התמודדות יומיומית עם ילדה(ארוך,|סלי

[לימי5]

התמודדות יומיומית עם ילדה(ארוך,|סלי

הבת שלי בת 3, היא ילדה (בת יחידה שנולדה לאחר טיפולים)מפונקת, עצמאית מאד, פיקחית מאד, מבינה עניין מהר מאד ועושה דברים שבני גילה לא עושים(מבחינת השפה, מוטוריקה וכד´)אך יחד עם זאת מבחינה התנהגותית יש לנו איתה בעיה קשה שהחריפה בזמן האחרון. בעלי טוען שאני אשמה בכך שנתתי לה חופש והרשתי לה הכל ואין לה גבולות. נכון אין לה גבולות אבל אני חושבת שמאותו חופש כן יצא לה משהו והיא נפתחה למדה הרבה מאד דברים. גם להיות מאד עצמאית כי נתתי לה לנסות כל דבר שביקשה. אני רוצה לתת כמה דוגמאות קטנות להתמודדות יום יומית איתה שאני למעשה לא יודעת איך להתמודד ואני אשמח לעצות: לפעמים היא אוכלת ארוחת ערב לבד ואני מרשה לה מול המרקע (יש לה תכנית שמקריאים סיפור) ואנו יושבים לידה. אם מאכילים אותה בסדר, אם כי היא עושה שטויות שיכולים לשגע.אם לא מאכילים אותה, זוועה! השבוע השארתי אותה לבד וכשחזרתי היא שפכה את המים מהבקבוק שלה לתוך הצלחת , למגב, וכמובן שנרטבה החולצה.(זו לא פעם ראשונה, הרבה פעמים היא לקחה מים ושפכה על השולחן בסלון כדי לקחת מגבת ואח"כ לנגב, היא אוהבת לנקות) מצאתי את עצמי עומדת וצורחת עליה כי כבר א יכלתי, הוצאנו אותה מהכיסא ובעלי נתן לה עונש לא ראות תכנית שהיא חיכתה לה , בלי אמא/אבא שמקריאים סיפור אלא ללכת לישון לבד במיטה. היא לא הפסיקה לבכות אבל לא ביקשה סליחה או משהו כזה וכזיא רוצה היא מבקשת. היא מאד עקשנית. הסברתי לה כמה פעמים למה העונש ולעיתים יש לי תחושה שהיא כלל לא מקשיבה לי. יותר מאוחר שאלתי אותה למה היא נענשה ה היא ענתה אני לא יכולה להגיד. היא ניסתה פעמים לרדת מהמיטה ובסוף נרדמה. אתמול היא אכלה איתנו ליד השולחן, כי מאותו יום החלטתי שלא אוכלים יותר לבד אלא ארוחה משפחתית בתקווה שאיתנו יחד יהיה טוב . גם היא לא סיימה את האוכל, אכלה סילחה על הביטוי כמו ברברית עם ידיים , היא סרבה לאכול עם סכום (היתה תקופה שהיא אכלה יפה מאד, והיא יודעת), אומרים לה לקרב את הפה לצלחת וכאילו במכוון היא מתנגדת ואכלה רחוק כדי שאוכל יפול על הריצפה. לקחתי את הצלחת ואמרתי את סיימת לאכול . זה לא הפריע ללה! היא מבקשת בבוקר אני אסרק אותה ואומרת איזו תסרוקת אבל במכוון היא לא עומדת כדי שאצליח אלא רוקדת, הולכת כדי למשון זמן היא מוןציאה לי את הנשמה עד שהיא הולכת מסורקת. הרבה פעמים אני שואלת אותה שאלה והיא בשלה כאילו לא שמעה ולא עונה. אני סוגרת את המרקע ואומרת לה את תעני כששואלים אותך והיא מושכת זמן ובסוף עונה. יש עוד הרבה מקרים ובגן הגננת אומרת שהיא מקסימה, יש בגן ילדה שהיא התחברה איתה משנה שעברה וכל ההתנהגויות האלה , יש לי תחושה שהם מאותה ילדה (הבת של אחת הגננות) ואני לא יכולה להפריד. האם זכותי לדרוש מהגננת הפרדה ואו לימוד הרגלי אכילה ליד השולחן? אני אובדת עצות, האם אני אשמה? איזה עונשים לתת למקרים כאלה ואם לא עונש אז מה כן? ובבקשה אל תשלחו אותנו ליעוץ כי בעלי לא מוכן לשמוע על כך ולי כרגע אין זמן. סליחה על האורך ותודה

 

[גרא.]

