אמא בצירים
New member
התמודדות עם בית ספר
שלום רב.
הבן שלי בן 7 וקצת, תלמיד כיתה א'.
את האבחון הראשוני עשינו עוד בגן חובה, אחרי שרופא ילדים הבחין בסממני אימפולסיביות.
ניירולוג הגיעה למסכנה באותו שלב שמדובר במקרה מינורי ואין צורך לעשות דבר, אלא לעקוב ולחזור עליו 3 חודשים אחרי תחילת הלימודים.
בבית ספר בהתחלה היה הכל בסדר, המורה התקשרה ואמרה שילד עובד יפה ושהולך לו טוב.
אולם שבוע לאחר מכן זומנו לפגישה אצל יועצת יחד עם מורה והובהר לנו שילד מפריע בלימודים. לא יכול לשבת יותר מדי, מדבר בלי תור, מדבר הרבה. חשוב לומר, שילד מצליח לא רע בלימודים, אחד הטובים בכיתה, יש לו חברים, אין בעיות אלימות ותוקפנות כלל.
במהלך הפגישה היועצת המליצה לנו לפנות לאבחון ראשוני, ובאותו רגע נדהמתי, אמרתי לי שטפסי אבחון נמסרו למורה עוד בפגישת הכרות ראשונה. היא בדקה וראתה שזה נכון. אנחנו אמרנו שבכל מקרה אנו שוב נקח אותו לניירולוג וביקשנו ממורה למלא טפסי חוו"ד.
בביקור שני אצל הניירולוג נאמר לי שהילד גבולי וכעת לא ברור עדיין אם יש צורך בטיפול תרופתי. הוא צחק אמר שלפי מה שהמורה סימנה בשאלון, אז לילד אין בכלל הפרעת קשב, אולם ההערות שלה בתחתית הדף היו ממש מפנות ומכוונות. הוא אמר להשיך לעקב, לנסות עיצור התנהגות ורשם רכיבה טיפולית.
הכנו חוברת סמיילים שעל המורות היה למלא בסוף כל שיעור האם היה בסדר או לא. ב-99% מהמקרים היו סמיילים בחוברת.
אח"כ היה מפגש עם המורה, נאמר שלנו שיש שיפור. שבוע לאחר מכן המורה התקשרה ואמרה שאין שיפור. אמרתי לה שהתחלנו לקחת ריכוזית ואנחנו ממתינים לתור שלנו בריבה.
קיבלתי מיילים לגבי השגים של בן שלי, שהישגיו טובים ואף טובים מאד בלימודים. שוב קיבלתי טלפון שהוא לא בסדר. קם, מתקשה להמתין לתורו לדבר וכ"ד.
בינתיים קבעתי מבחן BRC שהוא יעשה במכון טריאסט שריג והתחלנו את הרכיבה טיפולית אתמול.
היום קיבלתי שיחה שהרגה אותי.
המורה אמרה שמאחר וכלום (!) לא עוזר הם נאלצים לפעול בהתאם לתקנון ויתחילו לכתוב לו מכתבים לתיק האישי. שוב, אני חוזרת, אין בעיות אלימות או התפרעות.
אמרה שמורה אחרת הייתה כבר משהה אותו מבית ספר על הפרעות. אמרה שכל המורות סובלות ומתלוננות. ואמרה שהם החליטו לוותר על חוברת הסיימלים.
שאלתי איך זה שיש כל הזמן סמיילים, אז אמרה שהוא בא לאחר כל שיעור, כמעט בוכה ומבקש, אז הן (!) מרחמות עליו! התעצבנתי נורא ואמרתי שעם כך הדבר אז מה שווה כל החוברת? הסכימה איתי שזה די מפספס את המטרה. שאלתי עם הן עושות את זה מתוך אילוץ, אז מדוע המורה כתבה לו, למשל, "תענוג" ליד סמיילי? אמרה שעדיין לא דיברה עם המורה הזאת.
שאלה אותי (היא שאלה אותי מה לעשות!!!), אמרה שנצטרך להפגש שוב עם היועצת. אמרתי לי שאנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים, מדברים עם הילד. אבל הבהרתי לה שאני מבינה שכל מה שהם רוצים זה ריטלין, אבל אני לא אתן לילד שלי תרופה לפני כל האבחונים ורק אחרי שיהיה לי ברור שזה פתרון יחידי.
היא אמרה לי שהיא ממליצה לא ללכת נגד המערכת! שאלתי אותה כיצד בדיוק אני הולכת נגד המערכת עם אני משתפת פעולה ומעדכנת אותם בהכל כל הזמן?
שאלתי אותה, כיצד בדיוק יעזור לילד המכתבים בתיק האישי, הרי ברור לי שזה אמצעי ללחוץ על ההורים, הילד, סביר להניח, לא יתרגש מזה.
אמרתי לה שאם זה מה שהם רוצים שיכתבו, אבל אני ממשיכה ברכיבה ובאבחון וזה יקח כמה זמן שזה יקח.
אני מתחרפנת ולא יכולה להפסיק לבכות. לא יודעת מה לעשות......
