מלאת תקוות
New member
התיעצות לגבי הבני
אני רוצה להתיעץ לגבי הבני הגבולי שלי (מאובחן ולא מאובחן בו זמנית) שסיים כיתה א' בלי סעיית וגם ממשיך לכיתה ב' בלי סעיית למרות שבגן היה משולב עם סעיית. הוא בן 7.5.
(יצא לי יותר מדי ארוך ואולי מסורבל...מצטערת)
יש לו מצבים חברתיים מסויימים שאני כאמא מתקשה להבין איך עליי עדיף לפעול.
בני מאוד אמפולסיבי, עצבני, אוהב לשלוט ויש לו ADHD (קשב והפראקטיביות) בצורה מאוד מובהקת. לכן לא ברור עד הסוף האם אחרי כל זה יש אוטיזם בנוסף או לא. אבל ברור שגם בלי אוטיזם עם הקשיים שתיארתי יכולים להיות הרבה בעיות חברתיות. אבל זאת הרקע של הסיפור...
אני מאוד מודאגת שלא יצחקו עליו או יותר נכון מודאגת מהתגובות שלו להצקות של ילדים אחרים. כי לאור העובדה שהוא אמפולסיבי, הצקות גורמות לו לבכות ולהרביץ לילדים די מהר. מכוון שאני לא יכולה לחנך ילדים אחרים, אני מנסה ללמד אותו איך להגיב להצקות- לצחוק לילדים בפרצוף,להתעלם ולא להראות להם שזה פוגע בך. מסבירה לו, שיש ילדים אכזריים וכשאתה בוכה, מבינים שאתה חלש וכך מרגישים חזקים יותר. לכן צוחקים. כלומר חשוב לא להראות להם את החולשה שלך.
אני מנסה ללמד אותו להתמודד לבד ובלי אלימות עם ההצקות האלו.
לפעמים זה מצליח לו ולפעמים לא. גם מלמדת אותו שאם מישהו פגע בו, שיגיד אותו למורה במקום להחזיר בעצמו. לילד אמפולסיבי זה קשה. יותר קל פה ועכשיו להחזיר אגרוף...
לפעמים הוא מצליח להתאפק. קרה מקרה אחד, שילד אחר דרך לו על הרגל. בני התלונן למורה, המורה דרשה שילד אחר יתנצל. הילד לא התנצל. בני לא השאיר כך ובהפסקה הבאה הלך למורה אחרת שהיא מלמדת כישורי חיים וגם יועצת בה"ס. והתלונן לה. ואז היא גרמה לילד השני להתנצל. חשבתי בכלל לא רעה לילד בן 7...
1) היה מקרה שבני הציק לאח התאום שלו (המאובחן ASD). זה לא היה משהו רציני. בני "החצי המאובחן" שיר שיר שנורא עיצבן את בני "המאובחן". אבל "חצי המאובחן" המשיך בחיוך לשיר למרות העצבים והבכי של "המאובחן".
כאן היתה גם אמא שלי. אמא שלי כעסה על "חצי המאובחן" שיפסיק לשיר ולעצבן את אחיו. אני להפך התחלתי לדבר עם "המאובחן" ולהסביר לו שמותר לאחיו לשיר. הוא זה שצריך להתעלם מזה אם זה מפריע לו.
אז אמא שלי התחילה לכעוס עלי שאני לא תומכת ב"מאובחן". ואני התחלתי להסביר לה שאני מנסה ללמד אותם לעמוד בהצקות. שיהיה להם יותר קל להתמודד בבה"ס.
אבל פתאום הבן "החצי מאובחן" אמר לי שאני לא צודקת.
שזה ממש לא בסדר להציק ולעצבן. והוא לא היה בסדר גם. הוא עשה את זה רק כדי לראות את עצמו מהצד כשמציקים לו. כלומר עכשיו אחיו היה במקום שלו וכך הוא היה יכול לראות בו את עצמו הבוכה והצורח. הייתי די בהלם מזה.. שדוקא לדעתי הוא די טוב מבין סיטואציה....עניתי לו שהוא צודק, זה לא טוב להציק מצד אחד, ומצד שני חשוב שאם יש מישהו שמציק, להתעלם ממנו ולא לבכות...כי יש ילדים אכזריים..
