התייעצות

lana24

New member
התייעצות

לפני כשבוע הייתי אצל פסיכיאטר צבאי והיא אמרה לי לשקול לקחת כדורים, אז התחלתי לקחת כדור נגד חרדות ודכאון. בינתיים הם לא משפיעים.
היא שאלה אם אני רוצה לשרת, ואמרתי לה שכן. מצד אחד אני כן רוצה לשרת ומצד שני נורא קשה לי. אני חושבת שזה היה הטריגר לחרדות.
קשה לי לפתח קשרים עם אנשי הבסיס. אני מפחדת כל הזמן ממה יהיה בעתיד, אם אני אסיים את השירות או לא, מה יהיה באזרחות.. אני לא יודעת איך לשבור את המעגל.
מה עליי לעשות? יש לי פגישה עם הפסיכיאטר שוב ביום שלישי ואני לא יודעת מה להגיד לה.. נגיד ואני אגיד לה שהצבא מאד מעיק עליי וגורם לי לדכאונות, אז יש מצב שהיא תוציא אותי על 21 נפשי עקב זה, ואז אני אצטייר כבנאדם שקשה לו עם מסגרות או מבחינה חברתית. ואז אם יסתכלו על התיק הרפואי שלי יידעו שהוציאו אותי מהצבא בגלל דכאון
מצד אחד, גם לפני הצבא היו לי מן חרדות קטנות שהיו באות והולכות, אז להוציא אותי מהצבא זה לא יהיה הפתרון.
 
תגידי מה שאמרת פה

שאת רוצה לשרת, חוששת מהעתיד ולא יודעת איך לשבור את מעגל החששות.
 

lana24

New member
אני כל הזמן לחוצה

מזה שאני אולי נחשבת ל"חולת נפש"
קשה לי להסביר את ההרגשה.. פשוט מן הרגשה של חוסר חשק, שהבכי משתלט עליי ואיך אנשים אחרים מסתכלים עליי או יסתכלו עליי בעתיד אם יידעו שפעם הייתי בדכאון.
האם אני נחשבת ללא נורמלית? אני אהיה ככה כל החיים?
 
דיכאון זה לא נורמלי?

הנה לך נתון סטטיסטי: 30% מהאנשים מגיעים במהלך חייהם לפחות פעם אחת למצב של דיכאון קליני (דיכאון שלא עובר לבד אלא דורש טיפול).
שלושים אחוז!
זה כמעט 1 מכל 3 אנשים שאת רואה ברחוב.

חוץ מזה, אם אני זוכרת נכון, סיפרת פעם שהדיכאון שלך הוא על רקע מותו של אביך, והקשיים של אימך להתמודד עם זה.

במצב כזה, דיכאון זו תגובה נורמלית לגמרי.
מה שקוראים "תגובה נורמלית למצב לא נורמלי".

כשמדברים על "חולי נפש" בדרך כלל מתכוונים להפרעות הרבה יותר חמורות -- כמו סכיזופרניה.
אלה מחלות שלא עוברות, ודורשות טיפול כל החיים.
 
למעלה