התינוק שלי.

  • פותח הנושא magy
  • פורסם בתאריך

magy

New member
התינוק שלי.

התינוק שלי =========== אף אחד לא זוכר את הרגע המדויק, שבו מופרית הביצית על ידי הזרע. זה קורה, אבל לא מציינים את זה בתאריך מדוייק. אבל אחרי מספר ימים , מבינים, שהיה תהליך ששמו "הפרייה". בשפת העם והרפואה... הזדווגות. בחודש הראשון עוד לא יודעים בדיוק מה הולך שם בפנים, מי נגד מי ומה נגד מה. אבל חושבים במושגים של זרע קטן שדוהר לפגוש ביצית, וברגע שזה קורה...נוצרים חיים חדשים..... לא עוד זרע בנפרד....ולא ביצית בנפרד... נוצר תא חי..עם חיים משלו. שאחר כך מתפצל ומתפצל...... בחודש השני, עוד עורכים בדיקות, פעם זו היתה בדיקת צפרדע, היום יש ערכות מיוחדות.... אמנם המחזור נפסק, אבל קשה להאמין שזה... באמת.... בגלל הדבר החדש הזה. והבדיקות לרֹב, מאמתות שיש היריון, ויש משהו, שם "בבפנים שלך", שהולך ומתפתח להיות יצור, בעל חיים עצמאיים משלו. והוא שלך ושלו, אבל בתוכך, ורק את יכולה להזין אותו ולטפח . הוא ,אמנם, האחראי לראשית ההליך, אבל את אמוּנה להמשך. הזרע נזרע, נטמן עמוק, ואת הולכת איתו, לאן שתלכי.....והוא תמיד איתך. אביו, מתעניין בשלומך, מברר את מצבך, ואת מגדלת את הכרס הזו בשמחה לבאות. כך גם בחודש השלישי... עדיין יש לך בחילה, אבל היא רק מבשרת שהכל תקין והנבט בך הולך ומתפתח... עוד זמן קצר תראי אותו, תהני ממנו.... תניקי אותו, תחתלי, תרחצי, ואחר כך, הוא אפילו יחייך אלייך.... בתודה. בחודש הרביעי, הנבט הרך, גם מתחיל להראות סימנים ברורים של חיים. הוא מתחיל לנוע בפנים, כל הבדיקות מראות שיש למה לחכות. הוא מתפתח כדי להפוך בסופו של תהליך, לתינוק......חלק ממך, חלק ממנו תינוק מוצלח שיש לו עתיד מובטח. בחודש החמישי, אחרי עוד בדיקות וצילומים, מתחילות עוד בלוטות בגופך לאותת, שגם אוכל לא יחסר לו, הכל צומח בגופך, מתרחב ושופע לקראת התינוק החדש שבדרך. בחודש השישי...כבר אין צורך בבדיקות, ואין צורך בהוכחות.... הוא חי ובועט , מסתובב מצד אל צד, עולה ויורד...ופנייך מביעות אושר רב כשאביו מבקש ממך להיות סבלנית....כי אוטוטו.....למרות כל אי הנעימות ואי הנוחות, הנבט הזה, שהוא של שניכם........בדרכו...אליכם.. ואין בכלל ספקות בנושא, הוא שם, במלוא כוחו וערנותו. ועוד מעט ייגמרו כל דפיקות הלב המודאגות, ולחץ הדם שהמריא בגלל חששות. בחודש השמיני, הוא כבר נראה ממש כמו איש קטן, הנבט. מחכה לצאת לאוויר. גם הוא עושה הכנות ליציאה. דוחף ולוחץ , מועך ומתנועע, ואת מחייכת כי אין מה לעשות....צריך להשלים את התהליך.. יש דברים שאי אפשר להפסיק באמצע. אי אפשר לשבור את הכלים, ועוד לקראת הסוף. וגם התינוק שלנו מגיע לחודש התשיעי......תינוק....... התינוק שלנו........ המכשירים מראים שהוא בריא, אינו לוקה בשום מום, נעשה בלב שלם בכוונה טובה, ומתוך אהבה גדולה. אביו ממשש את בטנך, שבתוכה נמצא פרי אהבתו אלייך. אומר שתמיד יאהב אותו. זה התינוק הכי מיוחד שלו, למרות שעדיין לא ראה את דמותו. משבח אותך על השקעתך, מודה לך כאילו עשית את המעשה הנפלא ביותר עלי אדמות. ואז מגיע רגע הלידה. ואחרי יסורים רבים, כאבים חזקים, הכנות נפשיות וסבל , שרק יולדת מכירה,......זריקות הרגעה וכמה חיתוכים ברוטליים, במקומות הכי רגישים...........הוא נולד........ שמעתי את צווחתו ברגע הגיחה... ולפני שהספקתי לגעת בו..... הוא...... מת. ואתה, איפה היית כשהוא מת? **********************************************
 

Sודית

New member
אלוהים....זה נורא......

