התייעצות

אשרת 1972

New member
זאת החלטה אישית לא פשוטה

אני עברתי בגיל 40 אחרי 9 IVF כאשר המליצו לי לעבור לתרומה כי הסיכוי מביציותי שלי הוא אחד ל1000 בר חווה שאל אותי מה חשוב לי יותר להיות אמא או להיות אמא לילד ביולוגי שלי , כשהתשובה שלי הייתה להיות אמא עברתי לתרומה , אני יודעת שיש נשים שעוברות את כל מכסת הטיפולים גם אם הסיכוי הוא קלוש , אבל היום כשאני בשבוע 22 והתינוקת בועטת בי מדי פעם אני יכולה לאמר לך שאני מצטערת שלא עברתי קודם , אבל את החוכמה הזו לומדים בדיעבד .
אני הייתי שואלת את הרופא בכנות מה הסיכוי להרות , מה הסיכוי להחזיק את ההריון ומחליטה , לי היה ברור שכל ילד שאגדל מינקות יהיה שלי בין אם ילדתי אותו ובין אם אאמץ ואז ההחלטה הייתה הרבה יותר קלה
בהצלחה בכל דרך שתבחרי , קחי בחשבון שתרומה אינה פתרון קסם וגם פה צריך סבלנות ואורך רוח .
 

שושה669

New member
זה מה שאני עברתי

בגיל 42 אחרי שנה של ניסיונות כושלים הודיע לי הרופא שאני צריכה תרומת ביצית.
מאוד כעסתי עליו חשבתי שהוא חסר אחריות ממש שנאתי אותו והייתי באבל קשה.
נחושה בדעתי פניתי לרופא שמתמחה בהריונות בגיל מבוגר בדרך טבעיתי.
אני האמנתי שזו הדרך שכך אצליך. שנתיים עבדנו קשה, חלק מהזמן בדרך טבעית
ושזו לא הצליחה חזרנו להורמונים.
עברתי לדעתי בשולש שנים הללו מעל 20 טיפולים אני לא ספרתי.
בגיל 44 הם הודיעו לי שזהו זה מפסיקים !
אם אני רוצה אז תרומת ביצית.
וכן גם אותם שנאתי חשבתי שהם נוראים אייך הם עושים לי דבר כזה במיוחד שיש לי עוד אפשרות
לקבל מהקופה טיפולים.
לאחר האבל הקשה הבנתי שאין ברירה ואולי הם צודקים כי הזמן כבר עבר והסיכוי
להביא תינוק בריא בגיל הזה כבר ממש בגדר נס.

היום אני כבר קצת פחות משנה בתהליך של תרומה
בהסתקלות לאחור מבינה שסתם ביזבזתי את הזמן ועשיתי נזק לגוף.
היום אני כל כך שלמה אם התרומה ומבינה שסתם בזבזתי שנים יקרות בנסיונות!!!
אנחנו לא הולכות ונעשות צעירות
אני מרגישה את הגוף כיצד הוא משתנה ויודעת שהזמן טס מבלי שנרגיש.

נושא התרומה גם הוא תהליך די ארוך, וגם בו הזמן פשוט טס, זה לא מהרגע להרגע.
לוקח זמן להבשיל עם הרעיון, לוקח זמן לבחור מסלול ולהיכנס לטיפולים - אצלי לפחות זה היה כך
אז זהו משתפת אותך על מנת שתוכלי ללמוד משהו מהסיפור שלי.
מאחלת לך הצלחה
שושה
 
למעלה