התכנסות להתייעצות

התכנסות להתייעצות

שלום לכולם!!! יש לי חברה מאוד טובה שיוצאת עם חבר שלה כבר שנה, הם עברו לגור יחד לפני 4 - 5 חודשים לערך. היא מאוד רוצה להתחתן וחושבת שזה ביזבוז לצאת הרבה זמן ביחד, היא גם פגועה מחבר שיצאה איתו לפני כן יצאו שלוש שנים מהם שנתיים גרו יחד וברגע האמת כשכולם לחצו להתחתן (אין מה לעשות נגד המשפחה) הוא קיבל רגליים קרות ונסע למזרח. בקיצור היא אמרה שאין סיכוי שהיא תעבור לגור יחד עם משהו אבל כמו שהמשפט שלי אומר לעולם אל תאמר לעולם לכן עברו לגור יחד. בשישי ההורים שלו בארוחת הערב אמרו להם בקרוב אצלכם בשנה הבאה אצלכם בחג ובלה בלה בלה והוא נלחץ וכעס על אמא שלו. חברתי מאוד נעלבה מכך ודיברה איתו בבית שזה לא לעניין ומה הוא חושב שהיא עושה איתו ושההורים שלה רוצים להכיר את הוריו ואז הוא אמר לה טוב בואי עוד כמה שבועות נעשה מפגש. (דעתי היא שהוא התנער מכך תקנו אותי אם אני טועה) והוסיף <שבשביל להתחתן צריך את הרצון בלהביא ילדים לעולם>. בקיצור כך הוא השתיק אותה. מה אתם אומרים על כך? אה היא בת 27 והוא בן 26 .
 

Tully Is Here

New member
שהוא עוד ילד וצריך להתבגר קצת?

שאולי הוא באמת עוד לא מוכן להתחתן? 5 חודשים זה לא כל כך הרבה זמן וגם אני הייתי חוטפת את הסעיף כשהיו אומרים לי בקרוב אצלכם. ובכלל, מה קורה אצלם חוץ מהנושא הזה? הוא אוהב אותה? טוב להם ביחד? כי אם כן, אז עם הזמן דברים יסתדרו, אם לא, יש לה בעיה הרבה יותר גדולה
 
כן הוא אוהב אותה

וטוב להם יחד רק שלפני נישואים הגברים בדרך כלל חוששים ורואים דברים שהם טרוויאלים ועושים מהם מוקשים. אין להם בעיות ממש לא. גם אני חושבת שזה מוקדם אבל המסכנה ההורים ממש מלחיצים והיא מאוד מכבדת אותם.
 

מיריVA

New member
כל כך קשה להגיד משהו כשאני בכלל

לא מכירב את האנשים ואפילו לא אותך (ואני גם לא אכיר בקרוב כי אני לא בארץ)... הרי יכול להיות המה שאני קולטת שונה לגמרי מהמציאות. אני אנסה בכל זאת. קודם כל חורה לי קצת הלחץ של נשים תמיד להתחתן אבל ברור לי לגמרי שזה נובע מהרצון לעשות ילדים והשעון המתקתק וכ"ו. אני אף פעם לא חשבתי על להתחתן או לא כנראה כי לא ממש רציתי ילדים אף פעם ולכן שום דבר לא נראה לי לחוץ... לשאלתך - אני חושבת מאוד דומה לטולי. אני נורא לא אהבתי את החצופים התערבו לי בחיים עם "בקרוב אצלך" וכאלה אבל אף פעם לא כעסתי עליהם אלא פשוט עניתי איזה משהו שהיה מביך אותם או שעניתי כן, כך שהתגובה שלו נראית לי לא פרופורציונלית. בנוסף ההערה שלו על רצון להביא ילדים מטופשת לדעתי כי אם אני מניחה שהיא כבר רוצה ילדים (בד"כ רוצות אותם כבר לפני 27) ובכל אופן הסדר לדעתי הוא שונה - קודם מוצאים את הבן זוג ואח"כ חושבים על ילדים (שוב, לדעתי). לגבי ההורים אני לא היכרתי בינהם - לא ענין אותי זה לא שירת שום מטרה. אני חושבת שמכיון שחשוב לה לדעת לאן מועדות פניו היא תמשיך לדבר על זה. אני מניחה שבאיזשהוא שלה הם שניהם יבינו מה הוא רוצה. לא אהבתי את זה שהיא לא רצתה לגור איתו כי הקודם עזב אותה... מה הקשר? הסיבה לגור ביחד היא דווקא כדי להכיר את בן הזוג ולא כי זו ערובה לחתונה
 

maybesure

New member
אני אומרת:

"מקצר דרכו-מקצר חייו" (ציטוט של אמרה מלימודי זה"ב) וזה נכון לא רק לזהירות בדרכים-אלא לכל מיני תחומי חיים. גם באהבה-אני לא מאמינה בקיצורי דרך. בגלל שאחד נטש-האחר לא אמור להיענש או להיות מזורז. אהבה היא תהליך של צמיחה, לפעמים אפילו אין נסיבות של למה לגור יחד-נניח אם גרים די קרוב אחד לשניה. גם לי היה חבר באהבה שהושקעו בה 3 שנים, ועם האישלי גם יצאתי 3 שנים עד שנישאנו. ואנשים תמיד מנסים לרמוז ולהציק עם "מתי אצלכם" וכאלה, וצריך לדעת להתעלם-וגם לחברה הזו עדיף לשים בצד הערות כאלו אם הן לוחצות אותו מידי, ולא להיעלב. היא מאוד רוצה להתחתן-אבל השאלה היא אם הוא בא בכלל לקשר הזה מוכן לעודף הרצון שלה לתקוע אותו מתחת לחופה (סליחה על התקיפות, אף שאין פה נימת תוקפנות). לפי הלהיטות שלה-בכלל לא משנה לה אם זה הוא או אחר, העיקר להגיע למטרה. ומה עם הדרך למטרה? מה עם לנסות לבנות מערכת יחסים יציבה ונינוחה? למה להתחיל את החיים המשותפים בלחץ? גם אני חושבת שלנשים יש נטיה ללחוץ לחתונה-וזה נשמע אולי לגיטימי אחרי מס' שנים-אבל ממש לא לעניין אחרי כמה חודשים! קצת שכל ישר.. הסיבה שגברים נרתעים מחתונה היא בעיית איבוד החופש, וככל שהיא תלחיץ אותו יותר-ככה הוא יברח ממנה מהר יותר. גם להביא גבר לחופה צריך לדעת איך להוביל. החבר הראשון ברח בגלל לחץ משפחתי-והנוכחי יברח בגלל הלחץ שלה. חבל. עם זאת-אני לא חושבת שהנישואים הם תנאי להולדת ילדים או שאם נישאים זה רק על מנת להוליד. וכאן יש איזה עניין שאפשר לרכך בו תחושות: אם זה מה שהבחור אמר-אז הוא צופה שמיד אחרי החתונה יבואו ילדים ויגזלו לו את החירות לחלוטין. ואני במקומם הייתי מנסה לעשות הערכת ציפיות-כל אחד רושם בדף איך הוא רואה את עצמו נניח, 5 שנים קדימה-ואז ניתן לראות אם בכלל יש כיוון משותף. ואם לא-אז איפה מתכווננים זה לצרכים של זו ולהיפך. אני לא חושבת שהוא משחק בה או מנסה לדחות או להרוויח זמן. אני חושבת שהוא פשוט לא מותאם לציפיות שלה. ואפשר לגשר על זה אם באמת רוצים בלי להיעלב ולהתעצבן אבל עם הרבה סבלנות וגמישות.
 
לאט לאט, לא למהר

באיזה מצב הם נמצאים? לימודים, עבודה? למה שלא יהנו מלגור ביחד? היא יכולה לדבר איתו בפתיחות על העניין וצריך לדעת שעם החתונה בדכ באים הילדים, ואם הוא לא מעוניין עכשיו, אז אין פרטנר..
 
למעלה