התלבטות...
אני בת 24, יוצאת מזה כ-4 חודשים עם בחור בן 26. אני אוהבת אותו מאוד, הוא מצא חן בעיני מהרגע הראשון ואני מרגישה שהוא באמת משלים אותי בהמון רמות ואולי זה קצת ילדותי להגיד, אבל ממש מה שחיפשתי.. נכנסתי ויצאתי מקשרים קצרים כארוכים מגיל 16, אבל מזמן לא זכורה לי הרגשה כזאת של "וואו". אבל מה... (תמיד צריך להיות אבל! אוף
) הבחור מעשן. סיגריות, וסמים קלים. מעשן המון. אני באה ממשפחה מאוד אנטי סיגריות, לצערי סבי ז"ל היה מעשן מאוד כבד וכך הוא סיים את חייו בגיל צעיר יחסית מחובר לאינספור צינורות וסובל. מן הסתם שהדבר השאיר בי את חותמו לא אשקר שלקחתי מספר שחטות פה ושם ועישנתי מעט סמים קלים פה ושם, אך כיום אין לי עניין בזה, זה היה בעיקר מסקרנות ומרדנות. אין לי בעיה עקרונית עם אנשים שמעשנים כל עוד זה לא פוגע בי, ובחודש הראשון שלנו יחד אפילו לא שמתי לב לזה- כל דבר בו היה נראה לי כל כך מקסים ואפילו העישון (כן, תמוה..) לאחר החודש הראשוני עם הפרחים והפרפרים קצת נחתתי חזרה לקרקע וחטפתי קצת רגליים קרות מכל הנושא, מאוד הפריע לי העשן, מאוד הפריע לי הרעיון שהוא מעשן איזה 4 ג'וינטים בכיף ביום וכמובן שאמרתי לו את זה. הוא יצא ממערכת יחסים מאוד רצינית וארוכה לפני שהתחלנו לצאת, וחברתו לשעבר הייתה מאוד אנטי העניין- הוא לא עישן בדירתם, כפועל יוצא מכך הוא עישן פחות. לאחר שנפרדו הוא "עושה מה שהוא רוצה" ומאוד קנאי לפרטיותו בתחום הזה- הבהיר לי שככה הוא והוא לא רוצה ש"שוב יגבילו אותו" בתחום. אולי אני מציירת את זה קצת קיצוני כי מאז הויכוח הוא כן שואל אם זה בסדר שהוא יעשן בחדר או ילך לסלון, ומעשן לחלון אם כבר, אבל בכל זאת.... לגבי הסמים- אין שינוי. הוא מעשן קצת פחות ובעיקר בערבים כי הוא עובד בבקרים, אבל מן הסתם שאני מבלה איתו בערבים בעיקר ככה שהתחושה שלי נשארה. (מעשן כל יום) הוא אמר שבתכנון הגדול שלו הוא כן רוצה להפסיק לעשן סיגריות "מתישהוא", ואולי להפחית בסמים( אבל אולי גם לא). מאתמול עולות בי תחושות מאוד מוזרות (לו ולחבר שלו נגמר החומר והן היו מאוד לחוצים להשיג, והדבר מאוד הרתיע אותי מהצד) מצד אחד אני מאוד מאוד אוהבת אותו ויש בו כל כך הרבה יתרונות וכל כך חבל לי לוותר על הקשר הזה, ומצד שני אני אולי משלה את עצמי לגבי עניין הפסקת העישון? אני מוותרת על האיכות חיים שלי (אני כל הזמן מסריחה מסיגריות, אני מאוד מודעת לנזקי העישון וממש לא בראש שלי שזה יפגע בי) והכי חשוב וקצת מבין לומר...אני מסתכלת לטווח הארוך, אני לא מעוניינת להיכנס לקשר שאני לא רואה לו המשך, ובהנחה והכל יהיה טוב בינינו ומתישהו בשנים הבאות ניקח את הקשר הלאה- איך אוכל לקיים חיים משותפים עם אדם מעשן? שלא לדבר בכלל על ילדים וכו' וכו'... אני לא יודעת מה לעשות. אין לי ספק שאני אעלה את הספקות האלה בפניו במוקדם או במאוחר כי אני כזאת, לא יכולה להחזיק הרבה זמן בפנים. אבל אני חוששת ,מעצמי בעיקר. אם אקבל החלטה שזה לא טוב בשבילי אז אצטרך לחתוך, ואני מפחדת. מפחדת להצטער, מפחדת לפספס...מפחדת שאולי בעתיד הוא כן עשוי להפסיק ומי יודע... מה דעתכם?
