שחרזדה, הנה אני מספרת
ראשית הילדים שאלו איפה הספר, כי בספריה אני מספרת בדרך כלל מספר. הם אוהבים להתבונן בתמונות ולהגיב.
אמרתי להם שקבלתי מתנת-סיפור מחברה ואני רוצה לשתף אותם במתנה שקבלתי. הם ישבו מאד בשקט והיתה סקרנות על פניהם ואחרי הסיפור כל אחד התחיל לספר מה הוא איבד וכמו בסיפור גם היו ילדים "המציאו" אבידות וזה הכיף. הזדהו עם הילד שהוא בן חמש בן גילם. ואמרו גם אני בן חמש גם אני בן חמש. ילדים חמודים. גם הגננת שלהם סיפרה שלפני שבועיים איבדה את טבעת הנישואים שלה. נפלה לה מהיד. ואז נזכרתי שגם לי קרה מקרה דומה
לפני שנים רבות רבות כשהייתי בהריון עם בני הבכור עסקתי בקילוף תירס שהובא מהשדה. ישבתי עם חברה באולם קטן מילאנו שקים בקליפות ובצד ערימה ענקית של קלחים. הקלחים למטבח הקליפות לרפת. ומה עושות נשים? מדברות. והנה נסבה השיחה על טבעות נישואין "הנה הטבעת שלי" הושטתי את היד והטבעת איננה. איננה! טבעת זהב עבה שעלתה לחמי 4 לירות שלמות למרות שאני רציתי להסתפק בטבעת דקה ועדינה שעלתה רק שתי לירות. אבל הוא רצה להראות שהוא "גביר" ובקיצור אין טבעת. חיפשתי פה ושם הזזתי כמה קליפות ,אבל מה, ששה שקים מלאים בקליפות של תירס. חזרתי הביתה סיפרתי לבעלי, בלי להשתהות הרבה ובלי להגיד מילה, חזר למקום ה"פשע" ושב הביתה כשהוא מנפנף בידו בטבעת. איני יודעת בכמה שקים הוא נבר. אבל מאותו יום ועד היום לא ענדתי יותר טבעת נישואין בעיקר מסיבות עקרוניות, והייתי נשואה בכל רמ"ח איברי למעלה לחמישים שנה.
