התכתבות עם עורך עיתון

atidih1

New member
אלימות נגד נשים - העתק מכתב לכנסת

מובא בזה העתק מכתבי ליו"ר ועדת הכנסת שנשלח אתמול. שלום רב, מזה זמן רב שאני רוצה לומר דברים לנציג ציבור (הלא הוא ח"כ) ואם כי לא מובטח שכל נציג ציבור דהיום הוא אכן כזה שהרי הח"כים לא נבחרו ישירות ע"י העם אבל הנציגים היום הם שליחי הציבור, אז אני פונה אליך. גם איני יודע אם זו הכתובת הנכונה לבעיה שאציג אבל אני מביאה בפניך ומקווה שתוכנה או עיקרה יובאו בפני עוד ח"כים. הרבה בעיות ישנן ודומה שאין צורך להציגן. בייחוד הפשיעה והאלימות שגם אותן אציג בהזדמנות אחרת. הפעם אני מבקש להביא בפניך את נושא האלימות נגד נשים כאשר נשים מוכות בידי בעליהן וגם שלא כן. בהקשר הנ"ל, אני מבקש להתייחס לשלוש בחינות. בגדול, מורגש שאכן חסרה זיקה, בלשון המעטה, בין הציבור ובין מי שאמור להיות נציגו והפעם כוונתי בנושא הנ"ל שהוא הטריגר שלי לפנייתי זו. הראשונה, מן העיתונות וממקורות אחרים, אני למד, כאשר ישנה אלימות ואפילו קשה נגד אישה, לא תמיד הדבר מטופל בדחיפות, נחרצות ועוד כמתחייב - הדבר חייב להיות מיושם בחוק . השנייה, אם כבר נתפש האלים ובידי חוקרי המשטרה יש ראיות מספיקות לעוצרו או אז זה חייב להתבצע עד הגשת כתב אישום . השלישית, חייב להיות חוק למאסר ממושך - גם בעבור העבירה וגם למען ידעו כולם. לסיכום, עד אשר יהיה לנו סנטור (אני לא מתלוצץ, כי זה הפתרון ל"שוט" בחירה לנציג ציבור כדי שישרת נאמנה את בוחריו שהרי אחרת לא ייבחר), עם כל אמונתי שגם בנציגי הציבור דהיום יש את הערובה שיימצאו כאלה (חלילה לא לעשות הכללה), אודה לך אם תעביר את הדברים לאן שצריך ונראה תוצאות, לפחות, בנושא שהעליתי בפניך. אגב, אני ממליץ בפני כל מי מהח"כים שיקרא את הדברים, שיעיינו מדי פעם באינטרנט היכן שהעם - אלה הציבור הרחב, ה"עמך" - מביעים את רחשי לבם ומכאוביהם כי זו הבמה הקיימת בשבילם מאחר ואין להם במה אחרת כי זו הקיימת כביכול, אינה בעבורם. בברכה עתידי המנחם העתק: לפורום שלי
 

atidih1

New member
העתק מכתב ל"מעריב"

