התלבטות של נכדה
שלום,
אבקש את עצתכן ואת עניינכן בסיפורי. אינני חמות או כלה, אני נכדה, ובכ"ז לסיפורי יש אינטרקציה עם הנושא המקורי שלשלמו התכנסנו כאן.
הוריו של אבי והוריה של אימי זכרם לברכה הם שני קצוות מנוגדים. בעוד שהוריו של אבי, עליהם ארחיב בהמשך, הם אנשים כמעט "עריריים", קשים, קרים ומורכבים, הוריה של אימי ומשפחתה תמיד היו בעיניי המודל הקלאסי למשפחתיות חמה ועוטפת. בצוק העיתים הוריה של אימי, סבי וסבתי, נפטרו בזה אחר זה, וכך נותרנו אנחנו שלוש הנכדות רק עם משפחתה המורחבת של אימי וכן עם הורי אבי. אבי הינו בן יחיד לאב קשה, עקשן, מתלונן תמידית, טרחן ומתמסכן המתעלל באשתו אלימות מילולית וכלכלית. אשתו, סבתי, אם אבי, הינה אישה מרירה כתוצאה ממערכת יחסים שהיא אינה נכונה לעזוב (לא הייתה נכונה לעזוב בעבר ואיננה מוכנה גם היום, מטעמיה שלה), אישה צרת עין ומאוד מאוד קרה. אימי השתדלה ועודנה משתדלת כל השנים (כעשרים וחמש שנות נישואיה) לקיים את מצוות כבוד ההורים ואת הורי בעלה, זאת למרות שידעה לא מעט חיכוכים איתם- תמיד פניה היו לשלום. היא רואה בכך מצווה מוסרית לבקרם מדי שבוע, להיות קשובה לצרכיהם וכו'. לאבי, אבקש לציין, אין יחסים עם הוריו. באיזשהו שלב הוא בחר להתנתק מהם לחלוטין, לצערם הרב. ולמרות שהוא מאוד דומה להם בלעגנות, בחריפות השכלית ובחוסר טקט- הוא מתכחש להם ממש, עד כדי עלבון.
ברור לי כי יחסיהם של סביי עם אבי הם עניינם בלבד, ואל לי להתערב. אינני יכולה. כל אשר אני עושה הוא להגן על אימי באוזניהם, ולשמש לאימי אוזן קשבת.
לאחרונה, התרחקתי מהם בעצמי. ההתרחקות החלה בימיי כאשת צבא, או אז הם לא הסכימו לדבר איתי ממניעים פוליטיים. לאחר שחרורי אינני מסוגלת להביא את עצמי לדבר איתם. הם מדכאים אותי נורא בהתנהגותם, ולהתרחק מהם היא "בחירה מושכלת" גם אם מאוד פוגעת וקשה.
מה דעתכן.
שלום,
אבקש את עצתכן ואת עניינכן בסיפורי. אינני חמות או כלה, אני נכדה, ובכ"ז לסיפורי יש אינטרקציה עם הנושא המקורי שלשלמו התכנסנו כאן.
הוריו של אבי והוריה של אימי זכרם לברכה הם שני קצוות מנוגדים. בעוד שהוריו של אבי, עליהם ארחיב בהמשך, הם אנשים כמעט "עריריים", קשים, קרים ומורכבים, הוריה של אימי ומשפחתה תמיד היו בעיניי המודל הקלאסי למשפחתיות חמה ועוטפת. בצוק העיתים הוריה של אימי, סבי וסבתי, נפטרו בזה אחר זה, וכך נותרנו אנחנו שלוש הנכדות רק עם משפחתה המורחבת של אימי וכן עם הורי אבי. אבי הינו בן יחיד לאב קשה, עקשן, מתלונן תמידית, טרחן ומתמסכן המתעלל באשתו אלימות מילולית וכלכלית. אשתו, סבתי, אם אבי, הינה אישה מרירה כתוצאה ממערכת יחסים שהיא אינה נכונה לעזוב (לא הייתה נכונה לעזוב בעבר ואיננה מוכנה גם היום, מטעמיה שלה), אישה צרת עין ומאוד מאוד קרה. אימי השתדלה ועודנה משתדלת כל השנים (כעשרים וחמש שנות נישואיה) לקיים את מצוות כבוד ההורים ואת הורי בעלה, זאת למרות שידעה לא מעט חיכוכים איתם- תמיד פניה היו לשלום. היא רואה בכך מצווה מוסרית לבקרם מדי שבוע, להיות קשובה לצרכיהם וכו'. לאבי, אבקש לציין, אין יחסים עם הוריו. באיזשהו שלב הוא בחר להתנתק מהם לחלוטין, לצערם הרב. ולמרות שהוא מאוד דומה להם בלעגנות, בחריפות השכלית ובחוסר טקט- הוא מתכחש להם ממש, עד כדי עלבון.
ברור לי כי יחסיהם של סביי עם אבי הם עניינם בלבד, ואל לי להתערב. אינני יכולה. כל אשר אני עושה הוא להגן על אימי באוזניהם, ולשמש לאימי אוזן קשבת.
לאחרונה, התרחקתי מהם בעצמי. ההתרחקות החלה בימיי כאשת צבא, או אז הם לא הסכימו לדבר איתי ממניעים פוליטיים. לאחר שחרורי אינני מסוגלת להביא את עצמי לדבר איתם. הם מדכאים אותי נורא בהתנהגותם, ולהתרחק מהם היא "בחירה מושכלת" גם אם מאוד פוגעת וקשה.
מה דעתכן.