מה נראה להם? איך נכון לפעול במצבים האלו?
2) באופן כללי כשאני מנסה להכין אותו להתנהגות פוגעת של ילדים אחרים, אז יוצא שהוא משיג מסקנה שלהתנהג לא יפה זה בסדר ואז מנסה להתנהג לא יפה.
ולהפך. כשאני מנסה ללמד אותו להתנהג יפה אז הוא מצפה את זה מאחרים וכועס עליהם אם לא מקבל את היחס...
דוגמה מהבוקר. אני מנסה ללמד אותו שהוא חייב להקשיב למבוגרים-הורים מורות,מאמנים (כי הוא לא ממש מקשיב...)...משום מה הוא מחליט שגם ילדים אחרים צריכים להקשיב לו. יש לו אחות גדולה. הוא ביקש ממנה משהו (שהוא יודע לעשות גם בעצמו) היא סירבה לו. הוא נתן לה מכות
. וכשדיברתי איתו, הוא ענה לי "אני ביקשתי ממנה יפה, ביקשתי הרבה והיא לא הקשיבה לי. מגיע לה מכות!"
כלומר לא מצליחה להסביר לו למרות כל הנסיונות שילדים לא חייבים להקשיב לו!!!
מותר לו לבקש אבל אסור לו לדרוש, ובטח לא להרביץ....
נ.ב. לדעתי בטח תשאלו אותי למה לא להחזיר לו סעיית וזהו?
יש לנו הורים בכיתה שצריכים לדעת הכל ונכנסים לכל פינה. בני רוב ההפסקות משחק כדורגל בכיתה עם ילדים אחרים. נראה לי שזה לא מתאים וסעיית תפריעה לו. גם בלימודים- הוא הרבה מתפזר וקשה לו לשמור ריכוז אבל הוא מאוד חכם ובכל זאת כרגע לומד טוב...אז כרגע אני בשלב לנסות את כל דרכי החינוך לפני שאני מתיאשת...ופה ריכזתי רק דוגמאות של בעיות וקשיים. לא דיברתי על החוזקות שלו בכלל...
תודה למי שקרא עד הסוף
אני רוצה להתיעץ לגבי הבני הגבולי שלי (מאובחן ולא מאובחן בו זמנית) שסיים כיתה א' בלי סעיית וגם ממשיך לכיתה ב' בלי סעיית למרות שבגן היה משולב עם סעיית. הוא בן 7.5.
(יצא לי יותר מדי ארוך ואולי מסורבל...מצטערת)
יש לו מצבים חברתיים מסויימים שאני כאמא מתקשה להבין איך עליי עדיף לפעול.
בני מאוד אמפולסיבי, עצבני, אוהב לשלוט ויש לו ADHD (קשב והפראקטיביות) בצורה מאוד מובהקת. לכן לא ברור עד הסוף האם אחרי כל זה יש אוטיזם בנוסף או לא. אבל ברור שגם בלי אוטיזם עם הקשיים שתיארתי יכולים להיות הרבה בעיות חברתיות. אבל זאת הרקע של הסיפור...
אני מאוד מודאגת שלא יצחקו עליו או יותר נכון מודאגת מהתגובות שלו להצקות של ילדים אחרים. כי לאור העובדה שהוא אמפולסיבי, הצקות גורמות לו לבכות ולהרביץ לילדים די מהר. מכוון שאני לא יכולה לחנך ילדים אחרים, אני מנסה ללמד אותו איך להגיב להצקות- לצחוק לילדים בפרצוף,להתעלם ולא להראות להם שזה פוגע בך. מסבירה לו, שיש ילדים אכזריים וכשאתה בוכה, מבינים שאתה חלש וכך מרגישים חזקים יותר. לכן צוחקים. כלומר חשוב לא להראות להם את החולשה שלך.
אני מנסה ללמד אותו להתמודד לבד ובלי אלימות עם ההצקות האלו.
לפעמים זה מצליח לו ולפעמים לא. גם מלמדת אותו שאם מישהו פגע בו, שיגיד אותו למורה במקום להחזיר בעצמו. לילד אמפולסיבי זה קשה. יותר קל פה ועכשיו להחזיר אגרוף...
