התלבטות
אני נשוי מזה 19 שנים + שלושה ילדים (17,14,10). מעולם לא אהבתי את אשתי (חיבבתיה...) וסמוך לנישואין כמעט וביטלתי אותם, אולם מכיוון שזה גרם צער רב לאשתי בזמנו ומכיוון שבסה"כ מבחינת אופי אנחנו מאוד מתאימים בהחלטתי ללכת על זה לבסוף. אשתי היא חברה טובה לחיים, מלאה חיוניות ומאוד אחראית וגם הקשר הבינאישי בינינו טוב מאוד (ואולי מצוין?) אף על פי כן אני חי בתחושה מתמדת של החמצה רומנטית וזה מעיק עלי מאוד וגם משפיע על רגשותיי כלפי אשתי (בעיקר פנימה- אני שומר הכל בבטן) לו לא היו לנו ילדים אני מאמין שהייתי אומר יפה שלום והולך, אבל אני כל-כך לא רוצה לפגוע בילדים שלי (שלדעתי חווים ילדות קלאסית במשפחה חמה ואוהבת). לפעמים אני חושב שאני עומד להשתגע... מה אתם אומרים?
אני נשוי מזה 19 שנים + שלושה ילדים (17,14,10). מעולם לא אהבתי את אשתי (חיבבתיה...) וסמוך לנישואין כמעט וביטלתי אותם, אולם מכיוון שזה גרם צער רב לאשתי בזמנו ומכיוון שבסה"כ מבחינת אופי אנחנו מאוד מתאימים בהחלטתי ללכת על זה לבסוף. אשתי היא חברה טובה לחיים, מלאה חיוניות ומאוד אחראית וגם הקשר הבינאישי בינינו טוב מאוד (ואולי מצוין?) אף על פי כן אני חי בתחושה מתמדת של החמצה רומנטית וזה מעיק עלי מאוד וגם משפיע על רגשותיי כלפי אשתי (בעיקר פנימה- אני שומר הכל בבטן) לו לא היו לנו ילדים אני מאמין שהייתי אומר יפה שלום והולך, אבל אני כל-כך לא רוצה לפגוע בילדים שלי (שלדעתי חווים ילדות קלאסית במשפחה חמה ואוהבת). לפעמים אני חושב שאני עומד להשתגע... מה אתם אומרים?
