התלבטות
ארבעה בנובמבר 2005 ובני שאל אותי היום 'מי זה רבין?' לאחר ששמע אותי ממלמל תוך כדי עיון בחוזר שנשלח מביה"ס אודות טקס שיתקיים בעוד שבוע. ואני לרגע שתקתי, הרהרתי, בררתי מילותיי, ניסיתי להחליט. רבין, לא מבית מדרשו אני. להיפך. רצח ואלימות. לא מבית מדרשם אני. להיפך. איך אנסח לבני תשובה הולמת את דעתי על האיש, על תקופת היותו כאן כמשיח חדש, על רצח ואלימות, על שטיפת מוח ממלכתית ? מתעלם אני מאמצעי התקשורת השונים, החוגגים מדי שנה בתאריך זה את 'פסטיבל רבין', וכביכול מתיימרים לייצג דעה עממית, תחושה כוללת. גם בנושא זה כמו גם בדיווחיהם-דעותיהם בנושאי הכלכלה, החברה והתרבות הם רחוקים מאד מרוב הישראלים. איני מרוצה מכפיית זיכרון רבין הרשמית שנעשית במערכת החינוך, איני מאמין בה...וגם בה. רבין האיש נרצח בידי בן עוולה שלא ראוי להיכלל בחברה אנושית. רבין הפוליטיקאי גרם בדרכו הפוליטית להירצחם של רבבות ישראלים, אשר זכרם אינו מצוין בפסטיבל עוצמתי שכזה, אלא נבלע ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. בבתי הספר לא מציינים את זכרם של 'קורבנות השלום' באופן רגיש ומתוכנן כפי שעושים ביום הזיכרון לרבין. לא שמעתי על שיחות אודות מורשת הישראלי שרצה לחיות בעולמו הקטן בירושלים ורוסק בפיגוע בקו 18 וקרוב לודאי שאין מעמיקים בזכותם של אם ושני ילדיה לחיות בקיבוץ שקט בקרבת כפר ערבי. לא מדברים על החשיבות בעמידה על ערכי הציונות אל מול טרור ובטח לא דנים בזכות המיעוט להפגין גם כשקבוצת פוליטיקאים מובילה בדרך שלה. המערכת הפוליטית נכנעה בסערת הרגשות של 1995 לאין ספור מחטפים בתחומים שונים ולא השכילה לחשוב מקצועית ועניינית. אז מה אומר לבני ? איך אתמודד עם כעסי הצפוי בכל שנה מעתה ועד תום ימי הלימודים שלו, כשיום הזיכרון לרבין יגיע? איך אעביר בנשימה אחת את סלידתי ממעשה הרצח ואת סלידתי מהיוהרה וחוסר הרגישות שאפפה את ממשל רבין ? אין לי תשובה.
ארבעה בנובמבר 2005 ובני שאל אותי היום 'מי זה רבין?' לאחר ששמע אותי ממלמל תוך כדי עיון בחוזר שנשלח מביה"ס אודות טקס שיתקיים בעוד שבוע. ואני לרגע שתקתי, הרהרתי, בררתי מילותיי, ניסיתי להחליט. רבין, לא מבית מדרשו אני. להיפך. רצח ואלימות. לא מבית מדרשם אני. להיפך. איך אנסח לבני תשובה הולמת את דעתי על האיש, על תקופת היותו כאן כמשיח חדש, על רצח ואלימות, על שטיפת מוח ממלכתית ? מתעלם אני מאמצעי התקשורת השונים, החוגגים מדי שנה בתאריך זה את 'פסטיבל רבין', וכביכול מתיימרים לייצג דעה עממית, תחושה כוללת. גם בנושא זה כמו גם בדיווחיהם-דעותיהם בנושאי הכלכלה, החברה והתרבות הם רחוקים מאד מרוב הישראלים. איני מרוצה מכפיית זיכרון רבין הרשמית שנעשית במערכת החינוך, איני מאמין בה...וגם בה. רבין האיש נרצח בידי בן עוולה שלא ראוי להיכלל בחברה אנושית. רבין הפוליטיקאי גרם בדרכו הפוליטית להירצחם של רבבות ישראלים, אשר זכרם אינו מצוין בפסטיבל עוצמתי שכזה, אלא נבלע ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. בבתי הספר לא מציינים את זכרם של 'קורבנות השלום' באופן רגיש ומתוכנן כפי שעושים ביום הזיכרון לרבין. לא שמעתי על שיחות אודות מורשת הישראלי שרצה לחיות בעולמו הקטן בירושלים ורוסק בפיגוע בקו 18 וקרוב לודאי שאין מעמיקים בזכותם של אם ושני ילדיה לחיות בקיבוץ שקט בקרבת כפר ערבי. לא מדברים על החשיבות בעמידה על ערכי הציונות אל מול טרור ובטח לא דנים בזכות המיעוט להפגין גם כשקבוצת פוליטיקאים מובילה בדרך שלה. המערכת הפוליטית נכנעה בסערת הרגשות של 1995 לאין ספור מחטפים בתחומים שונים ולא השכילה לחשוב מקצועית ועניינית. אז מה אומר לבני ? איך אתמודד עם כעסי הצפוי בכל שנה מעתה ועד תום ימי הלימודים שלו, כשיום הזיכרון לרבין יגיע? איך אעביר בנשימה אחת את סלידתי ממעשה הרצח ואת סלידתי מהיוהרה וחוסר הרגישות שאפפה את ממשל רבין ? אין לי תשובה.