אין לי מילים....זה גדול ונורא. לא מאחלת לאף אישה. עשית לי נורא עצוב...ממש ממש. לא חושבת שיש מילות ניחום למקרה כזה. סודית מצטערת ונעצבת.
 
מגי .....חוויה איומה וטרגית

מעוצמות של שמחה, אושר צפיות עתיד, טרגדיה כזו, אין מילים.
 

magy

New member
התיאור נכון.

מעוצמות של שמחה, אושר וציפיות לעתיד........ וחוויה איומה....... אובדן גדול....... זה חייב להיות תינוק? לא. כל מה שהרינו ויילדנו.....ולפתע מת..... הוא אובדן........אישי, כמו היה זה תינוק אמיתי........
 
לא כל אובדן

משתווה לאובדנו של ילדך... תחשבי על זה... הייתי המומה כי חשבתי שעברת אובדן ילדך שלך.
 

דניאלה1311

Active member
מנהל
בוקר טוב לכולם - רוצה להוסיף זה קרה גם לנו, לפני כמעט שנתיים, שבוע לפני הלידה העובר נחנק עם חבל הטבור, היה אבל קשה מאד במשפחה, הבת מאנה להתנחם ואי אפשר לנחם, הכאב כל כך עמוק, אבל היא החליטה לנסות שוב פעם והפעם יש לנו ילד מקסים, הכאב נדחק הצידה, אבל ישאר שם לעולם ועד.
 
דניאלה - בקר טוב, ואחרי תשעה.....

אחרי תשעה חודשים שהחלום הוורוד מסתיים צבוע שחור. ולראות ככה את הבת, ואת כאמא וסבתא צריכה להיות החזקה - כל הזמן החיים מזמנים לנו דברים בלתי צפויים.
 

t a m n u n a

New member
מגי את יודעת מה?

רק להגיד לך שאת גדולה כמעט בהכלללללללללל. את הכמעט כתבתי נגד עיין הרע.
 
../images/Emo42.gif בוקר לך....

הפעם אין לי מילים...ואצלי זה ממש נדיר.....
.....והחיים ממשיכים...התחסנו... למדנו שאפשר לחיות גם אחרי, גם חתך בלב - הופך בסוף לעוד צלקת...
 
נסתרות דרכי עולם

מסתבר שלא לכל דבר, עם כל הקידמה לא לכל דבר מענה הסבר או תשובה. החווייה היא איומה - אין לי מילים לתאר זאת אחרת עברתי חוויה דומה עם אחותי עמדתי מאחורי הדלת של חדר הלידה חיכיתי והמתמנתי ממש כמו בלידה הקודמת ורק הריצה של הרופאים והאינקובטור הכניסו בי פרפרים בבטן עם תחושה שמשהו רע מאוד קרה יש תמונות שלא נמחקות מזכרוני את הרגע שעמדתי ליד גיסי כשקיבל את רוע הגזירה את פניו של בעלי שעמד משותק אל מול גזירת העולם את השקט על פניה של אחותי שאמרה שזכתה בלידת תיקון לא הבנתי לא קיבלתי שתקתי יש כנראה דברים בעולם שלמרות הקידמה - אין להם הסבר.
 

דניאלה1311

Active member
מנהל
כן נכון, בדיוק כך זה היה אצלנו עמדנו ליד חדר הניתוח, עם דמעות בעינים, אחר כך הבת שאלה כל הזמן למה למה, והלכה לכל מיני ידעונים שאמרו לה תיקון נשמות. אותה זה במקצת הרגיע אני אשה מאד סקפטית ולא יכלתי להתחבר לזה, אבל כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לתמוך בבת שלי בתקופה הזו ודחפתי אותה לעסוק בנושאים אחרים זאת לאחר תקופת האבל, וזה עזר, לשמחתי. מה לא עוברים בחים, החיים מזמנים לנו התנסויות מסוגים שונים, קשות ושמחות ואני משתדלת להפנים הכל ולהשתמש בזה.
 

שרונהה

New member
חי שנים עברו מאז...

הסיפור שלך על אבדנך החזיר אותי 18 שנים אחורנית... ישבתי מול המילים שכתבת ובכיתי ובכיתי........ כאילו זה היה אתמול... לפני 18 שנים ילדתי תאומים זהים, פגים, בנים (לא מטיפולים) הם הוכנסו לאינקובטור, והיו כל כך קטנים, כל כך חסרי ישע ולא החזיקו מעמד........ שניהם....... היום היו צריכים להתגייס לצבא........ שכלתי אותם כבר אז....... והאבדן קשה ומלוה אותי יום יום....... שרונהה
 
למעלה