שלו שזה אכן "בסדר גמור". הפעם , לעומת זאת , כשהושטתי לו יד (כלומר , למטרת לחיצת יד) , לחצתי יד כהרגלי (להלן "לחיצה סטנדרטית של מצב-רוח טוב") , אך מהצד השני הרגשתי "חוסר-חשק" : הוא לא הסתכל עלי ישירות כשאמר "בסדר גמור" וגם לחיצת היד שלו נראתה כאילו הוא "עושה טובה" כשהוא מושיט את ידו . (במילים אחרות , ה "בסדר גמור" שלו היה בטל ב - 60 - אולי אף בטל ב - 100% , שכן אי-המבט בעיניים ואופן לחיצת היד (שאולי אף גרמה לי להבין טוב יותר את משמעות לחיצת היד) ביטאו משהו שונה לחלוטין) . ייתכן שהוא ציפה באותם ימים לתפוקה גבוהה יותר במשימה שנתן לי לבצע (ואף היה שואל לעיתים יותר מדי קרובות "אתה מסיים עם זה היום?" "מתי להערכתך זה יסתיים?" וכו' וכו'). עם סיום המשימה , לפני שבוע בדיוק , כשהודעתי לו "סיימתי עם ה ..." , הוא ענה "יפה מאוד" (כשהרגשתי הפעם שהוא מרוצה) . דרך-אגב , למחרת הוא שאל אם סיימתי עם ה ... (כאשר ממש יום קודם הודעתי לו אישית שסיימתי). הרגשתי גם , היום וגם לפני כשבועיים , שהוא אומר לי דברים (אז והיום) בעודו רותח . יש לו מודעות בסה"כ : הוא אינו צועק כשהוא רותח/זועם/מתעצבן , אך באופן התבטאותו - ובמיוחד , במבט שלו כשהוא אומר את הדברים - אני מרגיש רתיחה/זעם . והאמת , יש לי תחושות טובות ... (כלומר , יכול להיות שגם אנשים אחרים היו חשים זאת , אך לי נדמה שאני מרגיש את זה "חזק יותר" - כלומר בעוצמות פנימיות גבוהות יותר). יכול להיות שגם משהו אישי עובר עליו , אך את זה לא אוכל לדעת (והאמת , זה לא אמור להעסיק אותי (תרתי משמע "להעסיק" אותי כשמדובר בממונה ואחד מעובדיו ...)) בנוסף (וזה כבר לא קשור לממונה , ואפשר לפתוח על זה מאמר אחר , אני מעדיף להכניס זאת כאן) - נדמה לי לעיתים יותר מדי קרובות (אני משתדל לא לחשוב על זה במהלך העבודה , אך אני חש את זה מדי פעם בפעם) שנגמר לי "כושר השרידות" בעבודה הנוכחית . כלומר , פיזית ונפשית אני כבר לא יכול יותר , ואני חושש שבעקבות כך עלול לקרות איזשהו משהו (נניח , תגובה כזאת או אחרת למישהו/י כזה/ו או אחר/ת בעקבות דבר כזה או אחר שהוא/היא אמר/ה) - אני משתדל שלא לחשוב על זה במהלך העבודה , אך לעיתים קופצות לי כאלה מחשבות לראש שקשה לנטרל אותן . (זכרו שאינני עובד בתחום , וגם החבר'ה לא ממש על רמה , ואין זה מקל עלי את התפקוד היומיומי בעבודה). מצד שני , אני צריך לדעת שיש לי מטרה (להלן : לחסוך מספיק כסף ע"מ להמשיך ולהשלים את התואר בסופו-של-דבר) , ולפי המשפט המפורסם "אם יש לו לאדם דבר 'מה' לחיות עבורו, הוא יוכל לשאת כמעט כל 'איך'" (ניטשה) , אז לפי זה אני "אמור לשרוד" . כאשר אחד הבחורים שאני עובד איתו (לעיתים) אמר לי לפני מספר חודשים "אתה עוד תהיה המחליף שלי כאן" , אז אמרתי "אם אני אשרוד עד אז" , אז הוא ענה "למה שלא תשרוד ?". בכל זאת , אני מכיר את עצמי מזה 30 (!) שנה (כן , "הילד בן 30" - רציתי לכתוב על זה מאמר לקראת סוף אפריל האחרון , בו חל יום הולדתי ה - 30) , ואני מכיל את היכולות (והמגבלות) שלי . טוב , עד כאן להפעם , ליאור .
