אני מבינה מה שאת אומרת
ועם כל כמה שאני אוהבת את המקום שאני לומדת בו אני לא יכולה שלא להסכים איתך על הרוב. אני רואה מי נכנס לקורס ועם כל הענווה שבעולם ועם כל זה שאני מניחה שיש לאנשים חוזקות אחרות - את צודקת. אנשים באמת באמת מגיעים לקורס הזה בלי לדעת כלום. ועוד יותר מזה את צודקת בזה שזה מטחנת כסף.
וזו הסיבה שבמקום להירשם לקורס שנה אחרי שחזרתי לרכוב (רכבתי מגיל 13 עד גיל 18 ועשיתי הפסקה עד גיל 21), במחשבה של "לא נורא, אני אעשה קדם מכינה ומכינה ויישור קו ואז רק קורס", אמרתי לעצמי אני רוצה יותר מזה. והלכתי ובאמת למדתי עם מדריך בשיעורים פרטיים או גג של שניים-שלושה (זה השתנה משנה לשנה, אבל הרוב הייתי לבד); החלפתי מדריכים והחלפתי סוסים ואתגרתי את עצמי ככה שכשכבר באתי למבחני קבלה הם לא חשבו אפילו להציע לי את כל הקדם-קדם-קדם האלה. פשוט נרשמתי לקורס וזהו.
אם מסתכלים על זה מנקודת מבט כלכלית ייתכן שבמשך 4 שנים שרכבתי אצלהם (היום אני בת 25), כבר הוצאתי יותר כסף על השיעורים אבל זה השתלם לי בסופו של דבר כי בלי קשר לרמה של שאר האנשים בקורס אני יודעת שאני ברמה טובה מספיק בשביל להדריך (ושוב, יש לי נטייה להקטין את עצמי אז עצם העובדה שאני מכירה בזה זה כבר צעד גדול שהקורס גרם לי לעשות בהערכה העצמית שלי).
אפשר להתווכח על האם היה נכון שעם הרמה שאני נמצאת בה אני אירשם דווקה לקורס איפה שאני לומדת או שהיה עדיף שאלך למקום שאת כתבת עליו שלשם אשכרה קשה להיכנס (אם כי כולם פה אומרים שבכל מקום המצב על הפנים). אני מאמינה שהיית מנצחת בוויכוח הזה כי אני דיי מסכימה איתך מבחינת הרמה (דבר שאני לא הייתי מודה בו מסיבה פטריוטית בעבר). בסופו של דבר השיקול שהכריע הוא הקרבה לבית, העובדה שאני עדיין בצבא ולכן אני לא יכולה להרשות לעצמי מקום מרוחק שאני אצטרך לתמרן בינו לבין הצבא לבין הבית, והעובדה שהם מקבלים צ'ק על חשבון הפיקדון (אני לא יודעת אם מקומות אחרים מקבלים או לא).
יכול להיות שבחיים אחרים/מציאות אחרת הייתי הולכת לקורס אחר. אבל בסך הכל אני כן מרגישה שאני לומדת ומתקדמת. והמדריכים אכן מאוד מקצועיים (אלו של המעשי). אני חושבת שהעובדה שיש לי הרבה נסיון במגרש מלפני כן זה באמת משהו שעוזר לי ביחס לאחרים איתי ויכול להיות שלא הייתי מתקדמת כל כך מהר אילולא היה לי אותו. ולכן אם מישהו רוצה להיכנס לקורס גם אני הייתי ממליצה לו לא להתפתות למכינות אלא לעשות עבודת שטח מעמיקה לפחות כמה שנים לפני כן ולרכוב ממש הרבה ורק אז להיכנס - זה מה שאני עשיתי וגם אני עדיין לא בטוחה שאני מספיק טובה להיות מדריכה.
ואת ממש לא מעליבה אותי. חלק מהחיים זה לדעת לקבל ביקורת וגם לא להיות עיוור לסובב אותך. אני יודעת שהקורס שאני עושה לא מושלם. אבל זה הכי טוב שאני יכולה להשיג כרגע כשאני עוד בצבא. וכמובן שכשאני כבר אהיה מדריכה אני לא אקפוץ מעל הפופיק עם הדרכות של מתקדמים אלא אתחיל עם המתחילים שזה משהו שאני בהחלט יכולה להתמודד איתו, ואמשיך לפתח את עצמי עד שאעמוד על הרגליים בצורה יותר יציבה.
אבל אני חושבת שזה נכון לכולנו