התייעצות
היי, אני שוקל להתגרש, אבל אני מאוד מפחד לעשות את הצעד הזה, אשמח לשמוע עצות ממני שכבר עבר את זה.
קצת על עצמי: אני בן 31, נשוי כשש שנים + ילד בן 3.5.
בחצי שנה האחרונה ממש לא טוב לי בבית, אני כל לילה הולך עם הרגשה רעה למיטה.
אני מרגיש שאשתי ממש השתנתה לי, מאישה שכל הזמן תומכת מקשיבה ומפרגנת, היא הפכה להיות קרה וכל פעם עוקצת.
פעם היא הייתה מקשיבה בעיינים בורקות לעצות שנתתי לה, היום אני מדבר ומדבר ומרגיש שהיא מוחקת את כל מה שאני אומר.
אני מרגיש שחצי מהזמן היא אומרת לי דברים שהם בעצם שקר, למרות שאני לא יכול להיות בטוח אבל זה מה שאני מרגיש.
יש עוד הרבה דברים קטנים, אבל זה לא משנה, הנקודה היא שרע לי בלב ופשוט שום דבר לא מצליח למחוק את זה.
גם אם אני יוצא עם חברים ואני שמח לכמה זמן, אני נזכר במה שעובר עלי בבית ושוב הלב שלי נצבע בשחור ובא לי להקיא.
מבחינת מין זה בסביבות פעם בחודש.
נסיתי לדבר על זה עם אישתי אבל היא לא מוכנה לדבר, היא מיד מתעצבנת ואומרת שאיך אני אומר עליה כאלה דברים.
ניסיתי לשאול אותה אם היא רוצה להפרד ותמיד מיד אומרת שהיא אוהבת אותי ולא תעזוב אותי לעולם.
בכל אופן אני מרגיש שאני לא יכול להמשיך ככה עם ההרגשה הזאת שאישתי פשוט מתעלמת מקיומי, ואני רוצה לעזוב,
השאלה איך אני ירגיש אחרי?
אני מאוד מאוד אוהב אותה ואני חושב שאנחנו ממש מתאימים, אני לא יכול לחשוב על חיים עם אישה אחרת (קשר קצר אולי כן, אבל להקים משפחה אני רוצה רק איתה)
אתם חושבים שאם אני יהיה לבד או לבד עם הילד המצב שלי יהיה יותר טוב? אני מצד אחד יודע שאני לא יכול להמשיך ככה ומצד שני אני לא יודע אם הפתרון להמשיך לבד לא יעשה לי יותר רע.
אני מפחד לעזוב שאז לראות אותה עם אחר ולהשתגע,
שוב, אני אוהב אותה מאוד, וגם היא טוענת שהיא אוהבת, אבל פשוט לא טוב לי.
מה אתם אומרים? לעזוב? ואם לא אז איך אפשר אולי להציל את המצב?
אני ממש זקוק לעזרתכם.
תודה רבה רבה!
היי, אני שוקל להתגרש, אבל אני מאוד מפחד לעשות את הצעד הזה, אשמח לשמוע עצות ממני שכבר עבר את זה.
קצת על עצמי: אני בן 31, נשוי כשש שנים + ילד בן 3.5.
בחצי שנה האחרונה ממש לא טוב לי בבית, אני כל לילה הולך עם הרגשה רעה למיטה.
אני מרגיש שאשתי ממש השתנתה לי, מאישה שכל הזמן תומכת מקשיבה ומפרגנת, היא הפכה להיות קרה וכל פעם עוקצת.
פעם היא הייתה מקשיבה בעיינים בורקות לעצות שנתתי לה, היום אני מדבר ומדבר ומרגיש שהיא מוחקת את כל מה שאני אומר.
אני מרגיש שחצי מהזמן היא אומרת לי דברים שהם בעצם שקר, למרות שאני לא יכול להיות בטוח אבל זה מה שאני מרגיש.
יש עוד הרבה דברים קטנים, אבל זה לא משנה, הנקודה היא שרע לי בלב ופשוט שום דבר לא מצליח למחוק את זה.
גם אם אני יוצא עם חברים ואני שמח לכמה זמן, אני נזכר במה שעובר עלי בבית ושוב הלב שלי נצבע בשחור ובא לי להקיא.
מבחינת מין זה בסביבות פעם בחודש.
נסיתי לדבר על זה עם אישתי אבל היא לא מוכנה לדבר, היא מיד מתעצבנת ואומרת שאיך אני אומר עליה כאלה דברים.
ניסיתי לשאול אותה אם היא רוצה להפרד ותמיד מיד אומרת שהיא אוהבת אותי ולא תעזוב אותי לעולם.
בכל אופן אני מרגיש שאני לא יכול להמשיך ככה עם ההרגשה הזאת שאישתי פשוט מתעלמת מקיומי, ואני רוצה לעזוב,
השאלה איך אני ירגיש אחרי?
אני מאוד מאוד אוהב אותה ואני חושב שאנחנו ממש מתאימים, אני לא יכול לחשוב על חיים עם אישה אחרת (קשר קצר אולי כן, אבל להקים משפחה אני רוצה רק איתה)
אתם חושבים שאם אני יהיה לבד או לבד עם הילד המצב שלי יהיה יותר טוב? אני מצד אחד יודע שאני לא יכול להמשיך ככה ומצד שני אני לא יודע אם הפתרון להמשיך לבד לא יעשה לי יותר רע.
אני מפחד לעזוב שאז לראות אותה עם אחר ולהשתגע,
שוב, אני אוהב אותה מאוד, וגם היא טוענת שהיא אוהבת, אבל פשוט לא טוב לי.
מה אתם אומרים? לעזוב? ואם לא אז איך אפשר אולי להציל את המצב?
אני ממש זקוק לעזרתכם.
תודה רבה רבה!