שלום רב.
הבן שלי בן 7 וקצת, תלמיד כיתה א'.
את האבחון הראשוני עשינו עוד בגן חובה, אחרי שרופא ילדים הבחין בסממני אימפולסיביות.
ניירולוג הגיעה למסכנה באותו שלב שמדובר במקרה מינורי ואין צורך לעשות דבר, אלא לעקוב ולחזור עליו 3 חודשים אחרי תחילת הלימודים.
בבית ספר בהתחלה היה הכל בסדר, המורה התקשרה ואמרה שילד עובד יפה ושהולך לו טוב.
אולם שבוע לאחר מכן זומנו לפגישה אצל יועצת יחד עם מורה והובהר לנו שילד מפריע בלימודים. לא יכול לשבת יותר מדי, מדבר בלי תור, מדבר הרבה. חשוב לומר, שילד מצליח לא רע בלימודים, אחד הטובים בכיתה, יש לו חברים, אין בעיות אלימות ותוקפנות כלל.
במהלך הפגישה היועצת המליצה לנו לפנות לאבחון ראשוני, ובאותו רגע נדהמתי, אמרתי לי שטפסי אבחון נמסרו למורה עוד בפגישת הכרות ראשונה. היא בדקה וראתה שזה נכון. אנחנו אמרנו שבכל מקרה אנו שוב נקח אותו לניירולוג וביקשנו ממורה למלא טפסי חוו"ד.
בביקור שני אצל הניירולוג נאמר לי שהילד גבולי וכעת לא ברור עדיין אם יש צורך בטיפול תרופתי. הוא צחק אמר שלפי מה שהמורה סימנה בשאלון, אז לילד אין בכלל הפרעת קשב, אולם ההערות שלה בתחתית הדף היו ממש מפנות ומכוונות. הוא אמר להשיך לעקב, לנסות עיצור התנהגות ורשם רכיבה טיפולית.
הכנו חוברת סמיילים שעל המורות היה למלא בסוף כל שיעור האם היה בסדר או לא. ב-99% מהמקרים היו סמיילים בחוברת.
אח"כ היה מפגש עם המורה, נאמר שלנו שיש שיפור. שבוע לאחר מכן המורה התקשרה ואמרה שאין שיפור. אמרתי לה שהתחלנו לקחת ריכוזית ואנחנו ממתינים לתור שלנו בריבה.
קיבלתי מיילים לגבי השגים של בן שלי, שהישגיו טובים ואף טובים מאד בלימודים. שוב קיבלתי טלפון שהוא לא בסדר. קם, מתקשה להמתין לתורו לדבר וכ"ד.
בינתיים קבעתי מבחן BRC שהוא יעשה במכון טריאסט שריג והתחלנו את הרכיבה טיפולית אתמול.
היום קיבלתי שיחה שהרגה אותי.
המורה אמרה שמאחר וכלום (!) לא עוזר הם נאלצים לפעול בהתאם לתקנון ויתחילו לכתוב לו מכתבים לתיק האישי. שוב, אני חוזרת, אין בעיות אלימות או התפרעות.
אמרה שמורה אחרת הייתה כבר משהה אותו מבית ספר על הפרעות. אמרה שכל המורות סובלות ומתלוננות. ואמרה שהם החליטו לוותר על חוברת הסיימלים.
שאלתי איך זה שיש כל הזמן סמיילים, אז אמרה שהוא בא לאחר כל שיעור, כמעט בוכה ומבקש, אז הן (!) מרחמות עליו! התעצבנתי נורא ואמרתי שעם כך הדבר אז מה שווה כל החוברת? הסכימה איתי שזה די מפספס את המטרה. שאלתי עם הן עושות את זה מתוך אילוץ, אז מדוע המורה כתבה לו, למשל, "תענוג" ליד סמיילי? אמרה שעדיין לא דיברה עם המורה הזאת.
שאלה אותי (היא שאלה אותי מה לעשות!!!), אמרה שנצטרך להפגש שוב עם היועצת. אמרתי לי שאנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים, מדברים עם הילד. אבל הבהרתי לה שאני מבינה שכל מה שהם רוצים זה ריטלין, אבל אני לא אתן לילד שלי תרופה לפני כל האבחונים ורק אחרי שיהיה לי ברור שזה פתרון יחידי.
היא אמרה לי שהיא ממליצה לא ללכת נגד המערכת! שאלתי אותה כיצד בדיוק אני הולכת נגד המערכת עם אני משתפת פעולה ומעדכנת אותם בהכל כל הזמן?
שאלתי אותה, כיצד בדיוק יעזור לילד המכתבים בתיק האישי, הרי ברור לי שזה אמצעי ללחוץ על ההורים, הילד, סביר להניח, לא יתרגש מזה.
אמרתי לה שאם זה מה שהם רוצים שיכתבו, אבל אני ממשיכה ברכיבה ובאבחון וזה יקח כמה זמן שזה יקח.
אני מתחרפנת ולא יכולה להפסיק לבכות. לא יודעת מה לעשות......