התייעצות

מיקימק

New member
התייעצות

הרבה זמן לא כתבתי פה. אני רואה שזה קורה להרבה בנות, הצורך הזה להתנתק קצת. והנה אני שוב פה.להתייצעות. אני בצומת דרכים ואמא כל כך חסרה. כנראה שאם היא הייתה פה, בכלל לא הייתי במצב הזה. המצב הוא כזה- יש לי עבודה עם המון אחריות והמון לחץ, זה תפקיד שרציתי סה"כ להגיע אליו ואני מאוד שמחה שנתנה לי ההזדמנות לעשות אותו, אבל עכשיו כשאני בתוך זה אני רואה כמה אני לא פנויה לכזה תפקיד גדול. אני רוצה לעשות שינוי ומשהו עוצר אותי.אני מרגישה שאמא הייתה מאוכזבת ממני, שהיא היתה עושה הכל כדי שאני אצליח. אבל כל כך רע לי, אני מזניחה המון דברים בגלל התפקיד הזה. יש לי בעל ובן מקסים ואני פשוט לא משקיעה בהם כמו שהייתי רוצה, אין לי טיפת זמן לעצמי וגם אני מרגישה שאני לא עושה את התפקיד מספיק טוב. עברו בסה"כ שנתיים מאז שאמא איננה והחיים שלי פשוט התהפכו, אבא שלי ממש לא מתפקד, והוא ממש מהווה מעמסה עלינו. כמו שאתן בטח מבינות- יש לי בלאגן בחיים, והנה אני לא מצליחה לעשות סדר.זה ברור לי שאני צריכה לעשות שינוי קודם כל בעבודה, להוריד ממני את המעמסה הזאת. אבל משהו עוצר בעדי, אולי אני לא רוצה להודות בכך שזה פשוט גדול עליי, הכל ביחד. אני צריכה קצת שקט. שקט שלא היה לי מאז שאמא איננה. מה דעתכן? יש פה מישהי שעברה דבר דומה?
 
מיקמק יקרה

בראש ובראשונה עלייך לעשות מה שטוב לך, מתאים לך ומרגיש לך נכון. בהשקפת עולמי, אנו כאן לצרכים של התנסויות שונות ולכל אחד ואחת התוכנית שלו... איננו עושים דברים כדי לא לאכזב אחרים, אלא למען עצמנו ... עלייך קודם כל לחשוב על האהבה העצמית שלך ולהיות שלמה ומאושרת עם עצמך ורק אז ורק כך תוכלי להיות שם בשביל אחרים... אנשים שאינם מאושרים לא יכולים לאהוב או לתת לאחרים... ובאשר לאמך, בטוחה שהיא, במקום בו היא נמצאת, תשמח עבורך בכל שתעשי או תשיגי וכל שיעשה לך טוב ויגרום לך לחיות בשלום עם עצמך, הוא הנכון לך. שנים רבות הלכתי בהרגשה דומה שאכזבתי את אמי, עד שהגעתי למקומות בם קיבלתי תובנות אחרות, הבנתי את הדברים בדרך אחרת ושונה, ולמדתי דברים שכיום משמשים לי כדרך חיים. ומהמקום הזה, אני יכולה לומר לך, עשי מה שטוב לך, נכון לך, ומתאים לך. סמכי על תחושותייך והאמיני בעצמך. שבי עם עצמך, התבונני פנימה והתייעצי עם "עצמך"... אם מרגיש לך נכון לשנות את מקום העבודה, עשי זאת, אבל כל שאת עושה היי שלמה והחליטי ממקום של שלווה ככל הניתן. שתפי אותנו בהחלטותייך, אני בטוחה ומאמינה שתמצאי את הדרך הנכונה עבורך...
 

אדומה2

New member
בלאגן

מיקימק יקרה- האם את בטוחה שזו אימא שלך שהייתה מאוכזבת ממך, או שמא זו את שמאוכזבת מעצמך? ואם כן- ממה בדיוק? העלית פה דברים אבל האם האכזבה היא מחוסר היכולת לעשות שינוי בעבודה או מהתחושה שזה גדול עליך בשלב זה? אל תרגישי שיש פה משהו לא בסדר. אימא שלי נפטרה לפני כמעט 4 שנים, אבא לפני שנה וקצת, אני עוד חודש מתחתנת, אין לי עדיין עבודה ממש, אני לא ממש מרוויחה את לחמי, עוד כשנה אני ארצה ילד, רוצים לקנות בית.... ואיפה אני בכל זה? אני שם, ואני בסדר, אבל אני גם מרגישה שאני צריכה שקט, שאני צריכה חופש גדול מאוד, שאני צריכה רגע להתחיל מהתחלה- לא לקחת 12 דברים בבת אחת, אלא גג שלושה דברים. זהו, לא עוד. השקט שאת מדברת עליו- אני לא חושבת שאני אחווה אותו יותר. אבל אני חושבת שאני חווה שקט אחר, שהוא לא פחות טוב, הוא פשוט אחר. ועדיף את השקט הזה- יש לי אותו עם בן זוגי- מאשר חוסר שקט נקודה. זה לא פשוט הדברים שעברנו עם אובדן כזה גדול, וזה בכלל לא משהו שיעבור תוך זמן מוגדר. לכל אחד לוקח זמן אחר, וכל פעם אנחנו נתקלים בדבר נוסף שגורם לנו לחשוב "שיט, חבל שאימא לא פה". אני מאמינה שאלוהים (או איך שלא נקרא לו) נותן לנו להתמודד עם דברים שאנחנו יכולים לעמוד בהם. גם הקשים והאיומים שבהם. ולכן אני חושבת שאת יכולה לעמוד בכל מה שקורה, אבל על מנת לשפר את איכות חייך, כמו שאת בעצמך אמרת, את צריכה לעשות איזה שהוא שינוי- אולי בסדר העדיפויות. לכן אני יכולה להציע שתשבי עם עצמך במקום שאת אוהבת להיות בו, רק את, וכתבי על נייר מה הם הדברים שאת חושבת שאת צריכה לשנות, מה את רוצה להשיג בכמה חודשים הקרובים. אל תפחדי מהשינוי, הפעם את שולטת בו, ואת מנתבת אותו כדי לגרום לעצמך לחיות חיים טובים.
 