שלום רב, אני רוצה להגיב על מאמרו של אריה עמית בשם "לחזור מהחאקי לכחול" (23.8.05) ורק על הקטע שעוסק במשטרה. טוב שנשמעים קולות לגבי המתרחש אצלנו כמו הפשיעה והאלימות, בין השאר, ואם כי לא שפר מזלי כמו עמית ועוד "מורשים" לקבל במה לדבריהם, עם כל הכבוד, גם לאחד מ"עמך" יש מה לומר בנושא. הפשיעה והאלימות מצד אחד והציבור הסובל מצד שני, ממשיכים ללכת ביחד כאשר האחד לא מפריע לשני. יש לי חשש די מבוסס לאור ה"וותק" של המציאות הנ"ל, שגם אם יתמלא חלק ממשאלתו של עמית, לא נראה שיהיה שינוי במצב, לאור "שיתוף הפעולה" המדהים בין הללו אלא אם כן יחולו מספר שינויים בסיסיים במרכיבים של הבעיה. כרבים אחרים גם אני תוהה, כיצד ועד מתי תימשך המציאות העכורה שהוזכרה, ללא סימנים כלשהם שהדברים "מזיזים" למישהו מהאחראים למניעתם. 1) לדעתי, מדובר בנתק גדול ו"ותיק" בין הציבור ובין מי שנקראים נציגיו - הכנסת והרשויות השונות. 2) גם אם יאוחה הנתק הנ"ל, אין במה ראויה להעלות את בעיותיו של הציבור וזו בעיה ישנה ושורשית ששווה מאמר נפרד. 3)אם אני ממשיך במשאלתו של עמית ודווקא לאור האירועים האחרונים (ההתנתקות), בולטת העובדה שכאשר צריכים הרבה משטרה, משאבים ומה לא - או אז נמצאים ומהר אבל כאשר צריכים את אלה פי כמה פחות ובכל ההיבטים (שיש בהם לפני רצח) אז כידוע הם אינם. לגבי העבירות הקטנות שכידוע אחר כך הופכות לגדולות, מי אם לא ג'וליאני הגדול התייחס הרבה לאלה. הוא טען, שקודם כל יש לטפל בעבירות הקטנות (ציורי הגרפיטיס), בכך (כך אני מבין) מטפלים בשורש הבעיות שהם זרע הפורענות לגדולות כאשר אינן מטופלות. הן ה"אמא" שלהן. ועוד ניתן להבין ממסקנתו של ג'וליאני: מטרת הטיפול, באה לסתום חור אחר. שכן, אותן רעות חולות כתוצאה מהזנחתן ואי טיפול בהן בעודן באיבן, ראשית לא ניתנה ה"עזרה הראשונה" בקיום ה"רמזורים" החיים שחייבים למלא את היעדר החינוך מהבית והאחר (שם מכינים לבגרות) ובכלל, קיום נורמות התנהגות כבמדינות שרבים אוהבים לשייך אותנו אליהן. להלן כמה דוגמאות שעם שיטה, יוזמה ותושיה ומעל הכול להיות בנויים לכך, אפשר היה לטפל בכמה דברים "קטנים" שמהווים את הסטאז' לאלה הגדולים ואזכיר רק חלק מזערי. אותם אלה שנקראים אנשים שגדלו רק משמש אוויר ומים, משליכים כל דבר שבא לידם ואל רשות הרבים ובכמויות. ואכן, אנו רואים השלכות קופסאות ריקות של סיגריות ודברי פסולת אחרים, חופשי חופשי בכל מקום מזדמן. צואות כלבים במסות ופירמידות לתפארת על המדרכות (יש מדינות שאינן נקראות של עם בחירה ולא תמצא שם אוסף כזה). הללו כאמור הם בבחינת "על קצה המזלג". אסיים במה תתרום המשטרה כדי להילחם במחדלים הללו, בין השאר. - יש לבנות משטרה מכוח אדם שיראה במקום עבודתו לא רק מקור לפרנסה כי אם אידאל. - להקפיד בבחירת מתגיסיה, לפי המוטיבציה שלהם לנושאים המועלים, בין השאר. - כמו הטייסים בזמנו, עקב המציאות הקשה, חייבת להיות הסיסמא - "הטובים למשטרה". רק אציין, שלנושא שאני מציג, אין רק ערך לאומי כי אם גם לטובת המשטרה. שכן, מדובר בהשקעה לטווח ארוך שאם הדברים יטופלו בהתאם, ידי המשטרה לא יהיו כה עמוסים כדי לטפל באותם דברים שהיו יכולים להימנע אם... העתק: לאינטרנט עתידי המנחם
 

atidih1

New member
העתק מכתב שנשלח ל"הארץ"

בהקשר ידיעה שפורסמה בו על הקמת סיירת הורים בכפר סבא, לטיפול בהתפרעויות של נוער בגנים ציבוריים. להלן ההעתק. סיירת ההורים הוא דבר חיוני בהרבה מקומות והסיבה לצורך בה היא חלק מהמציאות העכורה של פשע ואלימות. הבעיה אפוא היא לאומית וקשורה בלחימה בפשע כאשר רצח ודקירות סכין הפכו לחלק בלתי נפרד מהדיווח אצלנו והדבר ילך ויגדל. גם הסיירת, עם כל החיובי שיש בהימצאות אנשים כאלה כמו המשמר האזרחי היא פתרון של פלגין למחלה אנושה במקום לטפל בה. מה שצריך, זה הכנסת שוטרי מקוף כצו השעה. שוטרי מקוף הם "רמזורים" חיים למדינה שרוצה להיות כמו בין הנאורות שבעולם כאשר ה"רמזורים" ממלאים את מקום היעדרם של החינוך מהבית ומבה"ס ששם רק מכינים לבגרות. אל ינפנפו בהיעדר תקציב. בעבור ההתנתקות שיגרו כוחות גדולים של משטרה וצבא, מהר וקצר וכאן הפשע מביא קורבנות וחוץ מברבורים, לא רואים דבר. כאשר כאן עוסקים כל הזמן בדיווחים וברבורים, בינתיים זרע הפורענות נובט ומכה שורשים ורואים את התוצאות - ונדליזם, התפרעויות של בני-נוער, צואות כלבים במסות ברחובות והללו מתוך רשימה ארוכה של כאלה מכאן ועד הודעה חדשה. גם העיתונים שמתהדרים בהיותם ה"פה של הציבור", מהווים, מכשול, בלשון המעטה, לבמה לציבור. כך, למשל, מדור זה, לפחות ממני קיבל הרבה מכתבים ואפילו אחד! לא פורסם. אני מבין שלא כל מכתב אבל רבים? עתידי המנחם
 

