התיעצות : )

[ChildOfBodom2]

התיעצות : )

שלום אנשים יקרים
אני כרגע בת 22 תלמידה לתואר ראשון ולא אוהבת את זה.
היתי רוצה לפרוש מלימודים האלו לצמיתות ולהתחיל ללמוד פסיכוטרפיה הוליסטית , זה מתאים לי ואני מרגישה שזה היעוד שלי לעסוק בדברים רוחניים ואלטנטרנטיביים יותר.
הבעיה היא ההורים שלי או אפילו יותר אמא. מבחינתה לימודים כאלו זה כאילו לא למדתי כלום ולדעתה אין בזה פרנסה כלל.
אם אלך ללמוד את זה אני יודעת שיתכן ואהרוס את היחסים ביני לבינה סופית , היא לא מוכנה לקבל אותי כמו שאני ולדעתה אני חייבת לרצות אותה
מצד אחד אני מבינה אותה כי יש לי אח מוגבל שכלית ומבחינתה היא רוצה שלפחות אחד משני ילדיה יביא לה נחת ואושר ומבחינתה אושר זה שני אסיים אוניברסיטה ,אתחתן ואביא ילדים.
מה דעתכם? האם ללכת על זה בכל זאת וללמוד פסיכותרפיה הוליסטית?
איפה אפשר לעבוד עם זה?
יש פה אולי מישהו שלמד ויכול לספר לי יותר?

 

[צחי שוחט]

שלום לך

בדרך כלל אינני אוהב לתת עצות מוחלטות, אבל במקרה שלך - לכי ללמוד את מה שאת אוהבת.
מבחינתי ומבחינת כל תורות ההתפתחות, הדבר הכי חשוב לאדם הוא להגשים את עצמו, את הפוטנציאלים שלו ולחיות טוב עם עצמו.....ועם הסביבה שלו.
אל תשכחי גם שאת מדברת על החיים שלך, שנים של חיים שאת עלולה לפעול בהם ממקום שלא קשור אליך ולסבול בגללו.

אם תלכי ללמוד פסיכותרפיה הוליסטית (נשמע לך טוב נכון?

פותח את ה

), את תחיי טוב עם עצמך אך עם הסביבה (במקרה הזה אימך) לא כלכך. לפחות בהתחלה. המסלול הזה מציע לך, ללכת עם ליבך, עם מוטיבציה פנימית שיכולה להביא אותך למקומות נוספים שמעניינים אותך.

אם תלמדי מה שאמא שלך רוצה, את תגשימי אותה, תרגישי רע עם עצמך וסביר להניח שלא תחיי טוב, לא עם עצמך גם לא עם הסביבה.
המסלול הזה ישים אותם במטריקס

, בקובייה שרוב האנשים חיים בה (ולאו דווקא סובלים). אולי לאחר שתתחתני עם הבחור שאמא שלך תראה לנכון, משום שהיא בטח מחנכת אותך גם לבחור בחור מסויים, תחיי היכן שיהיה לה נחת ממך ומהנכדים, תעבדי מ 9:00 עד 19:00 במקרה הטוב ותחייה חיים אחרים משלך. לאחר כל זה, אולי במקרה יתמזל מזלך, תתגרשי בגיל 35-40, תפתחי לעולם המודעות וההתפתחות העצמית ואז תתחילי לעשות מה שרצית לעשות בגיל 22.
ואולי זה המסלול שאת צריכה לעבור, אבל אני לא מאמין בו. אני חושב שאדם צריך להגשים את עצמו מהרגע בו הוא נולד.

בנוסף - את מדברת על אמא שלא מקבלת אותך כמו שאת - תעשי לעצמך את החשבון - את מוכנה להקריב את עצמך ואת חייך למען אימך? זו שלא מקבלת אותך כמו שאת. להורים אין בעלות על ילדיהם, הם הביאו אותם לעולם כמו ציפור המביאה גוזל, רק שיש כאלו שהמוח שלהם השתבש. הם מרגישים בעלות על הילד, על חייו, כאילו שהילד חייב להם משהו. הילד חייב להורים תמיכה, אהבה והתנהגות שאינה פוגעת.
.
יש לי חברי ילדות שהלכו במסלול שאת נמצאת בו עכשיו. אני יכול לשמוע מהם משפט כגון - "אם הייתי חושב כמוך, לא היית יכול לחיות."
לעומתם, חברי מהתקופה הבוגרת יותר, חיים כמוני וסיפור כמו שלך נשמע להם מעולם אחר. שגוי לחלוטין.


ועכשיו לאופטימיות

-
אני חושב שאת צריכה ללכת עם הלב.
גם אם אמך לא תהיה מרוצה תקופה מסויימת, סביר להניח שבסופו של דבר תבין אותך, במיוחד אם תראה שאת מאושרת. נראה לי שלהורה חשוב יותר לראות את הילדים שלו מאושרים מאשר עם דיפלומה ביד.
אני מאמין שאם תלמדי את התחום שאת אוהבת, תהיי בו טובה ויצירתית, תוכלי למצוא את העיסוק בו ולהתפרנס ממנו. גם אם לא.....לפחות ניסית ולבטח תלמדי מזה משהו חשוב על עצמך ועל הדבר הבא הנכון לך לעשות. כשפועלים מהלב מתוך מחשבה מודעת ומכוונת, כל מה שעושים נכון.
את עוד צעירה, יכולה באמת לעשות ולהתנסות בהרבה דברים, להשקיע במקום מסויים ואחר כך לעבור הלאה. בשלב מסוים תתמקמי היכן שטוב לך . (האמת היא, שלי היה מזל, שכל, לב להשקיע כבר מגיל 10 במקום הנכון לי, היכן שאני נמצא גם היום בגיל 40). אם תחום הפסיכותרפיה פועם בך והיות ואת עוד צעירה, תוכלי להתפתח איתו למקומות נוספים, לתחומים נוספים ולהתמחות בטיפולים באופן שאת אוהבת. מקסימות תטפלי באימך אחר כך

.

אין לי תשובה היכן עוסקים בתחום שאת אוהבת.
בהצלחה.
לכי עם הלב...העולם מסביב יכול לרקוד.

 

[ינוקא1]

בנוסף לדברים הנהדרים של צחי ,

הייתי רוצה להמליץ לך על תחום "קרוב" - פסיכותרפיה גופנית.

אני חושב שבאירופה יש מקומות שזה נחשב כתואר , ובסך הכל גם אלו לימודים מענינים וכיפיים.
יש בארץ כמה מכללות שמלמדות את זה.