MIF2004

New member
הי מיקימק

המון ממה שכתבת מדבר אלי בצורה כזו או אחרת. גם אני אם עובדת, והגעתי למסקנה שלהיות אם עובדת זה להיות קרועה, פיסית ונפשית באופן תמידי. את תמיד מנסה להיות הכי הכי בעבודה, אבל תמיד אין לך מספיק זמן כי את גם רוצה לצאת הביתה בשעות סבירות להיות אמא הכי הכי בבית. את נמצאת ב 200% תפוקה אבל נותנת לעצמך ציון בינוני במקרה הטוב כי את כל הזמן מנסה לכפר בעבודה על זה שיצאת הביתה, ולכפר בבית על זה שאת עובדת... ככה לפחות אני מרגישה והגעתי למסקנה שאין כאן פתרון קל חד וחלק. או שהולכים על קריירה ואז פשוט צריך מטפלת שחיה איתך בבית, וצריך להיות טיפוס מתאים לזה, או שמוותרים על דברים בעבודה, כדי להיות גם זמינה בבית, הן נפשית והן מבחינת השעות, או שלא עובדים בכלל ואז מוותרים בכלל על קריירה, שגם זה קשה, נפשית וכלכלית. כל אחת מהאפשרויות כרוכה בויתורים משלה. אני בינתיים הולכת על חבל דק באמצע, עד עכשיו עם גיא עבדתי משרה מלאה בה אני יוצאת בארבע מהעבודה כדי לאסוף את גיא בחמש מהגן, ופעם בשבוע נשארת בעבודה יום ארוך מאוד להשלים שעות, כולל לפעמים ימי שישי כשצריך והרבה עבודה מהבית בלילות... כל זה בתפקיד שכולל נסיעות לחו"ל לפחות נסיעה אחת בחודש, וגם כאן ניסיתי תמיד למזער את זמן השהייה שלי בחו"ל לקחת טיסות לילה הלוך ושוב, ולברור את נסיעותיי רק למה שחשוב באמת. אחרי חופשת הלידה סגרתי עם מקום העבודה שבשנה הראשונה אני אעבוד במשרה חלקית, שגם זה ויתור בקריירה מצד אחד אבל מצד שני יאפשר לי להמשיך להניק כמו שאני רוצה. אין כאן קסמים או חוקים שיכולים לפתור את הבעיה. הגעתי מתישהו למסקנה שעבודה ואימהות הם לעולם קווים מקבילים שלא נפגשים, וצריך פשוט למצוא את המינון הנכון עבורך לדלג ביניהם. לגבי מה שכתבת, אני לא חושבת שאמא לך היתה מתאכזבת ממך ומזה שאת רוצה להשקיע במשפחה שלך, לכל דבר יש עיתוי טוב יותר או טוב פחות בחיים, ואני בטוחה שהיא היתה מבינה שלמרות התפקיד האחראי שיש לך כרגע, יש לך גם מחוייבות למשפחה שלך, יתרה מכך, לדעתי היא היתה מעריכה את זה, היא בטח לא היתה רוצה לראות אותך סובלת כל כך רק כדי לרצות אותה... לגבי אביך, זה בהחלט לא קל, פתאום שצריך "לדאוג לו" גם כאן חשוב שתמצאי מינון נכון, שמצד אחד תוכלי לדאוג לאבא, אבל שזה לא יהיה על חשבונך, חשוב שאת תשרדי את כל המערבולת הזו, גם פיסית וגם נפשית, מה גם שאין לך אמא שתתמוך בך ברגעים אלו, לכן לדעתי את צריכה לומר לעצמך שאת עושה את המקסימום שאת יכולה עבורו, אבל לא על חשבון הבריאות הנפשית שלך. אני כל כך מזדהה עם הצורך שלך בשקט... לצערי אין פתרון אינסטנט למצב שתיארת, אבל תנסי להתיר את הקשרים אחד אחד ולהגיע למצב שבו תגיעי למינון הנכון והסביר מבחינתך, של עבודה, משפחה וטיפול באבא. שולחת לך המון חיזוקים ו
גדול!
 
למעלה