atidih1

New member
הסיבות למציאות הקשה

העתק מכתב למדור מאמרים ב"הארץ" הסיבות למציאות החמורה הפשע הגובר, האלימות הגואה וממדיהם המתעצמים, לדעתי, נגרמים בגלל היעדרם של שני מרכיבים. האחד, היעדר במה להעלותם ולא רק אותם. והשני, היעדר מי שקלוט את הבמה ומזו יפעל בהתאם. המרכיב הראשןן, על פניו, יש לנו במה ואלה העיתונים אך הללו הם אחד מהשקרים המוסכמים. הללו אמנם מקובלים כ"הפה של הציבור" וכיו"ב אמירות בומבסטיות אבל כאמור, זו תדמית שקרית. העיתונים כנהנים מהתדמית שזכו בה, לשם הצדקתה ולשומרה, הכניסו את מדורי מכתבי הקוראים הידועים - שקר מוסכם ראשון. להוציא עיתון אחד שקצת מנסה לרכך את התדמית הנ"ל, היתר, שמים עכבות רבות בפרסום, אם בכלל, של מכתבי קוראים ובעיקר "עמך". אם כבר פורסם כזה אז מקוצר כאשר לא אחת הוצאו דברים מהקשרם. ראו גם את מיקומם וגודלם של המדורים הנזכרים. הבחנתי לעתים בעיתון שמסיבות לא מובנות המדור הנזכר נעלם - פשוט "החליט" להיעדר. כן, ראיתי שמות כותבים חוזרים, כנראה הללו הם דעת מציבור... אגב, כעין קוריוז. איני יודע אם בהשפעתי או מסיבה אחרת, לאחר שכתבתי לעורך המדור בעיתון ששם זה קרה ושאלתי על התופעה, כבר למחרת הופיע אחד השמות של "דעת הציבור" אבל כיום ומזמן רב, הדבר כבר לא חוזר, מעניין. בכלל, העיתונים ששלושת הגדולים בהם הם בבעלות משפחות, משום מה פטורים משבטו של מבקר המדינה מה שמגביר את כוחנותם שגדול בלאו הכי מה גם שמדובר במיעוט שאני קורא להם "המורשים" (לקבל במה). בהקשר הכוחנות יש לי סיפור כיצד זו הופעלה נגדי - כן, אני הקטן. קראו סיפור. לפני למעלה מעשרים שנה הייתי בין הכותבים הרבים למדור עיתון זה (במינון המוכר). פעם שלחתי מכתב שבו ערערתי על עיתונאי מהכותבים קבוע. הערעור היה על שאלתו/רטינתו שהציבור לא מגיב על העוולות שהוא מביא בכתבותיו. או אז (לשאלה כזו בדיוק ציפיתי)במכתב למערכת שאלתי, הכיצד? הרי העיתונים שמים עכבות רבות למכתבים מהציבור וסיימתי ב"טול קורה מבין עיניך". הפעם תשובת המערכת הייתה מהירה וכבר למחרת קיבלתי שיחת טלפון מאישה במערכת ששאלה אותי "האם אינך כורת את הענף עליו אתה יושב?" - כך האישה. ואכן, מאז - למעלה מעשרים שנה, שום מכתב שלי לא מתפרסם ויהא נושאו אשר יהא (אני ממשיך והם ממשיכים ונראה מה יהיה גורל מכתב זה). ממש דבקות במשימה... זה באשר לכוחנות. המרכיב השני הוא הקולט את המתרחש והמסרים מעם הציבור (הללו שעוברים דרך העכבות הרבות). לגבי הגדרת המילה "קולט", כאן יש בעיה. שכן, נציגי הציבור דהיום, לא נבחרו כמו הסנטור המוכר ששם "שוט" בחירתו הוא עצם ייצגו נכונה את בוחריו שהרי אחרת לא ייבחר. אצלנו כידוע, נבחרי הציבור נבחרים ע"י מרכזי מפלגות וקבוצות כוח בהם אז אין צורך להוסיף בנידון. לסיכום, היעדר במה ונבחרי ציבור על אמת, הללו שני מרכיבים הבלעדיים שללא הם, חבל על הזמן והברבורים לגבי אפשרות שינוי המצב. עתידי המנחם העתק: לאינטרנט
 

