Existentialist
New member
התלבטות תעסוקתית
טרם החלטתי מה אני באמת רוצה לעשות בחיי בהיבט התעסוקתי. אין ספק, אדם חייב להינות מעיסוקו. לקום מדי בוקר עם חיוך טרם צאתו לעוד יום עבודה. אך יש לבחון היטב גם את הצד הכלכלי שבעניין. כדי לעמוד ביוקר המחייה המטורף השורר במדינתינו ואף מאיים למוטט משפחות רבות, כדאי מאוד להשתכר בהתאם כדי לשרוד ולהתקיים בכבוד. אני מביט במפגינים העומדים מאחורי מחאת הענק ודורשים צדק חברתי, ואינני מעוניין להיות חלק מהם בעתיד. אני רוצה להתפרנס בכבוד, מבלי שאטלטל עצמי מהלוואה להלוואה ואהיה נתון לחסדם של פקידי בנק ארורים. חשבתי על המצב בכובד ראש וניתחתי אותו באופן מעמיק ורציני, אך עדיין אינני בטוח מה לעשות, טרם מצאתי תשובה לשאלה שכל ילד נשאל בילדותו: ''מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?'' ולעזאזל, אני כבר גדול, אני בן 23! הייתי בן 16 בעת שהתחלתי לחשוב על העתיד המקצועי שלי. המורים בבית הספר עודדו אותנו להצטיין כדי שבעתיד נוכל להתקבל לאוניברסיטאות וללמוד לתואר. הם נהגו להדגיש עד כמה תואר אקדמי חשוב בשוק העבודה. אני מכיר לא מעט בוגרי אוניברסיטאות שלא ממש משקפים את מה ששמעתי אז בבית הספר. יש לי קרובת משפחה שסיימה תואר במשפטים, וטרם מצאה לעצמה משרד שיאפשר לה להתמחות, והיא ממש לא לבד בתחום. אדם נוסף שאני מכיר די טוב, סיים תואר מפרך שך 4 שנים בהנדסה ביו-רפואית, אך ממשיך לעבוד כמתרגל לבגרות במתמטיקה, מכיוון שקיים מחסור רציני שתעשייה הביו-רפואית. בוגר אחר שעליו ידוע לי השלים תואר בעבודה סוציאלית, ומשתכר קצת מעט משכר המינימום. המציאות היא שרק קומץ קטן של בוגרים, לרוב בתחום התוכנה והחומרה, מצליחים להגיע לשכר המאפשר להם לעמוד ביוקר המחייה. האם זה מתקבל על הדעת שבוגרי תואר של 6 שנים ברפואה יעבדו מעל ל12 שעות וישתכרו בכל כך מעט? נרשמתי בעבר ללימודי תואר ראשון בכלכלה, ולבסוף נמלכתי בדעתי. הרגשתי שיהיה נכון לחכות עוד שנה. עם יד על הלב, אין לי שום עניין בתחום הזה. לאחרונה עלו כמה רעיונות בראשי, ואני שוקל אותם ברצינות. הכל התחיל כאשר ראיתי שאבא שלי עובד פחות ממה שעבד בעבר. אבי הוא נהג משאית למעלה מ25 שנה. מדי כמה שנים הוא מוכר את המשאית הנוכחית וקונה משאית חדשה יותר. עבודתו מבוססת על קריאות טלפוניות מכמה תעשיינים שהוא מכיר, בעיקר בתחום הפלסטיק. בדרך ככל, אבי משכים קום בשעה 5 וחצי לעוד יום עבודה בעסקי ההובלות. לא ברור מתי סיים את עבודתו, כאשר הוא משלים הובלה, מיד נכנסת עוד הצעה, ואחריה עוד אחת, ועוד אחת וכו'... אבי עובד פחות מאחר והוא יכול להרשות זאת לעצמו. עבודה ממש לא חסרה לו, ואם הוא יכול להיות בבית קצת יותר מוקדם, למה לא? השכר בתחום ממש טוב, והעבודה