התיעצות לגבי הורים

[DAAAAN1234]

התיעצות לגבי הורים

הורים שלי לא יודעים את הבעיה וגם לא שאני סובל אני נחשב מוצלח בלימודים ובחברה אבל הבעיה גומרת אותי מבפנים ,במיוחד שאני מציג שהכל בסדר{"אני חושב על קרירה בתור שחקן" אני כנראה לא רע בזה} ועכשיו לשאלה כדי ללכת לפסיכולוג בלי לספר להורים ולהכאיב ולצער ולראות אם מסתדר לבד או שכד,י הכל לפתות מצד א יהיה תמיכה {מקווה} מצד שני יהיה הרבה כאב להם וגם לי הבושה ,ולא יודע מה לעשות כסף אני אסתדר ,בודאי שאם אצטרך בשביל הריפוי תמיכה אין שאלה אבל עכשיו מה לעשות מה אומרים??????

 

[main231]

אי אפשר

להגיד לך מה לעשות, לכן ההחלטה מה לעשות היא שלך בלבד מה שאני יכול להגיד לך ובגדול שלהרגיש לא טוב זאת ממש אבל ממש לא בושה רק טוב

 

[שמוצקין]

אל תתבייש . זה חלק ממך . למה להסתיר? ../images/Emo13.gif

 

[ישועת השם1]

אתה מכיר את הוריך

ואתה יכול לצפות איך הם יקבלו זאת. אני חושבת שצריך לספר, לא טוב להסתיר דברים כאלה, זה לא בריא לאף צד. השאלה היא יותר בעיתוי. בעלי סיפר להוריו בשלב שעלינו על הבעיה והייתה לנו תכנית טיפול מסודרת. הם קיבלו את הנושא בהבנה רבה ועם הרבה אמפתיה. אבל אנחנו היינו נשואים, היה לנו אחד את השני , הוא לא גר בבית עם ההורים כך שיכולנו להרשות לעצמנו להשהות את החשיפה הזו. המקרה שלך שונה קצת. נסה לחשוב מה זה יעשה לך, מה זה יעשה להוריך ולאווירה בבית. האם זה יעזור לך להתקדם בטיפול או שילחיץ אותך יותר? מבחינת איך לספר ומה להגיד - בגדול תצטרך להחליט לפי ההורים שלך ויחסיכם. הקו הכללי כדאי שיהיה (בערבון מוגבל, כי כאמור כל מקרה לגופו) - יש בעיה כזו וכזו, היא מתבטאת אצלי בזה ובזה ויש לה טיפול כזה וכזה. אני חושב לטפל בה כך וכך. + תאום ציפיות - אמא ואבא יקרים, מה אתם חושבים על זה? איך נראה לכם שתוכלו לעזור לי לצאת מזה? אני אשמח לקבל מכם תמיכה ב א', ב', ג'.. זה המתווה הכללי. נראה לך מתאים?

 

[ישועת השם1]

ואגב,גם אנו בזמנו שאלנו כאן שאלה דומה../images/Emo13.gif

 

[חסרת נפש]

../images/Emo45.gif

בהחלט אבל כל מיקרה לגופו באמת....... מצד אחד זה הקלה לא נורמלית שלא צריך להסתיר את זה עוד....... מצד שני אם יש לך הורים כמו שלי, אתה רק תרצה למות אחרי זה \=

 

[withoutaname]

אני כותבת לך את התשובה הזאת מניסיון...

הOCD שלי התחיל מגיל 7-8, הסתרתי את זה 10 שנים בבטן...כל כך פחדתי לספר, לא רציתי שידעו ויחשבו שאני משוגעת, וזה עוד לפני שבכלל ידעתי שיש לזה שם. גם אחרי שגיליתי שזה אכן OCD לא הסכמתי לספר להם כי פחדתי שהם יתביישו בי ויתאכזבו, ובסופו של דבר הם גילו רק כששלחו אותי למיון פסיכיאטרי דחוף בתל השומר...כי המצב שלי היה כל כך גרוע שכבר לא הייתה ברירה... בכל מקרה מאז שסיפרתי להם החיים שלי נראים אחרת לגמרי... לא צריך להסתיר שום דבר, לא צריך להסביר התנהגויות מוזרות, זו הקלה מטורפת. אי אפשר לתאר כמה זה מקל על החיים שלי. וההורים שלי מקבלים אותי כמו שאני ותומכים בי בכל דרך שהם יכולים, למרות שחשבתי שהם יתביישו...הם אפילו תמכו בהחלטה שלי לצאת מהצבא למרות שהם די מורעלים... היחסים שלי איתם הרבה יותר פתוחים... ואל תשכח שאם אתה מספר להם הם גם יכולים לעזור לך למצוא טיפול מתאים... אם לא הייתי מספרת להם סביר להניח שהמצב שלי לא היה משתפר לעולם. רק בגלל שסיפרתי אני נמצאת במקום שאני בו היום, וזה מקום הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר טוב ממה שהייתי פעם. בכל מקרה, תספר. זה רק יעזור...באמת.