שניצל תירס קפוא
New member
התייעצות
שלום לכולם,
אני "חוגג" שנה עם צליאק
בשנה האחרונה אני לא אוכל גלוטן, אך ההקפדה שלי היתה משנית. כלומר, אכלתי "עלול להכיל" ולא הקפדתי כל כך על זיהום משני. למשל, אם אחותי מכינה משהו "בלי גלוטן" לארוחת שישי אצל ההורים, אני אשאל אותה מה יש בפנים ואם היא תנקוב בחומרים שעל פניו לא אמורים להכיל גלוטן אני אתרצה (כך אם היא תגיד אגוזים למשל אני לא אברר מהיכן הם), כמו כן לא ממש הנחיתי אותה או כל אחד אחר שהכין לי משהו על הפרדת כלים וכדומה.
לאחרונה החלטתי כי אני מעוניין להתחיל ולהקפיד כמו שצריך. העניין הוא שאני מרגיש שיש חוסר הבנה מסוים במשפחתי למחלה ולמשמעות של כיצד פירור גלוטן אחד יכול לפגוע בי. זאת לאור מספר התבטאויות שלהם בעניין וגם מתקשורת לא מילולית שאני מרגיש (ואולי גם מדמיין). הבעיה היא שמההתחלה הרגשתי רע עם העובדה שאחרים יצטרכו להתחשב בי ו'לפגוע בעצמם', גם כך אני מרגיש לא נעים שמשפחתי צריכה להכין דברים בלי גלוטן, על אחת כמה וכמה כשמדובר בחברים או מכרים כשאז אני אפילו לא מזכיר את העניין או מבקש שום דבר, ופשוט מכין אוכל לעצמי. יש לי פחד כזה לא מוסבר להמאיס את עצמי עד למצב שאף אחד לא ירצה להכין לי שום דבר, כך שעד היום חששתי 'לדרוש' יותר והסתפקתי בעצם העובדה שהתאמצו והכינו.
השאלה שלי היא - כיצד אתם/ן ממליצים להסביר למשפחה כיצד יש להקפיד, בצורה כזו שיבינו ושלא אשמע פנאטי (כמו שאני מרגיש הרבה פעמים, אם כי לא עם המשפחה אלא עם מכרים) או 'חצוף' שדורש יותר מדי. אה ומשהו חשוב שנזכרתי - אין לי סימפטומים בכלל, אולי הסיבה המרכזית שקשה להסביר למה פירור אחד יכול לפגוע בי (מאחר ואין 'הוכחות' שאכלתי גלוטן).
תודה מראש
שלום לכולם,
אני "חוגג" שנה עם צליאק
בשנה האחרונה אני לא אוכל גלוטן, אך ההקפדה שלי היתה משנית. כלומר, אכלתי "עלול להכיל" ולא הקפדתי כל כך על זיהום משני. למשל, אם אחותי מכינה משהו "בלי גלוטן" לארוחת שישי אצל ההורים, אני אשאל אותה מה יש בפנים ואם היא תנקוב בחומרים שעל פניו לא אמורים להכיל גלוטן אני אתרצה (כך אם היא תגיד אגוזים למשל אני לא אברר מהיכן הם), כמו כן לא ממש הנחיתי אותה או כל אחד אחר שהכין לי משהו על הפרדת כלים וכדומה.
לאחרונה החלטתי כי אני מעוניין להתחיל ולהקפיד כמו שצריך. העניין הוא שאני מרגיש שיש חוסר הבנה מסוים במשפחתי למחלה ולמשמעות של כיצד פירור גלוטן אחד יכול לפגוע בי. זאת לאור מספר התבטאויות שלהם בעניין וגם מתקשורת לא מילולית שאני מרגיש (ואולי גם מדמיין). הבעיה היא שמההתחלה הרגשתי רע עם העובדה שאחרים יצטרכו להתחשב בי ו'לפגוע בעצמם', גם כך אני מרגיש לא נעים שמשפחתי צריכה להכין דברים בלי גלוטן, על אחת כמה וכמה כשמדובר בחברים או מכרים כשאז אני אפילו לא מזכיר את העניין או מבקש שום דבר, ופשוט מכין אוכל לעצמי. יש לי פחד כזה לא מוסבר להמאיס את עצמי עד למצב שאף אחד לא ירצה להכין לי שום דבר, כך שעד היום חששתי 'לדרוש' יותר והסתפקתי בעצם העובדה שהתאמצו והכינו.
השאלה שלי היא - כיצד אתם/ן ממליצים להסביר למשפחה כיצד יש להקפיד, בצורה כזו שיבינו ושלא אשמע פנאטי (כמו שאני מרגיש הרבה פעמים, אם כי לא עם המשפחה אלא עם מכרים) או 'חצוף' שדורש יותר מדי. אה ומשהו חשוב שנזכרתי - אין לי סימפטומים בכלל, אולי הסיבה המרכזית שקשה להסביר למה פירור אחד יכול לפגוע בי (מאחר ואין 'הוכחות' שאכלתי גלוטן).
תודה מראש