התייעצות

יערית48

New member
התייעצות

שלום
זקוקה להכוונה
אני אישה נשואה ואם לשלושה ילדים בוגרים
לפני כארבעה חודשים נפטרה אמי ממחלה מאוד קשה, הקשר שלי עם אמי היה קשר קרוב מאוד.
גם עם אחי ואחותי היינו משפחה מאוחדת מאוד- הקשר בין הילדים שלנו גם הוא היה קרוב מאוד.
ביום פטירתה של אמי אבי נפל והתדרדר למצב סיעודי- אפילו בשיבעה לא יכולנו להרגע ולנוח. היה צריך לטפל באבא.
מכאן היחסים ביננו החלו להתדרדר והרגשתי שאני ננטשת לבד במערכה-אחותי אמרה שאינה מסוגלת לטפל באבי והתרחקה נותרנו אחי ואני האווירה הייתה קשה מאוד והחלו מריבות.
בתוך כל הבלאגן שנוצר ניסיתי לתת לאבי את הטיפול הטוב ביותר שיכולתי- הן מבחינה רפואית וגם מבחינה סיעודית. מצאתי עבורו מטפלת טובה אך כל הסידורים האלה היו קשים מאוד,בנוסף לאבל הקשה בו הייתי נתונה.
נכון לעכשיו אבי מקבל טיפול מעולה אבל הקשר עם אחותי נותק לגמרי ,גם הקשר עם אחי רופף מאוד.
כל נסיון מצידי לשנות את המצב לא הצליח ואני מנסה להשלים עם העובדה שהמציאות השתנתה.
גם הקשר בין ילדיי לילדיהם נותק. נראה כאילו שניהם חיכו לשעת הכושר כדי לנתק את היחסים עמי
למרות שבמשך השנים דאגתי טיפחתי עזרתי ותמיד הייתי בסדר,תמיד נמנעתי ממריבות וויכוחים והייתי
מאוד ותרנית כדי שישאר קשר טוב ביננו.
שאלתי היא כיצד להתמודד ולהשתקם מכל כך הרבה אובדנים? אני אישה עובדת,לומדת,אמא למופת וחיי בדרך כל מעניינם ומאתגרים מאוד. אבל פתאום נראה שהכל השתנה, ואני מרגישה מאוד בודדה
למרות שבן זוגי וילדי עוזרים לי מאוד להתמודד , קשים לי כל האובדנים האלה ואני מרגישה פיזית ורגשית מאוד לא טוב.
זקוקה לעצה, איך לצאת מזה? איך להיות פחות עצובה? ולנהל חיים חדשים ושונים מאוד מאלו שהורגלתי אליהם במשך כל חיי? חיים ללא המשפחה בה נולדתי ובה גדלתי?
תודה
 
שאלות של חשבון נפש

ו"חישוב מסלול מחדש"
&nbsp
את בטוחה שאת רוצה "התייעצות" או שמה יהיה לך יותר נכון לדבר עם מישהו על כל התהיות הללו שלך?
&nbsp
ב"התייעצות" תקבלי את דעתם של אחרים על מה ששיתפת: חלק יגידו לך "עזבי, מה שהיה היה, התמקדי בעצמך ובמשפחתך" חלק יגידו לך "משפחה לא עוזבים"
בגדול את תשמעי ב"התייעצות" פה את כל מה שחשבת כבר בעצמך. זה לא שיש איזו תשובה אחת לדילמה שאת מעלה שבהתייעצות תוכלי להתקרב לתשובה יותר "נכונה"
&nbsp
כך דעתי בכל אופן.
בהתייעצות אתי הייתי אומרת לך לחפש מישהו שתוכלי להתלבט מולו או מולה בקול רם, לארגן את המחשבות שלך, ולשאוב כוחות להוציא לפועל את כל מה שתחליטי.
 

