התינוק שלי.
התינוק שלי =========== אף אחד לא זוכר את הרגע המדויק, שבו מופרית הביצית על ידי הזרע. זה קורה, אבל לא מציינים את זה בתאריך מדוייק. אבל אחרי מספר ימים , מבינים, שהיה תהליך ששמו "הפרייה". בשפת העם והרפואה... הזדווגות. בחודש הראשון עוד לא יודעים בדיוק מה הולך שם בפנים, מי נגד מי ומה נגד מה. אבל חושבים במושגים של זרע קטן שדוהר לפגוש ביצית, וברגע שזה קורה...נוצרים חיים חדשים..... לא עוד זרע בנפרד....ולא ביצית בנפרד... נוצר תא חי..עם חיים משלו. שאחר כך מתפצל ומתפצל...... בחודש השני, עוד עורכים בדיקות, פעם זו היתה בדיקת צפרדע, היום יש ערכות מיוחדות.... אמנם המחזור נפסק, אבל קשה להאמין שזה... באמת.... בגלל הדבר החדש הזה. והבדיקות לרֹב, מאמתות שיש היריון, ויש משהו, שם "בבפנים שלך", שהולך ומתפתח להיות יצור, בעל חיים עצמאיים משלו. והוא שלך ושלו, אבל בתוכך, ורק את יכולה להזין אותו ולטפח . הוא ,אמנם, האחראי לראשית ההליך, אבל את אמוּנה להמשך. הזרע נזרע, נטמן עמוק, ואת הולכת איתו, לאן שתלכי.....והוא תמיד איתך. אביו, מתעניין בשלומך, מברר את מצבך, ואת מגדלת את הכרס הזו בשמחה לבאות. כך גם בחודש השלישי... עדיין יש לך בחילה, אבל היא רק מבשרת שהכל תקין והנבט בך הולך ומתפתח... עוד זמן קצר תראי אותו, תהני ממנו.... תניקי אותו, תחתלי, תרחצי, ואחר כך, הוא אפילו יחייך אלייך.... בתודה. בחודש הרביעי, הנבט הרך, גם מתחיל להראות סימנים ברורים של חיים. הוא מתחיל לנוע בפנים, כל הבדיקות מראות שיש למה לחכות. הוא מתפתח כדי להפוך בסופו של תהליך, לתינוק......חלק ממך, חלק ממנו תינוק מוצלח שיש לו עתיד מובטח. בחודש החמישי, אחרי עוד בדיקות וצילומים, מתחילות עוד בלוטות בגופך לאותת, שגם אוכל לא יחסר לו, הכל צומח בגופך, מתרחב ושופע לקראת התינוק החדש שבדרך. בחודש השישי...כבר אין צורך בבדיקות, ואין צורך בהוכחות.... הוא חי ובועט , מסתובב מצד אל צד, עולה ויורד...ופנייך מביעות אושר רב כשאביו מבקש ממך להיות סבלנית....כי אוטוטו.....למרות כל אי הנעימות ואי הנוחות, הנבט הזה, שהוא של שניכם........בדרכו...אליכם.. ואין בכלל ספקות בנושא, הוא שם, במלוא כוחו וערנותו. ועוד מעט ייגמרו כל דפיקות הלב המודאגות, ולחץ הדם שהמריא בגלל חששות. בחודש השמיני, הוא כבר נראה ממש כמו איש קטן, הנבט. מחכה לצאת לאוויר. גם הוא עושה הכנות ליציאה. דוחף ולוחץ , מועך ומתנועע, ואת מחייכת כי אין מה לעשות....צריך להשלים את התהליך.. יש דברים שאי אפשר להפסיק באמצע. אי אפשר לשבור את הכלים, ועוד לקראת הסוף. וגם התינוק שלנו מגיע לחודש התשיעי......תינוק....... התינוק שלנו........ המכשירים מראים שהוא בריא, אינו לוקה בשום מום, נעשה בלב שלם בכוונה טובה, ומתוך אהבה גדולה. אביו ממשש את בטנך, שבתוכה נמצא פרי אהבתו אלייך. אומר שתמיד יאהב אותו. זה התינוק הכי מיוחד שלו, למרות שעדיין לא ראה את דמותו. משבח אותך על השקעתך, מודה לך כאילו עשית את המעשה הנפלא ביותר עלי אדמות. ואז מגיע רגע הלידה. ואחרי יסורים רבים, כאבים חזקים, הכנות נפשיות וסבל , שרק יולדת מכירה,......זריקות הרגעה וכמה חיתוכים ברוטליים, במקומות הכי רגישים...........הוא נולד........ שמעתי את צווחתו ברגע הגיחה... ולפני שהספקתי לגעת בו..... הוא...... מת. ואתה, איפה היית כשהוא מת? **********************************************