שלום . ברצוני לומר מספר דברים בנושא "התמודדותי" בימים/שבועות האחרונים (בחודש האחרון ,פחות או יותר) עם הבוס (מעין מאמר השונה בתכלית מאחד המאמרים המקוריים שרציתי לכתוב על העבודה הנוכחית) . ובכן , בימים/שבועות האחרונים אני מרגיש , שהממונה עלי (הנחמד מאד , אגב , מבחינת אישיות - לפחות בתחילת העבודה יכולתי לומר זאת בפה מלא) לא נמצא איתי באותה "מערכת-יחסים" (במובן יחסי עבודה ובכלל , יחסי אנוש) . אביא דוגמא : לפני בערך 3-4 שבועות , שאלתי אותו בבוקר (כהרגלי , שהרי גם הוא שואל אותי ואת חברי הצוות מדי בוקר בד"כ) "מה עניינים" ? (או "מה נשמע" ?) והוא ענה "בסדר גמור!" - אבל זה ממש לא היה אותו "בסדר גמור" מתחילת תקופת העבודה : פעם , הוא היה מחייך כשאמר "בסדר גמור" - ואם לא מחייך , הורגש במבטו ובלחיצת היד שלו שזה אכן "בסדר גמור". הפעם , לעומת זאת , כשהושטתי לו יד (כלומר , למטרת לחיצת יד) , לחצתי יד כהרגלי (להלן "לחיצה סטנדרטית של מצב-רוח טוב") , אך מהצד השני הרגשתי "חוסר-חשק" : הוא לא הסתכל עלי ישירות כשאמר "בסדר גמור" וגם לחיצת היד שלו נראתה כאילו הוא "עושה טובה" כשהוא מושיט את ידו . (במילים אחרות , ה "בסדר גמור" שלו היה בטל ב - 60 - אולי אף בטל ב - 100% , שכן אי-המבט בעיניים ואופן לחיצת היד (שאולי אף גרמה לי להבין טוב יותר את משמעות לחיצת היד) ביטאו משהו שונה לחלוטין) . ייתכן שהוא ציפה באותם ימים לתפוקה גבוהה יותר במשימה שנתן לי לבצע (ואף היה שואל לעיתים יותר מדי קרובות "אתה מסיים עם זה היום?" "מתי להערכתך זה יסתיים?" וכו' וכו'). עם סיום המשימה , לפני שבוע בדיוק , כשהודעתי לו "סיימתי עם ה ..." , הוא ענה "יפה מאוד" (כשהרגשתי הפעם שהוא מרוצה) . דרך-אגב , למחרת הוא שאל אם סיימתי עם ה ... (כאשר ממש יום קודם הודעתי לו אישית שסיימתי). הרגשתי גם , היום וגם לפני כשבועיים , שהוא אומר לי דברים (אז והיום) בעודו רותח . יש לו מודעות בסה"כ : הוא אינו צועק כשהוא רותח/זועם/מתעצבן , אך באופן התבטאותו - ובמיוחד , במבט שלו כשהוא אומר את הדברים - אני מרגיש רתיחה/זעם . והאמת , יש לי תחושות טובות ... (כלומר , יכול להיות שגם אנשים אחרים היו חשים זאת , אך לי נדמה שאני מרגיש את זה "חזק יותר" - כלומר בעוצמות פנימיות גבוהות יותר). יכול להיות שגם משהו אישי עובר עליו , אך את זה לא אוכל לדעת (והאמת , זה לא אמור להעסיק אותי (תרתי משמע "להעסיק" אותי כשמדובר בממונה ואחד מעובדיו ...)) בנוסף (וזה כבר לא קשור לממונה , ואפשר לפתוח על זה מאמר אחר , אני מעדיף להכניס זאת כאן) - נדמה לי לעיתים יותר מדי קרובות (אני משתדל לא לחשוב על זה במהלך העבודה , אך אני חש את זה מדי פעם בפעם) שנגמר לי "כושר השרידות" בעבודה הנוכחית . כלומר , פיזית ונפשית אני כבר לא יכול יותר , ואני חושש שבעקבות כך עלול לקרות איזשהו משהו (נניח , תגובה כזאת או אחרת למישהו/י כזה/ו או אחר/ת בעקבות דבר כזה או אחר שהוא/היא אמר/ה) - אני משתדל שלא לחשוב על זה במהלך העבודה , אך לעיתים קופצות לי כאלה מחשבות לראש שקשה לנטרל אותן . (זכרו שאינני עובד בתחום , וגם החבר'ה לא ממש על רמה , ואין זה מקל עלי את התפקוד היומיומי בעבודה). מצד שני , אני צריך לדעת שיש לי מטרה (להלן : לחסוך מספיק כסף ע"מ להמשיך ולהשלים את התואר בסופו-של-דבר) , ולפי המשפט המפורסם "אם יש לו לאדם דבר 'מה' לחיות עבורו, הוא יוכל לשאת כמעט כל 'איך'" (ניטשה) , אז לפי זה אני "אמור לשרוד" . כאשר אחד הבחורים שאני עובד איתו (לעיתים) אמר לי לפני מספר חודשים "אתה עוד תהיה המחליף שלי כאן" , אז אמרתי "אם אני אשרוד עד אז" , אז הוא ענה "למה שלא תשרוד ?". בכל זאת , אני מכיר את עצמי מזה 30 (!) שנה (כן , "הילד בן 30" - רציתי לכתוב על זה מאמר לקראת סוף אפריל האחרון , בו חל יום הולדתי ה - 30) , ואני מכיל את היכולות (והמגבלות) שלי . טוב , עד כאן להפעם , ליאור .
לילה טוב , ליאור .