התלבטויות
שלום אני עוקבת כבר פרק זמן אחר פורום זה ורואה את הנכונות האמיתית של האנשים פה לעזור וזה פשוט יפה,ולכן החלטתי גם אני לחשוף את בעייתי בכדי לשמוע את הצעתכם. אני מכירה את בעלי 10 שנים ואנחנו נשואים 3 שנים ללא ילדים,נושקים לגיל 30. במשך כל זמן החברות שלנו התלבטתי אם להישאר איתו,אבל הייתי מאוהבת בו פרק זמן ארוך ולבסוף נשארתי ואף התחתנתי. לאחרונה (שנה) ההתלבטויות הפכן למטרד משהו שמעסיק אותי בצורה אובססיבית, האם עשיתי את הבחירה הנכונה,האם אנחנו בכלל מתאימים. אני רוצה מישהו שיהיה לו יותר ביטחון עצמי,שיכוון אותי בחיים, שילמד אותי,שיתמוך בי שייתן לי כוחות שיעשיר אותי מבחינה רוחנית, בעלי הוא טיפוס יותר אירופאי-שליו,אוהב את השקט שלו,וותרן, אוהב להיות איתי ופחות עם חברים,מה שאני אוהבת יותר חברים ו"בלאגן". אני טיפוס שיותר "מחפש את עצמו",נמשכת לכל התחום של העידן החדש שאם יש תכונות אופי שאני לא אוהבת בעצמי , אני אהיה מודעת אליהם אנסה לשנות אלך לסדנאות, אתפתח, ואילו הוא ללא מודעות לעצמו חי את החיים יודע שיש בו תכונות שהיה רוצה לשנות אבל לא נלחם בעצמו ומקבל את עצמו איך שהוא. אני מרגישה שהאינטואציות צועקות לי לעזוב אותו, אך מצד שני, אני לא סומכת על עצמי,אני מפחדת שאני ילדותית ולא יודעת מה באמת חשוב בזוגיות, חברים אומרים שאני אף פעם לא אהיה מאושרת, ושאני תמיד אחפש (מזל בתולה למי שמבין),והעניין שאני שואלת את החברים הקרובים שלי אם אנחנו מתאימים,הם אומרים שעלינו להישאר ביחד, ואני תועה איך הם לא רואים את השוני הגדול ביננו, את יכולות השיחה המוגבלות שלו(הוא בן אדם מאוד אינטלקטואלי). אני רוצה מישהו עם יכולת נתינה גדולה יותר משל בעלי(יש לי חברה שבעלה עם יכולת נתינה ללא גבולות וזה מקסים,ועושה את החיים יותר קלים),אני רוצה מישהו שישנה אותי,כשהכרתי אותו הייתי בן-אדם מאוד עצוב והוא הפך אותי למאושרת,והיום זה אבד, ואני שוב מוצאת את עצמי עצובה, אני רוצה מישהו שיחזי לי את השמחה,אני רוצה את השקט הנפשי שבזוגיות,בדבר הבסיסי ביותר לחיים. דבר נוסף,יש ביננו פערים בצרכים המיניים (אני יותר הוא פחות), זהו, אני אוהבת אותו אבל כל הנ"ל מפריע.השתדלתי לרשום כמה שיותר פרטים, מקווה שתוכלו לעזור ומודה מראש לכל מי שמנסה.
שלום אני עוקבת כבר פרק זמן אחר פורום זה ורואה את הנכונות האמיתית של האנשים פה לעזור וזה פשוט יפה,ולכן החלטתי גם אני לחשוף את בעייתי בכדי לשמוע את הצעתכם. אני מכירה את בעלי 10 שנים ואנחנו נשואים 3 שנים ללא ילדים,נושקים לגיל 30. במשך כל זמן החברות שלנו התלבטתי אם להישאר איתו,אבל הייתי מאוהבת בו פרק זמן ארוך ולבסוף נשארתי ואף התחתנתי. לאחרונה (שנה) ההתלבטויות הפכן למטרד משהו שמעסיק אותי בצורה אובססיבית, האם עשיתי את הבחירה הנכונה,האם אנחנו בכלל מתאימים. אני רוצה מישהו שיהיה לו יותר ביטחון עצמי,שיכוון אותי בחיים, שילמד אותי,שיתמוך בי שייתן לי כוחות שיעשיר אותי מבחינה רוחנית, בעלי הוא טיפוס יותר אירופאי-שליו,אוהב את השקט שלו,וותרן, אוהב להיות איתי ופחות עם חברים,מה שאני אוהבת יותר חברים ו"בלאגן". אני טיפוס שיותר "מחפש את עצמו",נמשכת לכל התחום של העידן החדש שאם יש תכונות אופי שאני לא אוהבת בעצמי , אני אהיה מודעת אליהם אנסה לשנות אלך לסדנאות, אתפתח, ואילו הוא ללא מודעות לעצמו חי את החיים יודע שיש בו תכונות שהיה רוצה לשנות אבל לא נלחם בעצמו ומקבל את עצמו איך שהוא. אני מרגישה שהאינטואציות צועקות לי לעזוב אותו, אך מצד שני, אני לא סומכת על עצמי,אני מפחדת שאני ילדותית ולא יודעת מה באמת חשוב בזוגיות, חברים אומרים שאני אף פעם לא אהיה מאושרת, ושאני תמיד אחפש (מזל בתולה למי שמבין),והעניין שאני שואלת את החברים הקרובים שלי אם אנחנו מתאימים,הם אומרים שעלינו להישאר ביחד, ואני תועה איך הם לא רואים את השוני הגדול ביננו, את יכולות השיחה המוגבלות שלו(הוא בן אדם מאוד אינטלקטואלי). אני רוצה מישהו עם יכולת נתינה גדולה יותר משל בעלי(יש לי חברה שבעלה עם יכולת נתינה ללא גבולות וזה מקסים,ועושה את החיים יותר קלים),אני רוצה מישהו שישנה אותי,כשהכרתי אותו הייתי בן-אדם מאוד עצוב והוא הפך אותי למאושרת,והיום זה אבד, ואני שוב מוצאת את עצמי עצובה, אני רוצה מישהו שיחזי לי את השמחה,אני רוצה את השקט הנפשי שבזוגיות,בדבר הבסיסי ביותר לחיים. דבר נוסף,יש ביננו פערים בצרכים המיניים (אני יותר הוא פחות), זהו, אני אוהבת אותו אבל כל הנ"ל מפריע.השתדלתי לרשום כמה שיותר פרטים, מקווה שתוכלו לעזור ומודה מראש לכל מי שמנסה.