atidih1

New member
"אסטרונאוטים"

לכבוד העורך, שלום רב, אודה לך אם תפרסם את מכתבי. בברכה עתידי המנחם לעתים, כרבים אחרים, אני מקבל שיחת טלפון שמעברה השני, קול חמוד שמציעה לי להימנות על מנויי העיתון שהיא המפיצה שלו. זאת עם כל מיני "סוכריות". אני - בפעם המי יודע כמה - מסביר למשדלת שאין לי בעיה כספית ואז אני מנצל את השיחה הידידותית ונותן את ההרצאה שלי בנושא הבמה שהמסכנים כאן סובלים אותה הרבה. וכאשר אני מציע שהעיתון יעשה מהפך בגישתו ויהפוך באמת ל"פה לציבור" כמו שהוא אוהב להציג עצמו בתדמית השקרית, מתחוור לי כמובן שאני סתם יורד לחייה של המסכנה שבס"כ עושה את עבודתה ואני רק מבקש ממנה שתעביר את הדברים למי ששלח אותה כי הרי הם בכל מקרה מתחמקים מלדבר אתי. כך הדברים חוזרים על עצמם והנה אני שוב כאן כדי לספר זאת. אבל בכך לא מספיק: העיתונים, שמצד אחד חשים בירידה בהפצה עקב הופעת האינטרנט, ממשיכים להיות אסטרונאוטים ומסתפקים במדורי מכתבי הקוראים שלהם שהם מס-התדמית שהם משלמים כדי להיראות דמוקרטיים (ראו את העכבות בפרסום מכתבי "עמך", אם בכלל ומיקום המדורים הקטנים) ו...אותם טלפונים למנויים. יש עוד מחלה אצלם שהיא גם כללית במחוזותינו ושהיא הטריגר לכתוב מכתב זה. קיימת אצלנו מחלה בשם "סרבנות התשובה" שסימניה הם שאתה שולח מכתב לאישיות, ח"כ ולענייננו עורכי עיתונים ועיתונאים והללו בהרבה מקרים, נותנים לך להרגיש שאתה עב"ם, כלומר, אתה ומכתביך כמוהם כמי נשלחו לחלל. לענייננו, עורכי העיתונים שהם "הפה לציבור" וכיו"ב אמירות בומבסטיות, לוקים במחלה בצורה רצינית - דוקא הם, מעניין. יותר חמור: במכתביי נעדרי התשובה, אני מסביר לאותם עורכים, שמתן הבמה יש לו קשר למכת הפשע והאלימות שבכך מונעים במה מהאזרחים כי בין הללו גם ייתכנו רעיונות, בין השאר, קורה. אבל הללו מאמינים שהזכות לבמה נתונה רק לקומץ עיתונאים שהם מיעוט גדול, עם כל הכבוד. היצעתי לאותם עורכים בשיחות החד-סיטריות, שיאפשרו מדורים בשביל הקהל הרחב ושלא יזוהו ככאלה. הכוחנות שבידי העיתונים, מונעת מהם לראות נכונה את הדברים והם מעדיפים לתת "סוכריות" בעבור הגדלת תפוצת העיתון... אגב, גם לעורך עיתון זה שלחתי אי-מיילים (אם כי לא ישירות כי לא ידעתי את האי-מייל שלו) והוא כנראה נדבק במחלה. עתידי המנחם העתק: ´אומרים לא לאלימות´ http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=227
 