יכולה להיות מהנה, אך רבים נמנעים מלהיכנס לתחום, ובאופן כללי, קיים מחסור אדיר בנהגי משאית. אינני חושב להיות נהג, פשוט הבנתי איך הייתי רוצה שהעבודה תתנהל-ע''י קריאות טלפוניות, ולא ע''י כרטיס שצריך להחתים מדי בוקר ולהחתים שוב לאחר הצהריים. אחד הרעיונות שעלו בראשי, היה חשמלאות. חשבתי על כך לאחר שהמפעל בו אני עובד, עבר הרחבה כדי להכניס עוד מכונות ייצר, ולשם כך קראו לצוות חשמלאים שיטפל במערך השקעים. זה היה מחזה די מעניין עבורי. פשוט עמד שם אדם אחד, שהוא ''חשמלאי ראשי'' והסתכל כיצד שלושת העובדים שלו, שהם ''חשמלאים מוסמכים'', קודחים שקעים בקירות ומושכים כבלים. ניסיתי לדמיין בעלי מקצוע שעובדים במודל דומה (קריאות טלפוניות), ואז דיימנתי כל מיני קבלני שיפוצים, אינסטלטורים, מתקיני מזגנים, נהגי מונית, ועוד ועוד. אם אחליט בסופו של דבר ללכת על אחד המקצועות האלה, ואולי אף על כמה מהם, כדי להגביר את הסיכויים לעבוד (אם לא צריכים עבודת חשמל, אולי יצטרכו פתיחת סתימה), אני אצטרך הכוון. אני יכול להתמחות בתחומים הנ''ל, והטלפון לא בהכרח יצלצל מדי יום, מי יודע, אולי אפילו אחת לשבוע. לכן צעד כזה הוא הימור. אינני יודע מה מצב השוק בתחומים האלה, אולי יש עודף בבעלי מקצוע שיקשה עליי ואולי בעצם קיים מחסור. אני לא רוצה לדעת בעוד כמה שנים שביזבזתי את זמני לשווא. מה יש לכם לומר בעניין?
טרם החלטתי מה אני באמת רוצה לעשות בחיי בהיבט התעסוקתי. אין ספק, אדם חייב להינות מעיסוקו. לקום מדי בוקר עם חיוך טרם צאתו לעוד יום עבודה. אך יש לבחון היטב גם את הצד הכלכלי שבעניין. כדי לעמוד ביוקר המחייה המטורף השורר במדינתינו ואף מאיים למוטט משפחות רבות, כדאי מאוד להשתכר בהתאם כדי לשרוד ולהתקיים בכבוד. אני מביט במפגינים העומדים מאחורי מחאת הענק ודורשים צדק חברתי, ואינני מעוניין להיות חלק מהם בעתיד. אני רוצה להתפרנס בכבוד, מבלי שאטלטל עצמי מהלוואה להלוואה ואהיה נתון לחסדם של פקידי בנק ארורים. חשבתי על המצב בכובד ראש וניתחתי אותו באופן מעמיק ורציני, אך עדיין אינני בטוח מה לעשות, טרם מצאתי תשובה לשאלה שכל ילד נשאל בילדותו: ''מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?'' ולעזאזל, אני כבר גדול, אני בן 23! הייתי בן 16 בעת שהתחלתי לחשוב על העתיד המקצועי שלי. המורים בבית הספר עודדו אותנו להצטיין כדי שבעתיד נוכל להתקבל לאוניברסיטאות וללמוד לתואר. הם נהגו להדגיש עד כמה תואר אקדמי חשוב בשוק העבודה. אני מכיר לא מעט בוגרי אוניברסיטאות שלא ממש משקפים את מה ששמעתי אז בבית הספר. יש לי קרובת משפחה שסיימה תואר במשפטים, וטרם מצאה לעצמה משרד שיאפשר לה להתמחות, והיא ממש לא לבד בתחום. אדם נוסף שאני מכיר די טוב, סיים תואר