התיעצות...
אני בחורה בת 20, כרגע עובדת קיבלתי פטור מהצבא ולא התגייסתי. אני לא מרגישה פספוס שלא התגייסתי אלא אני שלמה עם החלטתי. שנה הבאה אני מתכוונת להתחיל ללמוד. והשנה יש לי שנה פנויה והחלטתי שאני רוצה לטוס לחול, ההחלטה התבשלה אצלי דיי הרבה זמן והבנתי שאני לא רוצה להישאר שנה שלמה שלמה בארץ ולעבוד בעבודות מינומום ולחיות בשגרה משעממת. אני בת 20 פעם אחת ואני רוצה לחיות החיים ולראות עולם. אני לא רוצה להתחיל את התואר בפספוס ואני אומרת פספוס כי דברים שאני יכולה לעשות עכשיו זה לא יהיה אותו הדבר אם אני יעשה בגיל 25 ובכלל אני לא אני לא יודעת מה יהיה איתי בעוד 5 שנים, ועכשיו כן. בעקרון אני לא משתפת את הורי בהחלטות שלי אלא מודיעה להם שההחלטה כבר נעשתה ואני עושה את זה כי אני מרגישה שהם עוצרים אותי ואנחנו לא משדרים על אותו גל. סיפרתי להם על הטיסה כי הייתי צריכה שאמי תעשה כמה דברים בשבילי ואז זה היה בהשעיה כי לא קיבלתי וויזה לארצות הברית ווכאן הם לא הראו שום התגדות רק אחרי ששיניתי את היעד אבי היה נחוש בדעתו שאני לא נוסעת אני נשארת בארץ לעבוד ולהתחיל את התואר כמו כן כולם חושבים שאני לא יצליח, שאחרי שבוע אני יתקשר לבקש כסף וארצה לחזור, הם אומרים שאני חלשה מדי. וכאן אני חייבת לציין שאני אדם מאוד סגור ומופנם בבית ובחוץ אני אדם אחר לגמרי ולכן אני חושבת שהם בכלל לא מכירים אותי. אבי חושב שהוא יכול להחליט ולקבוע מה אני יעשה בחיים וזה מעלה לי את הסעיף והוא בכלל לא מוכן לשמוע את מה שיש לי לומר. אני חושבת שזאת צביעות כי גם האחיות טסו ואף חד לא הראה שום התגדות וכולם תמכו בהן, אז מה ההבדל?!? להתחיל ללמוד זה בסדר?!? לשכור דירה לבד ולהפוך להיות עצמאית זה גם בסדר?! אני לא מרגישה שאני מוכנה להיכנס כרגע למסגרת אני מחפשת את החוויה, אני עדיין צעירה. אנשים בגיל שלי חיים את החיים ובכלל לא חושבים על לימודים כרגע. וכך גם אני. הגעתי למצב שאני רוצה לטוס כדי להראות להם שהם טועים ושהזלזול שלהם בי עבר כל גבול. אני באמת לא מבינה איך הם חושבים שיש להם את הזכות להחליט בשבילי החלטות. תודה
אני בחורה בת 20, כרגע עובדת קיבלתי פטור מהצבא ולא התגייסתי. אני לא מרגישה פספוס שלא התגייסתי אלא אני שלמה עם החלטתי. שנה הבאה אני מתכוונת להתחיל ללמוד. והשנה יש לי שנה פנויה והחלטתי שאני רוצה לטוס לחול, ההחלטה התבשלה אצלי דיי הרבה זמן והבנתי שאני לא רוצה להישאר שנה שלמה שלמה בארץ ולעבוד בעבודות מינומום ולחיות בשגרה משעממת. אני בת 20 פעם אחת ואני רוצה לחיות החיים ולראות עולם. אני לא רוצה להתחיל את התואר בפספוס ואני אומרת פספוס כי דברים שאני יכולה לעשות עכשיו זה לא יהיה אותו הדבר אם אני יעשה בגיל 25 ובכלל אני לא אני לא יודעת מה יהיה איתי בעוד 5 שנים, ועכשיו כן. בעקרון אני לא משתפת את הורי בהחלטות שלי אלא מודיעה להם שההחלטה כבר נעשתה ואני עושה את זה כי אני מרגישה שהם עוצרים אותי ואנחנו לא משדרים על אותו גל. סיפרתי להם על הטיסה כי הייתי צריכה שאמי תעשה כמה דברים בשבילי ואז זה היה בהשעיה כי לא קיבלתי וויזה לארצות הברית ווכאן הם לא הראו שום התגדות רק אחרי ששיניתי את היעד אבי היה נחוש בדעתו שאני לא נוסעת אני נשארת בארץ לעבוד ולהתחיל את התואר כמו כן כולם חושבים שאני לא יצליח, שאחרי שבוע אני יתקשר לבקש כסף וארצה לחזור, הם אומרים שאני חלשה מדי. וכאן אני חייבת לציין שאני אדם מאוד סגור ומופנם בבית ובחוץ אני אדם אחר לגמרי ולכן אני חושבת שהם בכלל לא מכירים אותי. אבי חושב שהוא יכול להחליט ולקבוע מה אני יעשה בחיים וזה מעלה לי את הסעיף והוא בכלל לא מוכן לשמוע את מה שיש לי לומר. אני חושבת שזאת צביעות כי גם האחיות טסו ואף חד לא הראה שום התגדות וכולם תמכו בהן, אז מה ההבדל?!? להתחיל ללמוד זה בסדר?!? לשכור דירה לבד ולהפוך להיות עצמאית זה גם בסדר?! אני לא מרגישה שאני מוכנה להיכנס כרגע למסגרת אני מחפשת את החוויה, אני עדיין צעירה. אנשים בגיל שלי חיים את החיים ובכלל לא חושבים על לימודים כרגע. וכך גם אני. הגעתי למצב שאני רוצה לטוס כדי להראות להם שהם טועים ושהזלזול שלהם בי עבר כל גבול. אני באמת לא מבינה איך הם חושבים שיש להם את הזכות להחליט בשבילי החלטות. תודה