התמודדות עם בגידה
שלום לכולם, אני חדשה כאן. כבר חודש שאני "מסתובבת" בפורום וקוראת ועכשיו החלטתי להשתתף ולקבל עצות ותמיכה מנסיונכם/ן. לפני כחודש וחצי גיליתי שבעלי בגד בי במשך חודשיים וחצי. אני ובעלי נשואים כ-6 שנים, אבל נמצאים יחד מגיל 18(אנחנו בני 30+). אני זוגתו הראשונה לכל דבר, לפניי לא היו לו כל התנסיות פיזיות ו/או נפשיות ולי היו שתי מערכות יחסים קצרות ולא משמעותיות לפני שהכרנו. מערכת היחסים שלנו היתה מאז ומתמיד מערכת יחסים של אהבה, אמון הדדי ותמיכה.יש ביננו שיחות פתוחות ועמוקות וגם הסקס מצויין.כמעט מושלם אם אפשר להגדיר זאת כך. באותו יום ארור לפני חודש וחצי חרב עליי עולמי. כל יסודות הבניין שעליו נבנה קן אוהבים שלנו קרסו(בקן שלנו יש גוזל בן שנתיים).לא אכלתי , בכיתי, שברתי, הרבצתי ועוד בכיתי ועוד..... מאז אותו יום אני באבל וקשה לי "להתעסק" בשום דבר אחר מלבד הבגידה וכל הקשור בה. אני נעה בין מצבי רוח קשים בהם נדמה לי שנטרפה עליי דעתי לבין רגעים בהם אני מתפקדת אבל זוכרת וכואבת. הבחורה עימה הוא בגד בי (יש לי בשבילה כמה שמות תואר אבל החלטתי לחסוך זאת ממכם), נשואה טרייה שזו לא הפעם הראשונה שבה היא בוגדת בבן זוגה. כשהרומן התגלה, שיתף אותי, לבקשתי, בעלי, בכל פרטי הרומן. ואני באובססיביות שאלתי וכאבתי ושאבתי והעמסתי עוד וכו'... בעלי תומך ועוזר לי בכאביי וכואב אף הוא את הטעות שעשה. הוא אינו נרדם בלילות, בוכה ועושה הכל כדי לתקןהוא מאוכזב מעצמו, אבל קשה למצוא נחמה , כיוון שאין- את הנעשה אין להשיב ואין תשובה ברורה ל"למה עשית את זה"? יש מס' סיבות שעלו: השעמום בעבודה והשיגרה הכללית בחיינו(אחרי 14 שנה עם כל האהבה הגדולה אין פרפרים של התחלה)וחוסר ההתנסות הזוגית ובעיקר המינית שעימה נכנס אל הקשר. הוא חוזר ואומר שבה לא היה דבר מיוחד או מעניין או משהו המשתווה בכלל ליחסינו או לאהבתינו (גם לא במיטה) ואם היה יכול למחוק זאת היה עושה זאת. בעלי אינו מהטיפוסים הפלרטטנים ואף פעם לא נכנס לדבר הדומה לרומן בעבר. הוא מתאר זאת כמערבולת שנכנס אליה ולא ידע איך לצאת ממנה. החלק הקשה הוא ההתמודדות היומיומית עם הפלשבקים- כל הזמן עולות בראשי סיטואציות מתוך הרומן וכל פעם השקרים שהתלוו מכים בי מחדש, בנוסף גואה בי רגש הנקמה, הרצון להרוס לה להכאיב לה, להתקשר לבעלה ולספר לו , למרות שראציונלית אני יודעת שהדבר לא יתרום לי אלא להיפך- יכניס אותי למערבולות חזקות יותר.איני רוצה לשתף חברות רבות מהפחד שבעתיד הדבר יפריע לי וגם זה מקשה עליי מאוד. מה דעתכם/ן האם נקמה עוזרת / מנקה? האם הפצע / המחשבות המכאיבות יישארו אצלי תמיד? האם מתי שהוא אוכל לסלוח? לשכוח? כמה זמן בערך לוקח לחזור לעצמך? אני פוחדת שהכאב, ההשפלה, הרגשת הבגידה לא יעברו לעולם. מה דעתכם/ן? האם נקמה עוזרת בהתמודדות? תודה על האופציה לכתוב ולהתנקות
