התייעצות

[מיכל ט]

התייעצות

בשבועות האחרונים אנחנו עובדים ביחידה שלנו (השמה נתמכת) עם אישה צעירה שמעונינת לצאת לעבודה. הבעיה היא שיש פער מאוד גדול בהערכת היכולות התפקודיות ובעיקר החברתיות שלה בינה לבין צוות ההשמה והצוות המטפל. האישה התחילה תקופת התנסות בעבודה כשהקושי הכי גדול הוא שכל מגע שלה עם אנשי הצוות בעבודה נגמר בפיצוץ. נסיון לעבוד ישירות על התפקוד החברתי מוביל לתגובת חרדה וכעס. מתוך קריאה בפורום חשבתי שצריך למצוא דרך לעבוד על הדברים בדרך יותר נטראלית ורחוקה כדי להפחית את תחושת האיום. השאלה היא איך עושים את זה? וגם אם נבחר באמצעי כמו שימוש בסיפור או כתיבה איך להסביר את השימוש באמצעי כדי שהאישה לא תרגיש שאנחנו ממעיטים ביכולת שלה. תודה מיכל

 

[שריד]

מיכל חסר קצת מידע על הפיצוצים

שבינה לבין הצוות, סביב מה הם נערכים. ועוד משהו... איך היא עם שאר המשתקמים בסביבתה ? ובנוסף אני עדיין חושב...

נמשיך בערב שריד

 

[מיכל ט]

הבהרה

הפיצוצים קורים במקום העבודה ולא בקשר עם העובדת השמה. אנחנו לא רואים את האישה באינטראקציה עם משתקמים אחרים כי הליווי בהשמה הוא פרטני. אנחנו יודעים שיש חיכוכים עם דיירים אחרים בהוסטל בו היא גרה. החיכוכים הם בדרך כלל כי אורית (שם בדוי כמובן) מאוד לא גמישה בדעותיה, לא מסוגלת לקבל סמכות, מנסה ללמד את הצוות במקום ההכשרה איך צריך לעבוד (למרות שהיא עובדת שם רק כמה ימים). אורית לא חושבת שיש משהו לא בסדר בהתנהגות שלה, הכל מושלך החוצה לסביבה.

 

[שריד]

מלמדים לא גמישים

ההכרות של י עם "מלמדים לא גמישים" היא שבד"כ מתחת לפני השטח יש דימוי עצמי נמוך וחרדה שהם לא שווים ולא יודעים. הם כמובן לא יכולים להודות בכך כיוון שזוהי נגיעה בעצב חשוף. המטרה היא להביא אותם ל"חוף מבטחים" כלומר למקום שבו הם ירגישו בטוחים יותר ויאפשרו גם לדעות, אפשרויות אחרות להיות מושמעות וגם לדון בהם. התגובה שלהם בד"כ רגשית ולא רציונלית. מה עוזר ? טכניקה פשוטה שעוזרת לפעמים היא שכל תגובה אליהם, לרעיון שלהם לאמירה יתחיל ב וואו רעיון גדול איך הגעת לזה... איך לא חשבתי על זה... ומה הלאה... כך שדבר ראשון הם לא ירגישו מאויימים והמימד הרגשי יפנה מעט מקום לחשיבה. בשלב השני אפשר לכוון לאיסוף מידע מדוייק יותר, להשוואה, לחשיבה מתכננת למשל... רעיון מצויין להעביר את הארון לפינה של החדר הוא יפנה המון מקום במרכז... אבל רגע איך נפתח את הדלת...? בעבודה "במעבדה" אני משתמש בכלי התמצאות במרחב, (אחרי הכלי השוואות בד"כ אבל לא חייב) לדעתי גם בשרשורים קודמים יש התייחסות לשינוי נקודת מבט ואפילו דיון על אגוצנטריות אולי אני אאסוף את כל הטיפים לקובץ ואוסיף למאמרים... מה דעתך לעזור לי בזה ? יום טוב שריד

 

[איה חסדאי]

פצוצים

מההכרות שלי עם "פצוצים שכאלה" אני משתדלת לבקש מהעובד שיאמר קודם לי את כל הדברים שהוא חושב שיש לשפר. בזמן שהוא מספר לי אני רושמת זאת יחד עמו. לאחר שיש רשימה אני משתדלת לבצע פעילות עם הרשימה יחד עמו. הכוונה לנסות לחלק את הרשימה לתחומים שיש לשפר בעבודה, האנשים הנוגעים בדבר,לוח הזמנים וכד'. אח"כ אני מנסה לראות האם הוא יכול להבין למה עושים זאת כך ואם יעשו זאת כמו שהוא חושב, מה תהיינה התוצאות, אנ מבררת האם ניתן לעשות סדר עדיפות.. אח"כ אני שואלת מה יהיה התפקיד של כל אחד לאחר השינוי ומי צריך להיות אחראי על ביצוע השינוי, השלבים וכד' כך לאט לאט אני מגיעה לחלק שלו בכל התהליך, אנחנו מנסים יחד להגדיר את גבולות האחריות שלו..הבעייה היא שזה כרוך במספר מפגשים, קימת אימפולסיביות והדברים נאמרים במקום העבודה לעיתים לפני המפגשים. כאן אני מנסה לתווך במקום העבודה ואם מתאפשר תהליך אני גם מצליחה לראות שינוי. חשוב לזכור שלעיתים יש צדק בדברים שהם אומרים ומציעים...