בדיוק,
אני לא יודע להגיד כמה פעמים התעניינו ואמרתי "בקושי יש לי מוזיקה בפלאפון" או התחמקתי בצורה כזאת אחרת, וכמובן אסור לאף אחד לנגוע...
זה פחות או יותר לחיות בחשש ודאגה. וכן, ברור שזה נמאס לי. אבל זה גם מה שנקרא Comfort Zone, התרגלתי לחיות ככה, ואני מפחד מהסיכונים שיש אחרת.
אם רק הייתה לי אפשרות לעשות "Save" לנקודת הזמן הזאת, ומקס' לחזור אליה....
והלוואי שהייתה לי את האפשרות לעבור למקום חדש ורחוק (למשל חו"ל
) ולהתנסות בלהיות יותר מי שאני, אבל זה לא באמת ריאלי לשנים הקרובות,
ובכלל, אני מוצא שהמצב שלי גורם לי לתופעה הפוכה, שבו אני פחות או יותר לא עושה כלום, ולא מצליח לחשוב על מה אני רוצה להיות, ללמוד, וכו'. תקוע.
אני חייב להגיד, שכן, הייתי רוצה להתנסות בזוגיות ובאופן כללי לפגוש אנשים כמוני, ואולי דרך זה להשלים עם עצמי ולצבור ביטחון.
אבל יחסים אינטימיים ומגע מיני זה אולי הכי פחות דחוף לי. כלומר, זה מבחינתי ממש לא בין השלבים הראשונים שאני צריך לעבור. יש דרך ארוכה עד לשם..
אלא אם כן זה יקרה לי בתצורת "סרט דיסני" שבו במקרה פגשתי מישהו מושלם, אני לא רואה מצב שבו אני "מחפש" כשאני עדיין בארון ולא לגמרי שלם עם זה.
(אגב, כשאני אומר שאני לא שלם, זה גם עם, בין השאר, האקט המיני. לא נתפס לי כמשהו שהוא טבעי, ואמור לקרות. אני מדבר על אנאלי בעיקר. בלי קשר לאם זה מושך אותי).
תודה רבה על התגובה