התייעצות
היי
אני בן 29. לומד באוניברסיטה וגם איזה קורס (למקצוע) בנוסף.
תחום הלימודים שלי לא צפוי להכניס לי רווחים גדולים. הוא נחמד אבל רחוק מלהיות מסעיר או מלהיב מדי
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי יותר ויותר חושב על העתיד. חלק מזה בגלל חרדות ממחלות וזיקנה שגורמות לי להיות קצת שקוע בדיאטה ובספורט, וחלק בגלל חרדות אבטלה ועוני שגורמות לי לחשוב כל הזמן על הצעד הבא , איזה מקצוע יהיה מכניס יותר ויציב יותר. נורא קשה עם חוסר ודאות.
בבקשה אל תשלחו אותי לטיפול או ליעוץ תעסוקתי כי כבר עברתי את שניהם ומה שאני לומד עכשיו הוא מה שהם המליצו לי לעשות.
הבעיה היא - שאין לי הנאה בחיים. אני מרגיש כאילו כל היום שלי נשרף על תכנונים והינדוסים של העתיד. אני כל דקה פנויה משפשף את האנגלית, שולח קורות חיים, קורא על תזונה, לומד למבחנים. מפנטז על התכניות ... לאן לטייל במה לעבוד עם מי להתחתן. אבל היוםיום מסריח. לפעמים אני לא יוצא מהבית במיוחד בתקופות מבחנים כמעט לשום מקום. אין לי הרבה חברים , יש כמה, אבל הם גרים רחוק ואין לי איך לפגוש אותם.
כל פעם שאני עושה משהו "בשביל הכיף" כמו לראות סרט או לקרוא ספר אנ י נכנס לחרד ה שאני מבזבז את הזמן במקום לקדם את עצמי בחיים ושמגיע לי להיות מובטל/רווק /ערירי אם אני יושב וקורא סתם ספר קריאה שלא עוזר בכלום בחיים או הולך לקולנוע וכן הלאה.. .
אני מיואש כבר. אני מרגיש שהחיים שלי לא שווים כלום, ושהדבר היחיד שיהיה לי בעתיד זאת עבודה במקצוע בינוני , לא "גברי" , לא מכניס כל כך , ובלי ביטחון תעסוקתי. וגם לא הכי הכי מהנה בעולם.
אני גם מרגיש שלאף אחד לא ממש אכפת מה אני אעשה עם החיים שלי כל עוד אני לא מתדרדר לפשע או לסמים או נופל נטל על החברה.
הכי מפתיע זה שאני בכלל לא בדיכאון . אני קם כל בוקר, מתפקד, מסדר את הבית, הולך לעבודה הזמנית שלי, לומד ועושה כל מה שצריך . מחייך לאנשים... אבל הכל ריקני וחלול ואין שום דבר שמלהיב ומשמח אותי . אני זוכר שפעם כשהייתי צעיר יותר נורא רציתי לטוס למזרח וחלמתי על זה הרבה וחסכתי כסף ובסוף לא טסתי , אבל היתה לי מטרה חיובית. עכשיו אני כאילו יותר "מסודר" מחייל משוחרר. יש לי תארים וחצי מקצוע אבל אני מת-חי. לא בא לי לפגוש בנות שנראות לי משעממות , לא בא לי לעשות סקס (אין פנטזיות מיניות כמעט) , ואין רצון לטוס לחו"ל .
מה אני עושה לא טוב ? למה אנשים מסביבי נראים מאושרים יותר ואני בגיל יחסית צעיר כבר מרגיש בן 90 בלי שום תקווה ?
היי
אני בן 29. לומד באוניברסיטה וגם איזה קורס (למקצוע) בנוסף.
תחום הלימודים שלי לא צפוי להכניס לי רווחים גדולים. הוא נחמד אבל רחוק מלהיות מסעיר או מלהיב מדי
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי יותר ויותר חושב על העתיד. חלק מזה בגלל חרדות ממחלות וזיקנה שגורמות לי להיות קצת שקוע בדיאטה ובספורט, וחלק בגלל חרדות אבטלה ועוני שגורמות לי לחשוב כל הזמן על הצעד הבא , איזה מקצוע יהיה מכניס יותר ויציב יותר. נורא קשה עם חוסר ודאות.
בבקשה אל תשלחו אותי לטיפול או ליעוץ תעסוקתי כי כבר עברתי את שניהם ומה שאני לומד עכשיו הוא מה שהם המליצו לי לעשות.
הבעיה היא - שאין לי הנאה בחיים. אני מרגיש כאילו כל היום שלי נשרף על תכנונים והינדוסים של העתיד. אני כל דקה פנויה משפשף את האנגלית, שולח קורות חיים, קורא על תזונה, לומד למבחנים. מפנטז על התכניות ... לאן לטייל במה לעבוד עם מי להתחתן. אבל היוםיום מסריח. לפעמים אני לא יוצא מהבית במיוחד בתקופות מבחנים כמעט לשום מקום. אין לי הרבה חברים , יש כמה, אבל הם גרים רחוק ואין לי איך לפגוש אותם.
כל פעם שאני עושה משהו "בשביל הכיף" כמו לראות סרט או לקרוא ספר אנ י נכנס לחרד ה שאני מבזבז את הזמן במקום לקדם את עצמי בחיים ושמגיע לי להיות מובטל/רווק /ערירי אם אני יושב וקורא סתם ספר קריאה שלא עוזר בכלום בחיים או הולך לקולנוע וכן הלאה.. .
אני מיואש כבר. אני מרגיש שהחיים שלי לא שווים כלום, ושהדבר היחיד שיהיה לי בעתיד זאת עבודה במקצוע בינוני , לא "גברי" , לא מכניס כל כך , ובלי ביטחון תעסוקתי. וגם לא הכי הכי מהנה בעולם.
אני גם מרגיש שלאף אחד לא ממש אכפת מה אני אעשה עם החיים שלי כל עוד אני לא מתדרדר לפשע או לסמים או נופל נטל על החברה.
הכי מפתיע זה שאני בכלל לא בדיכאון . אני קם כל בוקר, מתפקד, מסדר את הבית, הולך לעבודה הזמנית שלי, לומד ועושה כל מה שצריך . מחייך לאנשים... אבל הכל ריקני וחלול ואין שום דבר שמלהיב ומשמח אותי . אני זוכר שפעם כשהייתי צעיר יותר נורא רציתי לטוס למזרח וחלמתי על זה הרבה וחסכתי כסף ובסוף לא טסתי , אבל היתה לי מטרה חיובית. עכשיו אני כאילו יותר "מסודר" מחייל משוחרר. יש לי תארים וחצי מקצוע אבל אני מת-חי. לא בא לי לפגוש בנות שנראות לי משעממות , לא בא לי לעשות סקס (אין פנטזיות מיניות כמעט) , ואין רצון לטוס לחו"ל .
מה אני עושה לא טוב ? למה אנשים מסביבי נראים מאושרים יותר ואני בגיל יחסית צעיר כבר מרגיש בן 90 בלי שום תקווה ?