ואת צודקת בהתבוננות שלך
על השפעת האחר על בריאותם של האחרים.
לדאבוני יש משפחות רבות שמתפרקות לרסיסים מבן משפחה אחד. לא רק בגלל התנהגות כמו שאת מתארת, גם מדברים אחרים כמו התמכרות, נכות קשה, לידה של ילד עם מום קשה, שכול.
כל אותם דברים המצריכים אנרגיות רבות ותעצומות נפש על מנת שאפשר יהיה להתנהל מול האתגרי היום יום.
אם בני המשפחה לא יכולים לנהל אותה, מי ינהל אותה? שיבוא שוטר?
אני מבינה שהם חולים, אבל באמת כדי שיקרה משהו הם אלה שצריכים לעשות דבר - או לבקש עזרה לעצמם כדי ללמוד איך להתנהל ומה לעשות, או באמת לעשות מעשה ולדחוק אותה אל מחוץ לבית בבחינת "או אנחנו או את" כמו שעושים במודל התערבות במשבר, כאשר מי שמוגדר במשבר זו המשפחה. לא מי שצועק ועושה את הבלגנים.
מניסיוני רק אגיד שאת זה משפחות מאוד מתקשות לעשות... רובן בסופו של דבר מחליטות להבליג, לספוג, לעבור לסדר היום ולשלם את המחיר.