שלום לכולם, אני חדשה כאן. כבר חודש שאני "מסתובבת" בפורום וקוראת ועכשיו החלטתי להשתתף ולקבל עצות ותמיכה מנסיונכם/ן. לפני כחודש וחצי גיליתי שבעלי בגד בי במשך חודשיים וחצי. אני ובעלי נשואים כ-6 שנים, אבל נמצאים יחד מגיל 18(אנחנו בני 30+). אני זוגתו הראשונה לכל דבר, לפניי לא היו לו כל התנסיות פיזיות ו/או נפשיות ולי היו שתי מערכות יחסים קצרות ולא משמעותיות לפני שהכרנו. מערכת היחסים שלנו היתה מאז ומתמיד מערכת יחסים של אהבה, אמון הדדי ותמיכה.יש ביננו שיחות פתוחות ועמוקות וגם הסקס מצויין.כמעט מושלם אם אפשר להגדיר זאת כך. באותו יום ארור לפני חודש וחצי חרב עליי עולמי. כל יסודות הבניין שעליו נבנה קן אוהבים שלנו קרסו(בקן שלנו יש גוזל בן שנתיים).לא אכלתי , בכיתי, שברתי, הרבצתי ועוד בכיתי ועוד..... מאז אותו יום אני באבל וקשה לי "להתעסק" בשום דבר אחר מלבד הבגידה וכל הקשור בה. אני נעה בין מצבי רוח קשים בהם נדמה לי שנטרפה עליי דעתי לבין רגעים בהם אני מתפקדת אבל זוכרת וכואבת. הבחורה עימה הוא בגד בי (יש לי בשבילה כמה שמות תואר אבל החלטתי לחסוך זאת ממכם), נשואה טרייה שזו לא הפעם הראשונה שבה היא בוגדת בבן זוגה. כשהרומן התגלה, שיתף אותי, לבקשתי, בעלי, בכל פרטי הרומן. ואני באובססיביות שאלתי וכאבתי ושאבתי והעמסתי עוד וכו'... בעלי תומך ועוזר לי בכאביי וכואב אף הוא את הטעות שעשה. הוא אינו נרדם בלילות, בוכה ועושה הכל כדי לתקןהוא מאוכזב מעצמו, אבל קשה למצוא נחמה , כיוון שאין- את הנעשה אין להשיב ואין תשובה ברורה ל"למה עשית את זה"? יש מס' סיבות שעלו: השעמום בעבודה והשיגרה הכללית בחיינו(אחרי 14 שנה עם כל האהבה הגדולה אין פרפרים של התחלה)וחוסר ההתנסות הזוגית ובעיקר המינית שעימה נכנס אל הקשר. הוא חוזר ואומר שבה לא היה דבר מיוחד או מעניין או משהו המשתווה בכלל ליחסינו או לאהבתינו (גם לא במיטה) ואם היה יכול למחוק זאת היה עושה זאת. בעלי אינו מהטיפוסים הפלרטטנים ואף פעם לא נכנס לדבר הדומה לרומן בעבר. הוא מתאר זאת כמערבולת שנכנס אליה ולא ידע איך לצאת ממנה. החלק הקשה הוא ההתמודדות היומיומית עם הפלשבקים- כל הזמן עולות בראשי סיטואציות מתוך הרומן וכל פעם השקרים שהתלוו מכים בי מחדש, בנוסף גואה בי רגש הנקמה, הרצון להרוס לה להכאיב לה, להתקשר לבעלה ולספר לו , למרות שראציונלית אני יודעת שהדבר לא יתרום לי אלא להיפך- יכניס אותי למערבולות חזקות יותר.איני רוצה לשתף חברות רבות מהפחד שבעתיד הדבר יפריע לי וגם זה מקשה עליי מאוד. מה דעתכם/ן האם נקמה עוזרת / מנקה? האם הפצע / המחשבות המכאיבות יישארו אצלי תמיד? האם מתי שהוא אוכל לסלוח? לשכוח? כמה זמן בערך לוקח לחזור לעצמך? אני פוחדת שהכאב, ההשפלה, הרגשת הבגידה לא יעברו לעולם. מה דעתכם/ן? האם נקמה עוזרת בהתמודדות? תודה על האופציה לכתוב ולהתנקות