לפעמים הוא מצליח להתאפק. קרה מקרה אחד, שילד אחר דרך לו על הרגל. בני התלונן למורה, המורה דרשה שילד אחר יתנצל. הילד לא התנצל. בני לא השאיר כך ובהפסקה הבאה הלך למורה אחרת שהיא מלמדת כישורי חיים וגם יועצת בה"ס. והתלונן לה. ואז היא גרמה לילד השני להתנצל. חשבתי בכלל לא רעה לילד בן 7...
1) היה מקרה שבני הציק לאח התאום שלו (המאובחן ASD). זה לא היה משהו רציני. בני "החצי המאובחן" שיר שיר שנורא עיצבן את בני "המאובחן". אבל "חצי המאובחן" המשיך בחיוך לשיר למרות העצבים והבכי של "המאובחן".
כאן היתה גם אמא שלי. אמא שלי כעסה על "חצי המאובחן" שיפסיק לשיר ולעצבן את אחיו. אני להפך התחלתי לדבר עם "המאובחן" ולהסביר לו שמותר לאחיו לשיר. הוא זה שצריך להתעלם מזה אם זה מפריע לו.
אז אמא שלי התחילה לכעוס עלי שאני לא תומכת ב"מאובחן". ואני התחלתי להסביר לה שאני מנסה ללמד אותם לעמוד בהצקות. שיהיה להם יותר קל להתמודד בבה"ס.
אבל פתאום הבן "החצי מאובחן" אמר לי שאני לא צודקת.
שזה ממש לא בסדר להציק ולעצבן. והוא לא היה בסדר גם. הוא עשה את זה רק כדי לראות את עצמו מהצד כשמציקים לו. כלומר עכשיו אחיו היה במקום שלו וכך הוא היה יכול לראות בו את עצמו הבוכה והצורח. הייתי די בהלם מזה.. שדוקא לדעתי הוא די טוב מבין סיטואציה....עניתי לו שהוא צודק, זה לא טוב להציק מצד אחד, ומצד שני חשוב שאם יש מישהו שמציק, להתעלם ממנו ולא לבכות...כי יש ילדים אכזריים..
מה נראה להם? איך נכון לפעול במצבים האלו?
2) באופן כללי כשאני מנסה להכין אותו להתנהגות פוגעת של ילדים אחרים, אז יוצא שהוא משיג מסקנה שלהתנהג לא יפה זה בסדר ואז מנסה להתנהג לא יפה.
ולהפך. כשאני מנסה ללמד אותו להתנהג יפה אז הוא מצפה את זה מאחרים וכועס עליהם אם לא מקבל את היחס...
דוגמה מהבוקר. אני מנסה ללמד אותו שהוא חייב להקשיב למבוגרים-הורים מורות,מאמנים (כי הוא לא ממש מקשיב...)...משום מה הוא מחליט שגם ילדים אחרים צריכים להקשיב לו. יש לו אחות גדולה. הוא ביקש ממנה משהו (שהוא יודע לעשות גם בעצמו) היא סירבה לו. הוא נתן לה מכות
כלומר לא מצליחה להסביר לו למרות כל הנסיונות שילדים לא חייבים להקשיב לו!!!
מותר לו לבקש אבל אסור לו לדרוש, ובטח לא להרביץ....
נ.ב. לדעתי בטח תשאלו אותי למה לא להחזיר לו סעיית וזהו?
יש לנו הורים בכיתה שצריכים לדעת הכל ונכנסים לכל פינה. בני רוב ההפסקות משחק כדורגל בכיתה עם ילדים אחרים. נראה לי שזה לא מתאים וסעיית תפריעה לו. גם בלימודים- הוא הרבה מתפזר וקשה לו לשמור ריכוז אבל הוא מאוד חכם ובכל זאת כרגע לומד טוב...אז כרגע אני בשלב לנסות את כל דרכי החינוך לפני שאני מתיאשת...ופה ריכזתי רק דוגמאות של בעיות וקשיים. לא דיברתי על החוזקות שלו בכלל...
תודה למי שקרא עד הסוף