לחייך תמיד
New member
התלבטות רצינית...
טוב, אז ככה.. כל חיי היו לי התלבטויות, כל חיי, כל ילדותי ביליתי ובזבזתי במסע עמוק אל תוך עצמי, אל תוך הגילוי העצמי, רציתי לדעת מי אני. תמיד נמשכתי לבנות, תמיד חיפשתי את המגע, המיני, עם בחורות, אבל מעולם לא היה משהו אמיתי, משהו עם רגש בתוך המשיכה הזו.. יש המון סוגים של בי, אני חושב שאני מאלה שפשוט נמשך לנשים אבל אוהב גברים.. כן כן.. אוהב גברים.... אתם חושבים שאם עד היום קצת קשה לי להגיד את זה בקול רם זה אומר עלי משהו? טוב, בואו נהיה ריאליים, להגיד עלי משהו זה בטוח אומר, אבל השאלה היא, מה?? למה אחרי כל מה שעברתי בחיים, אחרי כל הצרות, הבכיות, הדמעות שנפלו ולא היה איש שישאל למה אפילו, במיוחד כי הן היו פנימיות, למה אני עוד צריך לעשות חשבון לעולם? התחלתי עבודה חדשה היום, ברמן באיזה בית קפה, ואחת העובדות דיברה על סניף אחר שלנו באיזור, ואמרה כך: "יש שני מלצרים אצלנו, מדברים מה כמו הומואים! חבל לך על הזמן..." עובד נוסף הצטרף ואמר: "כן אהה?? גועל נפש..." ואני חושב לעצמי בלב, כוס אמא שלך יא חתיכת יצורררר למה מי אתה שתגיד את זה? אתה יותר טוב ממני??? אבל לצערי, כמו כל חיי, שכל מה שהתנהל אצלי, התנהל מבפנים, השתיקה החיצונית הזו, נמשכה גם במקרה הזה, גם ביום שאמרו עלי גועל נפש.. זה עניין של אומץ? אולי אני לא אמיץ מספיק? אני צריך לרדת על עצמי על זה שאין לי את האומץ לבוא ולהגיד לבן אדם בפנים "אני נמשך לגברים ואתה על ה"..." שלי...." אצלי הכל נע מקיצוניות לקיצוניות.. או שאני לא עושה חשבון לעולם, או שאני עושה חשבון לכל זבוב.. סתם השתפכות..
טוב, אז ככה.. כל חיי היו לי התלבטויות, כל חיי, כל ילדותי ביליתי ובזבזתי במסע עמוק אל תוך עצמי, אל תוך הגילוי העצמי, רציתי לדעת מי אני. תמיד נמשכתי לבנות, תמיד חיפשתי את המגע, המיני, עם בחורות, אבל מעולם לא היה משהו אמיתי, משהו עם רגש בתוך המשיכה הזו.. יש המון סוגים של בי, אני חושב שאני מאלה שפשוט נמשך לנשים אבל אוהב גברים.. כן כן.. אוהב גברים.... אתם חושבים שאם עד היום קצת קשה לי להגיד את זה בקול רם זה אומר עלי משהו? טוב, בואו נהיה ריאליים, להגיד עלי משהו זה בטוח אומר, אבל השאלה היא, מה?? למה אחרי כל מה שעברתי בחיים, אחרי כל הצרות, הבכיות, הדמעות שנפלו ולא היה איש שישאל למה אפילו, במיוחד כי הן היו פנימיות, למה אני עוד צריך לעשות חשבון לעולם? התחלתי עבודה חדשה היום, ברמן באיזה בית קפה, ואחת העובדות דיברה על סניף אחר שלנו באיזור, ואמרה כך: "יש שני מלצרים אצלנו, מדברים מה כמו הומואים! חבל לך על הזמן..." עובד נוסף הצטרף ואמר: "כן אהה?? גועל נפש..." ואני חושב לעצמי בלב, כוס אמא שלך יא חתיכת יצורררר למה מי אתה שתגיד את זה? אתה יותר טוב ממני??? אבל לצערי, כמו כל חיי, שכל מה שהתנהל אצלי, התנהל מבפנים, השתיקה החיצונית הזו, נמשכה גם במקרה הזה, גם ביום שאמרו עלי גועל נפש.. זה עניין של אומץ? אולי אני לא אמיץ מספיק? אני צריך לרדת על עצמי על זה שאין לי את האומץ לבוא ולהגיד לבן אדם בפנים "אני נמשך לגברים ואתה על ה"..." שלי...." אצלי הכל נע מקיצוניות לקיצוניות.. או שאני לא עושה חשבון לעולם, או שאני עושה חשבון לכל זבוב.. סתם השתפכות..