מפרך שך 4 שנים בהנדסה ביו-רפואית, אך ממשיך לעבוד כמתרגל לבגרות במתמטיקה, מכיוון שקיים מחסור רציני שתעשייה הביו-רפואית. בוגר אחר שעליו ידוע לי השלים תואר בעבודה סוציאלית, ומשתכר קצת מעט משכר המינימום. המציאות היא שרק קומץ קטן של בוגרים, לרוב בתחום התוכנה והחומרה, מצליחים להגיע לשכר המאפשר להם לעמוד ביוקר המחייה. האם זה מתקבל על הדעת שבוגרי תואר של 6 שנים ברפואה יעבדו מעל ל12 שעות וישתכרו בכל כך מעט? נרשמתי בעבר ללימודי תואר ראשון בכלכלה, ולבסוף נמלכתי בדעתי. הרגשתי שיהיה נכון לחכות עוד שנה. עם יד על הלב, אין לי שום עניין בתחום הזה. לאחרונה עלו כמה רעיונות בראשי, ואני שוקל אותם ברצינות. הכל התחיל כאשר ראיתי שאבא שלי עובד פחות ממה שעבד בעבר. אבי הוא נהג משאית למעלה מ25 שנה. מדי כמה שנים הוא מוכר את המשאית הנוכחית וקונה משאית חדשה יותר. עבודתו מבוססת על קריאות טלפוניות מכמה תעשיינים שהוא מכיר, בעיקר בתחום הפלסטיק. בדרך ככל, אבי משכים קום בשעה 5 וחצי לעוד יום עבודה בעסקי ההובלות. לא ברור מתי סיים את עבודתו, כאשר הוא משלים הובלה, מיד נכנסת עוד הצעה, ואחריה עוד אחת, ועוד אחת וכו'... אבי עובד פחות מאחר והוא יכול להרשות זאת לעצמו. עבודה ממש לא חסרה לו, ואם הוא יכול להיות בבית קצת יותר מוקדם, למה לא? השכר בתחום ממש טוב, והעבודה יכולה להיות מהנה, אך רבים נמנעים מלהיכנס לתחום, ובאופן כללי, קיים מחסור אדיר בנהגי משאית. אינני חושב להיות נהג, פשוט הבנתי איך הייתי רוצה שהעבודה תתנהל-ע''י קריאות טלפוניות, ולא ע''י כרטיס שצריך להחתים מדי בוקר ולהחתים שוב לאחר הצהריים. אחד הרעיונות שעלו בראשי, היה חשמלאות. חשבתי על כך לאחר שהמפעל בו אני עובד, עבר הרחבה כדי להכניס עוד מכונות ייצר, ולשם כך קראו לצוות חשמלאים שיטפל במערך השקעים. זה היה מחזה די מעניין עבורי. פשוט עמד שם אדם אחד, שהוא ''חשמלאי ראשי'' והסתכל כיצד שלושת העובדים שלו, שהם ''חשמלאים מוסמכים'', קודחים שקעים בקירות ומושכים כבלים. ניסיתי לדמיין בעלי מקצוע שעובדים במודל דומה (קריאות טלפוניות), ואז דיימנתי כל מיני קבלני שיפוצים, אינסטלטורים, מתקיני מזגנים, נהגי מונית, ועוד ועוד. אם אחליט בסופו של דבר ללכת על אחד המקצועות האלה, ואולי אף על כמה מהם, כדי להגביר את הסיכויים לעבוד (אם לא צריכים עבודת חשמל, אולי יצטרכו פתיחת סתימה), אני אצטרך הכוון. אני יכול להתמחות בתחומים הנ''ל, והטלפון לא בהכרח יצלצל מדי יום, מי יודע, אולי אפילו אחת לשבוע. לכן צעד כזה הוא הימור. אינני יודע מה מצב השוק בתחומים האלה, אולי יש עודף בבעלי מקצוע שיקשה עליי ואולי בעצם קיים מחסור. אני לא רוצה לדעת בעוד כמה שנים שביזבזתי את זמני לשווא. מה יש לכם לומר בעניין?