רווקים ורווקות - התרשמות
תפאורה בתאטרון היא חלק לא מבוטל: ואני לא סתם בוחר להתחיל דווקא בביקורתי על ההצגה הזו בנושא התפאורה. היא פשוט מדהימה. צבעונית, ססגונית - וכל כך יפה ומסוגננת. חשיבה יפה על כל הפרטים הקטנים - ורואים את המחשבה שעמדה מאחורי התפאורה שמעבר לכך ששירתה את ההצגה גם רואים את הקשר החשיבתי של רות דר למחזה. רמי ברוך - מצחיק כתמיד , משחק דמות שמידי פעם היא גם הופכת להיות מספרת לקהל- שיברת הקיר הרביעי. לקח את התפקיד של חנוך לוין במחזה זה אחרי רשימה של תפקידים במחזות של חנוך לוין ועשה תפקיד מוקצן - ומדוייק. אורנה בנאי- בתפקידה הראשי ביותר : פלוציקה שרק השם מצחיק ששומעים אותו בהצגה: היא מנסה קצת להתרחק מ"לימור" של רק בישראל המוכרת ואפשר לראות זאת אך יחד עם זאת אני חושב שאי אפשר להוציא ממנה את הדמות הסטיגמטית הזאת של לימור. אין ספק שהיא "גונבת" את ההצגה בזכות התפקיד שהיא קיבלה. עירית קפלן - שיחקה נהדר והצחיקה אותי מאוד - ומי שיצפה בהצגה יוכל להעיד על כך שהיא מצחיקה לאללה ולוקחת כל תנועה ועושה ממנה מוקצנת ומגזימה : בדיוק כמו שצריך בג´אנר -הקומדיה. נדב אסולין - לא הכי הכי , תפקיד שלדעתי היה יכול להיות אחרת אבל גם הוא שיחק טוב. ואחרון חביב : אלון דהן (ה ש מ ן ) שכמו שכתוב במחזה המקורי של חנוך לוין שלדמות שהוא מגלך צריך מישהו שמן - אני חושב שזה הליהוק הנכון מבחינת זה שהוא שמן : מבחינת התפקיד - ככה ככה. יתכן מאוד שהחוסר שיעמום והביאוס הזה שהוא מביא להצגה הוא כנדרש בתפקיד שלו אבל הוא מצחיק ולא יותר מזה. דמות שחשובה למחזה להבנתו אבל בתכלס הייתי יכול לראות את ההצגה בלעדיו. השיר הסופי של ההצגה נהדר. המוסיקה חמודה מאוד- ורואים איך דני סנדרסון שכותב מוסיקה לשמיעה כמו שאנחנו רגילים לשמוע - הצליח להפנים טוב מאוד את חוקי המוסיקה בתאטרון אם אפשר לקרוא לזה ככה. כי למוסיקה בתאטרון יש משהו מאוד מאופיין. אין לי בדיוק איך להסביר לכם את זה - כי זה מסוג הדברים ש - או שאתה מבין או שלא. מוסיקה בתאטרון היא אחרת. הפתיח , המוטיב החוזר שבהרבה פעמים נמצא וכל זה מובאים ע"י סנדרסון להצגה הזאת והנגנים מוסיפים מאוד מאוד ונותנים סאונדים כמו: צלצול בפעמון וכו. סך הכל המשחק מאוד זורם, קליל וכיפי לצפייה. המחזה שונה מהצגות של לוין מכיוון שכאן במחזה הזה שהוא כתב להבדיל מרב המחזות שלו : אין מוות! ויכול להיות שזה קצת גיוון למי שמכיר את חנוך כמי שמביא כל הזמן למחזות שלו את החיים - כמוות והמציאות הטובה היא רק בחלומות. וכמובן שלא אשכח את התאורה שהייתה ממש אבל ממש מדוייקת. הגדירה את המקום בצורה הטובה ביותר. ההצגה לא ארוכה : סך הכל שעה ועשרים דקות ללא הפסקה וכאן זה באמת נכון שזה ללא הפסקה והרצף נכון לדעתי. מי שרוצה לראות בימוי טוב - אני מאוד ממליץ ללכת לראות כי יש בהצגה הזאת המון המון המון רעיונות בימוי ממש ממש יפים : ואפשר בקלות לקלוט שהייתה כאן עבודה. שווה שווה. ערן יופה