התינוק שלי =========== אף אחד לא זוכר את הרגע המדויק, שבו מופרית הביצית על ידי הזרע. זה קורה, אבל לא מציינים את זה בתאריך מדוייק. אבל אחרי מספר ימים , מבינים, שהיה תהליך ששמו "הפרייה". בשפת העם והרפואה... הזדווגות. בחודש הראשון עוד לא יודעים בדיוק מה הולך שם בפנים, מי נגד מי ומה נגד מה. אבל חושבים במושגים של זרע קטן שדוהר לפגוש ביצית, וברגע שזה קורה...נוצרים חיים חדשים..... לא עוד זרע בנפרד....ולא ביצית בנפרד... נוצר תא חי..עם חיים משלו. שאחר כך מתפצל ומתפצל...... בחודש השני, עוד עורכים בדיקות, פעם זו היתה בדיקת צפרדע, היום יש ערכות מיוחדות.... אמנם המחזור נפסק, אבל קשה להאמין שזה... באמת.... בגלל הדבר החדש הזה. והבדיקות לרֹב, מאמתות שיש היריון, ויש משהו, שם "בבפנים שלך", שהולך ומתפתח להיות יצור, בעל חיים עצמאיים משלו. והוא שלך ושלו, אבל בתוכך, ורק את יכולה להזין אותו ולטפח . הוא ,אמנם, האחראי לראשית ההליך, אבל את אמוּנה להמשך. הזרע נזרע, נטמן עמוק, ואת הולכת איתו, לאן שתלכי.....והוא תמיד איתך. אביו, מתעניין בשלומך, מברר את מצבך, ואת מגדלת את הכרס הזו בשמחה לבאות. כך גם בחודש השלישי... עדיין יש לך בחילה, אבל היא רק מבשרת שהכל תקין והנבט בך הולך ומתפתח... עוד זמן קצר תראי אותו, תהני ממנו.... תניקי אותו, תחתלי, תרחצי, ואחר כך, הוא אפילו יחייך אלייך.... בתודה. בחודש הרביעי, הנבט הרך, גם מתחיל להראות סימנים ברורים של חיים. הוא מתחיל לנוע בפנים, כל הבדיקות מראות שיש למה לחכות. הוא מתפתח כדי להפוך בסופו של תהליך, לתינוק......חלק ממך, חלק ממנו תינוק מוצלח שיש לו עתיד מובטח. בחודש החמישי, אחרי עוד בדיקות וצילומים, מתחילות עוד בלוטות בגופך לאותת, שגם אוכל לא יחסר לו, הכל צומח בגופך, מתרחב ושופע לקראת התינוק החדש שבדרך. בחודש השישי...כבר אין צורך בבדיקות, ואין צורך בהוכחות.... הוא חי ובועט , מסתובב מצד אל צד, עולה ויורד...ופנייך מביעות אושר רב כשאביו מבקש ממך להיות סבלנית....כי אוטוטו.....למרות כל אי הנעימות ואי הנוחות, הנבט הזה, שהוא של שניכם........בדרכו...אליכם.. ואין בכלל ספקות בנושא, הוא שם, במלוא כוחו וערנותו. ועוד מעט ייגמרו כל דפיקות הלב המודאגות, ולחץ הדם שהמריא בגלל חששות. בחודש השמיני, הוא כבר נראה ממש כמו איש קטן, הנבט. מחכה לצאת לאוויר. גם הוא עושה הכנות ליציאה. דוחף ולוחץ , מועך ומתנועע, ואת מחייכת כי אין מה לעשות....צריך להשלים את התהליך.. יש דברים שאי אפשר להפסיק באמצע. אי אפשר לשבור את הכלים, ועוד לקראת הסוף. וגם התינוק שלנו מגיע לחודש התשיעי......תינוק....... התינוק שלנו........ המכשירים מראים שהוא בריא, אינו לוקה בשום מום, נעשה בלב שלם בכוונה טובה, ומתוך אהבה גדולה. אביו ממשש את בטנך, שבתוכה נמצא פרי אהבתו אלייך. אומר שתמיד יאהב אותו. זה התינוק הכי מיוחד שלו, למרות שעדיין לא ראה את דמותו. משבח אותך על השקעתך, מודה לך כאילו עשית את המעשה הנפלא ביותר עלי אדמות. ואז מגיע רגע הלידה. ואחרי יסורים רבים, כאבים חזקים, הכנות נפשיות וסבל , שרק יולדת מכירה,......זריקות הרגעה וכמה חיתוכים ברוטליים, במקומות הכי רגישים...........הוא נולד........ שמעתי את צווחתו ברגע הגיחה... ולפני שהספקתי לגעת בו..... הוא...... מת. ואתה, איפה היית כשהוא מת? **********************************************
