תמיכה חברתית../images/Emo26.gif
כמורה אני יכולה לומר, שהעניין החברתי הוא מאד תלוי כיתה ותלוי מחנכת. אני יכולה לומר שאני אסירת תודה למחנכת של בני, שחינכה אותו בהיותו בכיתה ג', עת התפרץ אצלו הטוראט. מאחלת לכל ילד מחנכת כזאת! למזלנו, הכיתה בה למד היתה מדהימה מבחינת ההרכב החברתי שלה, מבחינת הגיבוש של הילדים, ונוסיף על כך את עניין היותו של בני פופולארי, אז אפשר לומר שהוא לא סבל בכיתה מבחינה חברתית. הילדים לא העירו (שאלו שאלות מתוך עניין, אך לא לעגו וצחקו). אך אני זוכרת שהמורה נהגה לקיים שיחות "עדינות" עם הילדים מידי פעם כדי לבקש שיהיו סבלניים כלפיו (היו התקפי זעם פה ושם). לדעתי, אם צצות בעיות חברתיות בכיתה, הערות, הקנטות ולעג בעקבות הטיקים , חובה לשקול לספר לילדים, למרות שיהיו כאלה שיגידו שיש בכך משום תיוג, אני חושבת שזה יכול לסייע ולגרום להקלה לילד/ה. ואספר לך עוד משהו, המחנכת יכולה לתרום רבות לעניין היחס של הילדים לילד חריג/שונה בקרב ילדי הכיתה, אם בפעילויות ייחודיות לקבלת השונה, אם באמצעים שונים כדי להבליט את הטוב והמיוחד לחיוב בילדה, ובטוחה שיש בה הרבה צדדים כאלה. מקווה שהארתי מעט את העניין, מזי.