אני בת 24, יוצאת מזה כ-4 חודשים עם בחור בן 26. אני אוהבת אותו מאוד, הוא מצא חן בעיני מהרגע הראשון ואני מרגישה שהוא באמת משלים אותי בהמון רמות ואולי זה קצת ילדותי להגיד, אבל ממש מה שחיפשתי.. נכנסתי ויצאתי מקשרים קצרים כארוכים מגיל 16, אבל מזמן לא זכורה לי הרגשה כזאת של "וואו". אבל מה... (תמיד צריך להיות אבל! אוף
) הבחור מעשן. סיגריות, וסמים קלים. מעשן המון. אני באה ממשפחה מאוד אנטי סיגריות, לצערי סבי ז"ל היה מעשן מאוד כבד וכך הוא סיים את חייו בגיל צעיר יחסית מחובר לאינספור צינורות וסובל. מן הסתם שהדבר השאיר בי את חותמו לא אשקר שלקחתי מספר שחטות פה ושם ועישנתי מעט סמים קלים פה ושם, אך כיום אין לי עניין בזה, זה היה בעיקר מסקרנות ומרדנות. אין לי בעיה עקרונית עם אנשים שמעשנים כל עוד זה לא פוגע בי, ובחודש הראשון שלנו יחד אפילו לא שמתי לב לזה- כל דבר בו היה נראה לי כל כך מקסים ואפילו העישון (כן, תמוה..) לאחר החודש הראשוני עם הפרחים והפרפרים קצת נחתתי חזרה לקרקע וחטפתי קצת רגליים קרות מכל הנושא, מאוד הפריע לי העשן, מאוד הפריע לי הרעיון שהוא מעשן איזה 4 ג'וינטים בכיף ביום וכמובן שאמרתי לו את זה. הוא יצא ממערכת יחסים מאוד רצינית וארוכה לפני שהתחלנו לצאת, וחברתו לשעבר הייתה מאוד אנטי העניין- הוא לא עישן בדירתם, כפועל יוצא מכך הוא עישן פחות. לאחר שנפרדו הוא "עושה מה שהוא רוצה" ומאוד קנאי לפרטיותו בתחום הזה- הבהיר לי שככה הוא והוא לא רוצה ש"שוב יגבילו אותו" בתחום. אולי אני מציירת את זה קצת קיצוני כי מאז הויכוח הוא כן שואל אם זה בסדר שהוא יעשן בחדר או ילך לסלון, ומעשן לחלון אם כבר, אבל בכל זאת.... לגבי הסמים- אין שינוי. הוא מעשן קצת פחות ובעיקר בערבים כי הוא עובד בבקרים, אבל מן הסתם שאני מבלה איתו בערבים בעיקר ככה שהתחושה שלי נשארה. (מעשן כל יום) הוא אמר שבתכנון הגדול שלו הוא כן רוצה להפסיק לעשן סיגריות "מתישהוא", ואולי להפחית בסמים( אבל אולי גם לא). מאתמול עולות בי תחושות מאוד מוזרות (לו ולחבר שלו נגמר החומר והן היו מאוד לחוצים להשיג, והדבר מאוד הרתיע אותי מהצד) מצד אחד אני מאוד מאוד אוהבת אותו ויש בו כל כך הרבה יתרונות וכל כך חבל לי לוותר על הקשר הזה, ומצד שני אני אולי משלה את עצמי לגבי עניין הפסקת העישון? אני מוותרת על האיכות חיים שלי (אני כל הזמן מסריחה מסיגריות, אני מאוד מודעת לנזקי העישון וממש לא בראש שלי שזה יפגע בי) והכי חשוב וקצת מבין לומר...אני מסתכלת לטווח הארוך, אני לא מעוניינת להיכנס לקשר שאני לא רואה לו המשך, ובהנחה והכל יהיה טוב בינינו ומתישהו בשנים הבאות ניקח את הקשר הלאה- איך אוכל לקיים חיים משותפים עם אדם מעשן? שלא לדבר בכלל על ילדים וכו' וכו'... אני לא יודעת מה לעשות. אין לי ספק שאני אעלה את הספקות האלה בפניו במוקדם או במאוחר כי אני כזאת, לא יכולה להחזיק הרבה זמן בפנים. אבל אני חוששת ,מעצמי בעיקר. אם אקבל החלטה שזה לא טוב בשבילי אז אצטרך לחתוך, ואני מפחדת. מפחדת להצטער, מפחדת לפספס...מפחדת שאולי בעתיד הוא כן עשוי להפסיק ומי יודע... מה דעתכם?