יערית48

New member
התקדמות קטנה

שלום לימור
אכן קיבלתי את המשפט "חישוב מסלול מחדש" אמרתי לעצמי שהניתוק עם אחי ואחותי אינו בגלל
משהו ספציפי שעשיתי כך שאופציית ההתפייסות אינה קיימת כי פעמים רבות ניסיתי ליצור קשר שלא נענה ע"י אחותי (למרות שבפירוש במושגים שלה השפלתי את עצמי מאוד וביקשתי ממנה להתקשר אלי והיא לא התקשרה).
מבלי לשלוט על זה, מידי פעם אני מבצעת במוחי "סריקה" של הילדות וחושבת על תפקידי ומעמדי במשך השנים ומוצאת שאחי ואחותי עדיין מחפשים את "הדמות ההיא" שכל כך היו רגילים אליה.
אנסה להרחיב על הניתוק הזה כפי שנשאלתי ע"י אחת המשתתפות בפורום. מה שאני יכולה לומר הוא שהמצב תמיד היה מורכב ואני פיתחתי לעצמי אופי של "ילדה טובה" כדי להקל על ההורים גם מתוך נסיון שהשקט והשלווה ישררו בסביבתנו.
כאשר גילו לאימי את המחלה הקשה והקטלנית שלה הפכתי ליותר פסיבית על מנת שהניתוק הזה לא יתרחש במהלך מחלתה ואיוותר לבדי עם הטיפול בה. כך ששתקתי ונעלמתי יותר ובלעתי את כל הצפרדעים שבעולם כדי שלאמא תהייה שלווה ורווחה לפחות מהכוון שלנו. ואכן אמא זכתה לטיפול של מלכה- עשינו הכל עבורה.
בדרך התפתחו דברים- הילדים שלי הרגישו במתח בתחרות על השגים ובהשוואות דרך ילדיה של אחותי ואני הבנתי שהמסרים האלה מגיעים מגיסי התחרותי שמעולם לא פירגן לילדים שלי למרות שאנחנו מאוד פרגנו לילדיה של אחותי בכל דבר שהצליחו בו , יחסיו עם אחיו לא היו כמו שלנו ונראה שלא היה מעוניין בקשר החזק והקרוב ביני לבין אחותי כך שנוצרו מוקדים של שבירה.
אחותי- שקשריה עם אמי לא היו קרובים כמו הקשר שלי עם ההורים השליכה את כל החשבונות שלה עמם עלי ותמיד בשיחות ביננו מבלי להרגיש כאשר היו לה טענות כלפי הורי הייתה אומרת "אתם" כלומר אני והם מבחינתה היינו אחד.
לאחר מות אמי עוד באותו היום אבי הפך לסעודי - דבר שאילץ "המשך טיפול" היינו עדיין בשבעה מבולבלים ולא ניתן היה לפתור את הבעייה בשנייה אחת- סידור אדם סיעודי לוקח הרבה זמן בעיקר שמדובר באדם שנותר צלול בשכלו והיה זקוק גם להכלה רגשית מאיתנו.
החלו חילוקי דעות לגבי הטיפול בו כולם דיברו אבל אני ומשפחתי היינו אלו שעשינו משהו באמת
תארו לכם איך מורידים במדרגות אדם נכה במאה אחוז ולוקחים אותו לחדר מיון כאשר אנחנו בשבעה - אחי הפך לכעסן ורגזן (למרות שנשאר שם ולא ברח) אבל את החחלטות ואת בצוען עשינו רק אני ומשפחתי וילדי.
הילדים שלי גדולים יותר ותמיד תמכו ועזרו לאחיינים ואהבו אותם. הילדים שלי כעסו כי דאגו לי וריחמו עלי כך שהם בעצמם נשאו את העלבון של אמם הפסיבית וכעסו מאוד על אחי ואחותי.
ומכאן נוצרו התכתשויות מילוליות אחי דיבר מאוד לא יפה לילדים שלי ולבעלי והם נעלבו, המשיכו לעזור לאבא שלי ולי כמובן אבל התרחקו מאחי וגם מאחותי גם אני כעסתי מאוד אבל המשכתי לדבר גם עם אחי וגם עם אחותי והיה מדובר בלילות ארוכים בהם היה צריך לשמור על אבי ולסעוד אותו. היה לי קשה להביא מטפל כי אחי לא הסכים הייתי בהתמוטטות את העזרה קיבלתי מקרובת משפחה שהחליפה אותי בלילות בשמירה על אבי אחרת הייתי מתמוטטת.
הזמן חלף ומצאתי לאבי סידור הולם אבל המשפחה התפרקה- כבר אין משפחה יותר ואני שואלת את עצמי שאלות רבות והמרכזית בינהם היא כיצד אחי ואחותי ויתרו עלי כל כך בקלות (בעיקר אחותי שהייתה ממש חברת נפש) האם הקשר מלכתחילה לא היה תקין בגלל זה ההתפרק כל כך מהר? בשבוע האחרון חישבתי מסלול מחדש והתחלתי להתמקד במשפחתי הקרובה ובדברים היפים שיש לי אבל עדיין עצובה וכואבת מאוד מתגעגעת לאמא שלי ולמה שהיה גם הילדים חוו משבר אמון חזק ביותר
הייתה להם סבתא יקרה וסבא ודוד ודודה ובני דוד ודודה - עכשיו אין כלום יותר מהכוון הזה רק זכרונות של דברים יפים של משפחה מאוחדת ועלבונות קשים אותם הם נושאים בגלל מה שקרה (כמובן שיש להם את חייהם הפעילים).
יש לציין שלמרות הכל "התכופפתי, פעמים רבות וניסיתי לדבר עם אחותי והיא לא ענתה לי, היא כועסת עלי כנראה בגלל שדרך הטיפול באבי לא הייתה מקובלת עליה - למרות שהדרך הוכיחה עצמה צודקת. הם רצו לרכז הכל ולהחליט בדרך שהם בוחרים -מאוד אופייני לאופי השתלטן של גיסי ולרגש הגדלות והחשיבות של אחותי שכן מבחינתם הם יודעים ומבינים הכל.
מהכוון של אחי מרגע מותה של אימי הוא ניסה להשתלט - אחי אדם דתי ואינו מקבל דעות של אחרים ואינו מבין שלכל אחד הזכות לחיות את חייו כרצונו. הוא ניצל את שעת הכושר שהייתה לו כדי לנסות לשלוט כפי שהיה עושה זאת כלפי בילדות וכשראה שיש לי משפחה יציבה והבין שלא יצליח התחיל להתמרמר והתנהג בדרך בלתי נסבלת- למרות זאת המשכתי לתקשר עמו אבל זה לא מצב שמאפשר יחסים תקינים בין המשפחות.
מצד אחד כועסת ומצד שני מתגעגעת אני לא בודדה יש לי חיים מלאים ומשפחה יציבה שאוהבת אותי
אבל אני מאמינה שלאדם צריך להיות גם שורשים ...
אינני יכולה לשנות את המצב ובטח שלא בשלב הזה וככול שהזמן חולף הניתוק מתקבע.
תודה על ההקשבה
 