atidih1

New member
העתק מכתב למבקרת עיריית ירושלים

שוב אני עם נושא צואות הכלבים במסות על המדרכות. אני פונה אלייך לא רק בגלל היות הנושא מנוגד לנורמות התנהגות במדינה שיש אומרים שהיא בחירת אלוהים (אז איך נקראים אלה שאצלם לא רואים כה הרבה דברים "יפים" כמו אצלנו?) כי אם, מסיבת היותם של הדברים בעיה לאומית. איך הדברים מתקשרים. ואכן, כאשר אתה רואה אישה שזה עתה יצאה מביתה לאחר ששוכעה שעבדה על עצמה טוב עם כל האביזרים עליה שהיא יפה, זו עומדת עם כלבה ולאחר שהוכיח עצמו שהוא קיים עם תוצאות, עזבה את המקום. ברשותך, ג'וליאני הגדול (לדעתי, כמובן) שהוריד את הפשיעה בעירו בצורה מדהימה, טוען שהכול מתחיל מהדברים הקטנים. שכן, אותם דברים קטנים הם הסטאז' לאלו הגדולים כי הם שרשרת של מעשי הפקרות ללא תגובה כאשר השמים הם הגבול. התוצאות, מי כמו ג'וליאני מכיר וגם הוכיח את הפתרון לכך. צואות ברחוב הם דברים גדולים תרתי משמע לעומת ציורי הגרפיטיס (הדוגמא של ג'וליאני). יש אפוא קשר בין פשיעה ואלימות לאלו כאשר הללו לא מטופלים. אני מציע לאמץ את שיטתו של ג'וליאני לאחר שאצלנו נפל עניין הניידות של משטרת איכות הסביבה עוד לפני שנולד. אפשר עם כוח האדם הנוכחי בעירייה, עם הרבה תושייה, יוזמה ובעיקר רצון חזק לטפל בבעיה כי כאמור זו בעיה לאומית. מכוניות שייראו פרטיות לכל דבר, יסיירו ברחובות ויתפשו עבריינים ולא רק בנושא צואות כלבים במסות. יש סיכויים שהדבר ייקלט לאחר תקופה קצרה עם עונשים כספיים כבדים ויותר, באם הללו לא יעזרו. אגב, נושא העישון באוטובוסים נפתר. אסיים בסיפור ששמעתי ונראה לי מהימן. בטוקיו, ממכונית של תיירים ישראליים, נזרקה קליפת בננה. שוטר עצר את המכונית כעבור זמן קצר עם קליפת הבננה בידו ואמר לנוסעי המכונית שבגלל שהם תיירים הפעם הוא מוותר אבל להבא ישלמו בדולרים, קנס כבד. זה בטוקיו שאינה בחירת אלוהים... עתידי המנחם העתק: המשרד לאיכות הסביבה אומרים "לא לאלימות" http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=227
 

pembencipolisi

New member
הכנסת חוגגת את הגרוש, נא לא להפריע

למסיבה , בגלל "דבר פעוט" כלשון הכנסת, כמו נושא האלימות... לזה יש רק למשטרע סמכות אלהית בלתי מוגבלת...
 