לימי5,מדברייך אפשר להבין כי ישנם

חילוקי דעות מהותיים בינך לבין בעלך על צורת החינוך של בתכם.וסגנון החינוך,גם אינו עקבי,אלא תלוי,או מותנה,במי שמחנך.את עצמך מתלבטת,אולי אפילו נקרעת בין ההבנה שיש צורך בגבולות,את מסכימה שאין לה גבולות,וחשה כי,מהחופש שיש לה,כנראה,החופש לנהוג כרצונה עד עתה,יצא לה משהוא,כדברייך היא נפתחה,למדה הרבה מאד דברים,גם להיות עצמאית,כי נתת לה לנסות כל מה שבקשה.משמעות דברייך,לפי הבנתי,שבתכם כיום,פשוט מבולבלת מהמסרים הכפולים שהיא מקבלת,מבעלך וממך לגבי התנהגות מסויימת,וממך,כאשר את לפעמים כנראה אוסרת,או מתירה להתנהג התנהגות מסויימת.חוסר העקביות בהקפדה על גבולות וההענות לקפריזות,שהן מסממני הפינוק,לא רק שמבלבל את הילדה,אלא ובעיקר העניק לה יכולת שליטה רבה במאבקי הכוח שנוצרו ביניכם/כן.בדרך כלל מוקד הקונפליקט בין הורים לילדים נסוב על העובדה,שיש לכם פשוט ניגוד אינטרסים מה שאת רוצה מהילדה,מנוגד בדרך כלל ממה שהיא רוצה,וההפך.אלא,ואת זה את חייבת לזכור,אתם ההורים,תמיד יותר חזקים,לאו דווקא פיזית,אלא נפשית. הבאת לא מעט דוגמאות,הממחישות את חוסר העקביות שלכם בעמידה על גבולות. למשל האכילה בסלון,מול המרקע שלפתע נאסרה,כאשר את החלטת שלא אוכלים יותר לבד.אלא כל המשפחה בפינת האוכל.מה הפלא,שהיא גילתה בהתנהגותה,התנגדות לשינוי,שכנראה ,הבינה אותו כעונש,ולא בשום משמעות אחרת.מה פתאום מגיע לה עונש? ועל זה היא מחתה.מכל מקום,עונשים לא מקובלים היום על מרבית הפסיכולוגים.מאחר ועונש אולי מפסיק התנהגות,אבל לא מחנך.מה כן אפשר לעשות? אשתדל בכמה מילים לומר,למרות שאפשר לכתוב על כך הרבה. ראשית,את ובעלך חייבים להגיע להסכמה על סגנון החינוך של הילדה.מה אתם מצפים ודורשים ממנה.מה מותר לה,מה אסור.מה עושים עם היא מתנהגת כפי שאתם מצפים,ומה עושים כאשר היא בפשטות "מצפצפת" עליכם,ולא שומעת בקולכם. בשלב מסויים של הדיון שלכם עם עצמכם,יש צורך לשלב בשיחה את הילדה.כיוון שהיא נבונה עם שפה מאד מפותחת.אפשר גם לתת לה את התחושה שמתייעצים עימה למרות שבפועל,אתם מנחים וקובעים הכל.כאן אפשר לבנות הדרגתית בגישה של עיצוב התנהגות,מה עושים,מתי,מה עושים אם כן,אם לא.אבל לא אכנס לזה עכשיו. לגבי העונש.אין עונש.יש תגובה שלכם שסוכמה מראש,אם וכאשר היא אינה מבצעת את שהתבקשה.ואין להסביר לילדה מאומה,כאשר את דורשת ממנה לבצע,והיא אינה רוצה לעשות כדברייך.ההסבר הופך לוויכוח ומשכיח את הנושא.את חייבת להיות אסרטיבית (תקיפה),בדרישות ממנה,בלא הסבר,וללא כניעה ללחץ (בכי,או עקשנות יתר).במידה ובתך תרגיש שאת עומדת על שלך ולא מוותרת.היא תתחיל לבצע.כל עוד היא יודעת שהיא יכולה לעשות מניפולציות עלייך ועל בעלך,כך היא תנהג. לגבי הגננת,וילדתה.לא הייתי ממהר להגיע למסקנה שכל ההתנהגויות של ביתך הן חיקוי התנהגותה של בת הגננת..זה קל מדי לומר,אבל קשה מאד להוכיח. הגננת,בגן,בהחלט מלמדת הרגלי אכילה.הן בארוחת הבוקר,אם קיימת.וודאי בארוחת הצהריים.יתר על כן,הילדה לומדת הרבה מהתנהגותם של הילדים האחרים וגם בלי להיות בגן,דומה, כי הרגלי האכילה וההתנהגות של בתך,מושפעים הרבה יותר ממה שקורה עימה בבית.והשפעת הנעשה בגן שולית,אם כבר דווקא חיובית. ולבסוף,דווקא ייעוץ אפילו חד פעמי של שניכם יחד,עשוי לתרום לשניכם הרבה ולעזור לכם התמודד בצורה הרבה יותר עם קשיי ההתנהגות של הילדה.אז,מה אם בעלך לא מוכן לשמעו על כך? אם זה חשוב לך,תביאי אותו לייעוץ,אפילו על ארבע...