אופירA

New member
מנהל
מצב מוזר ולא ברור

כדאי להבין מה בדיוק קרה.
איך ייתכן שהייתם משפחה מאוחדת עם קשר קרוב, ופתאום אחותך התרחקה מכולם כי לא יכולה לטפל. ואז פתאום אין לך קשר איתה.
מדוע אין קשר בגלל שהיא מודיעה שהיא לא מסוגלת לטפל באבא? את מטלפנת אליה כרגיל ופתאום אף אחד לא עונה? או שיש לה מסר נוסף לגבייך שבגללו היא לא רוצה קשר איתך?
למה הילדים ניתקו קשר? איך זה בדיוק קרה?
מה בדיוק קרה עם האחים? על מה היו המריבות, ולמה כעת כשהכל סודר אין קשר כמו בעבר? איזה קשר היה בעבר ומדוע כעת אי אפשר לקיימו?
ממה הופיעה המסקנה שלך שכולם חיכו לשעת כושר כדי לנתק את היחסים איתך? מה הסיבה? בינם לבין עצמם ממשיך הקשר באופן תקין?

כיוון שלא ברור איך פתאום אחייך אבדו לך, קשה להבין איך צריך להתמודד עם המצב.
 
אפשר לקרוא בין השורות

ולהבין שהקרבה המשפחתית הייתה בעיקר בשל מחוות חד צדדיות וויתורים של הכותבת.
כל עוד היו שם הורים לראות את התוצאות של המחוות הללו, היה שם משהו.
&nbsp
בכל מקרה יש איזה שהוא פער בין איך שכותבת השורות תופסת משפחה לבין איך שאחיה.
&nbsp
מה שכן, אני די משוכנעת שהמשפחה שהיא הקימה נמצאת שם עבורה - וחבל שהיא לא רואה אותם כרגע. או שרואה רק בחרה להתמקד כרגע באובדנים.
&nbsp
&nbsp
 

אופירA

New member
מנהל
אני לא אוהבת כל כך מהר לקרוא בין השורות

בפרט כשהמידע כל כך מעט.
וגם אם קראתי משהו בין השורות, אני מעדיפה לשים אותו כרגע בצד, ולצרף לו עוד מידע.
כששואלים שאלות, אפשר להבין עוד דברים חשובים על צורת החשיבה ו"הקריאה לדברים בשמות".

ובנוסף, כשאני מעדיפה לא להסיק מסקנות במהירות רבה, אלא לבצע עוד בדיקות ומחקר - זה לא רק שאני משלמת מס חשוב מאוד לצניעות שלי, לאופטימיות ולאהבת הטוב שבאדם (שעבורי הם חשובים להחריד), אלא מעלה את רמת הוודאות, הדיוק והרצינות של המסקנות - מה שמעניק מכסימום כבוד לכאב של המתייעץ ולמבוי הסתום המפחיד שעומד מול עיניו.
 
עניין של איך מתייחסים

ל'הבנת הנקרא' הפרטי שלך
את בחרת להגיד על מה שנכתב שהוא מוזר ולא ברור, ואני בחרתי לשמוע את חשבון הנפש
&nbsp
גם בכתיבה וגם בשיחה אותודבר. כולם מסיקים מסקנות ומשלימים פערים אחרת לא היינו בכלל יכולים לתקשר.
 
למעלה