atidih1

New member
שוב שכחתי

המכתב נשלח לעורך ראשי של אתר "מעריב" (כך כתוב) עתידי המנחם
 

atidih1

New member
התכתבות עם עורך עיתון

אני מביא בזה מאמר ששלחתי לעורך עיתון (איני מפרסם את שמו) אבל זו הייתה בעבורי הפתעה גדולה כי שנים רבות! למעלה משלושים שנה אם לא יותר ואולי אם בכלל שלא זכיתי לכך. אני מביא את תשובתו הראשונה, תשובתי בהתאם ולאחר מכן שוב את תשובתו. הדברים מדברים בעד עצמם. להלן ההעתק התחלת ההתכתבות לכבוד הערוך הראשי כרביים, כרבים אחרים, אני מקבל שיחת טלפון שמעברה השני, קול חמוד שמציעה לי להימנות על מנויי העיתון שהיא המפיצה שלו. זאת עם כל מיני "סוכריות". אני - בפעם המי יודע כמה - מסביר למשדלת שאין לי בעיה כספית ואז אני מנצל את השיחה הידידותית ונותן את ההרצאה שלי בנושא הבמה שהמסכנים כאן סובלים אותה הרבה. וכאשר אני מציע שהעיתון יעשה מהפך בגישתו ויהפוך באמת ל"פה לציבור" כמו שהוא אוהב להציג עצמו בתדמית השקרית, מתחוור לי כמובן שאני סתם יורד לחייה של המסכנה שבס"כ עושה את עבודתה ואני רק מבקש ממנה שתעביר את הדברים למי ששלח אותה כי הרי הם בכל מקרה מתחמקים מלדבר אתי. כך הדברים חוזרים על עצמם והנה אני שוב כאן כדי לספר זאת. אבל בכך לא מספיק: העיתונים, שמצד אחד חשים בירידה בהפצה עקב הופעת האינטרנט, ממשיכים להיות אסטרונאוטים ומסתפקים במדורי מכתבי הקוראים שלהם שהם מס-התדמית שהם משלמים כדי להיראות דמוקרטיים (ראו את העכבות בפרסום מכתבי "עמך", אם בכלל ומיקום המדורים הקטנים) ו...אותם טלפונים למנויים. יש עוד מחלה אצלם שהיא גם כללית במחוזותינו ושהיא הטריגר לכתוב מכתב זה. קיימת אצלנו מחלה בשם "סרבנות התשובה" שסימניה הם שאתה שולח מכתב לאישיות, ח"כ ולענייננו עורכי עיתונים ועיתונאים והללו בהרבה מקרים, נותנים לך להרגיש שאתה עב"ם, כלומר, אתה ומכתביך כמוהם כמי נשלחו לחלל. לענייננו, עורכי העיתונים שהם "הפה לציבור" וכיו"ב אמירות בומבסטיות, לוקים במחלה בצורה רצינית - דוקא הם, מעניין. יותר חמור: במכתביי נעדרי התשובה, אני מסביר לאותם עורכים, שמתן הבמה יש לו קשר למכת הפשע והאלימות שבכך מונעים במה מהאזרחים כי בין הללו גם ייתכנו רעיונות, בין השאר, קורה. אבל הללו מאמינים שהזכות לבמה נתונה רק לקומץ עיתונאים שהם מיעוט גדול, עם כל הכבוד. היצעתי לאותם עורכים בשיחות החד-סיטריות, שיאפשרו מדורים בשביל הקהל הרחב ושלא יזוהו ככאלה. הכוחנות שבידי העיתונים, מונעת מהם לראות נכונה את הדברים והם מעדיפים לתת "סוכריות" בעבור הגדלת תפוצת העיתון... אגב, גם לעורך עיתון זה שלחתי אי-מיילים (אם כי לא ישירות כי לא ידעתי את האי-מייל שלו) והוא כנראה נדבק במחלה. עתידי המנחם העתק: ´אומרים לא לאלימות´ http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=227 תשובת העורך הראשונה מנחם עתידי שלום, אני ממהר להשיב כדי שלא אואשם שהידבקות בחיידק. הרעיון שלך אינו ישים ולעניות דעתי גם אינו טוב. להבעת דעות מפורטות ומגוונות נוצר באחרונה מכשיר לא רע- הטוק בקים באינטרנט. בברכה... תשובתי הראשונה אני מודה לך על התשובה. עם זאת, הרי השאלות שלי נשארו כפי שהיו. כמובן אין לאף אחד זכות ובודאי שלא לי לזכות בבמה והרי זו כמו הרבה מאוד מכתבים שאני עוסק בהם גם במכתבי כאן שלא יתפרסם. הפתעה רבה הייתה לי כאשר קיבלתי את תשובתך אבל בכל זאת אולי תוכל לענות לי - וברוח מכתבי - מה צריך לעשות אחד כמוני שרוצה במה ובמתכונת שיש רבים שמקבלים אותה. גם אם אינם עומדים בקריטריונים כמו עיתונאי, תחביר ראוי ועוד כאלה שהרי מי כמו העיתונים אמונים על "הפה לציבור" והרי כתבתי הרבה על כך במכתב שלא ראוי לפרסום כמו זה הנמצא כאן בתחתית המכתב. תשובת העורך השנייה למנחם עתידי שלום. עיתונאי אינו פה לציבור אלא איש מיומן בדרך כלל שהמערכת סומכת עליו. אתה מבקש במה ואינך יחיד ברצונות שלא מתממשים. אני , למשל, רוצה מאד כל חיי להיות בהתקפה של מנצ'סטר יונייטד. לא יצא, מה לעשות. חלוקת העבודה היא שהעיתונאים כותבים והציבור כותב מכתבים למערכת. ככה זה. בברכה...
 

atidih1

New member
תזכורת

היום נשלחה תזכורת למכתב זה שנשלח ב--22.8.05 העתק: ´אומרים לא לאלימות´ http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=227
 
למעלה