התייעצות

[Koketka11]

התייעצות

שתי הבנות שלי הולכות לחוג התעמלות קרקע. החוג הוא בהתאם לגיל ולכן קיימת הפרדה בין שתיהן. יום נוסף הן הולכות ל״נבחרת״ וכאן אין הפרדה. יש 15 בנות מגיל 5 וחצי ( הקטני שלי) ועד גיל 11. כמובן כל הבנות ממש טובות ומוכשרות. כשבכורתי בת ה-8 בין הטובות והקטנה שלי - הכי קטנה בפער של שנה מהכי קטנה. גיל הממוצע הוא 8-9. העניין הוא שהקטנה שלי כל הזמן חווה תסכולים. היא יש לה אגו בשמיים, והיא לוקחת קשה את חוסר הצלחה שלה. עכשיו היא מאוד טובה ביחס לגילה. מאוד גאה בזה שהיא בנבחרת. אבל אתמול מצאתי אותה בוכה כי אחותה במתקדמים והיא לא. אז אני תוהה אולי לנסות להוריד אותה מהנבחרת כי אני מפחדת שהיא תפסיק להאמין בעצמה ובסוף תעזוב את ההתעמלות לגמרה. אבל יחד עם זאת, יש בזה גם שיעור לחיים והיא בהיותה ילדה מאוד בוגרת, יכולה דווקא להפיק מזה משהו טוב. אתמול הייתה לנו שיחה ארוכה בנושא והיא מסרבת לפרוש. אבל אני באמת לא סגורה על עצמי כי בכל זאת מדובר בילדה עוד לא בת שש.

 

[JJ2004]

אני חושבת שמה שתיארת - זה בדיוק זה. כלומר

זה שיעור לא קל בחיים. לא הייתי יוזמת אותו בגיל הזה (כלומר, מלכתחילה), אבל מאחר שהיא כבר נמצאת בו, ומסרבת לפרוש אז להשאיר אותה, ולתת לה כלים להתמודד (להזכיר שהיא מהקטנים וכו'). בנוסף לשוב ולהזכיר כל אימת שהיא במצב רוח רע, מדוע הציפיות ממנה אחרות. אני בטח הייתי מטילה מעין וטו: את לומדת להתמודד, מבינה שהציפיות ממך אחרות ומפסיקה עם הבכי, או שאני מוציאה אותך כי זה עושה *לך* רע. ונשוב עוד שנה.

 

[טולי145]

 

[מירנדה ביילי]

נכון, ואני הייתי משתפת את המורה בחוג

שיהיה מודע לקושי ויעזור לה. ******אחותי הקטנה בגלל התסכולים שהיו לה מהסוג שתיארת תמיד נשרה באמצע למרות שהייתה טובה, הפסיקה לנגן בפסנתר כי הבינה שאחותי הגדולה תמיד תהיה יותר טובה ממנה, ויתרה על לימודים מאותה סיבה ויצרה לעצמה עד גיך מבוגר מצב של תחרות תמידית (אפילו למי יש שיער יותר ארוך או מי רזה יותר, ככה שכן חשוב בעיני לתת לה כלים להתמודדות כדי שזה לא יתעצם אחר כךך*************

 

[Koketka11]

כבר אמרתי לו שהיא מתקשה ומתבאסת c

למשל יש להם תרגיל של ללכת על הידיים עשרים מטר. אז ברור שהיא לא מצליחה. אבל היא גם התקדמה המון מאז שנכנסה לנבחרת

 

[אלחוטית מטומקת]

חושבת אחרת מ-JJ

גם אצלנו שניהם (הוא 7.5 והיא 5.5) בחוג זהה אבל עם חלוקה לפי גילאים ואני ממש מתקשה לראות אותה חווה תחושת הצלחה בחוג של הגדולים יותר. הפערים הם מאד גדולים, היכולות הפיזיות שלה באופן טבעי נמוכות יותר, העבודה על פיתוח היכולות האלה היא אחרת. יש לחלוקה הגילאית גם משמעות של הפעלת עומס אחר על הגוף ולא הייתי רוצה שהיא תדחף את עצמה למקום מאד תחרותי כשפיזית יש הבדל. אני הייתי מורידה אותה מזה בדיוק מהטעם שציינת.

 

[Koketka11]

זהו שהיא צריכה להיות בטרם נבחרת בפועל

אבל בגלל שמדובר לא במשהו רציני( לא רמה של הדר יוסף) אז הן כולם ביחד. נראה לי שבאמת כדאי לדבר עם המאמן על ההיבט שציינת. כי יכולת פיזית בגיל חמש, לא משתווה ליכולת פיזית בגיל שמונה. אפילו מנטלית קשה לה. גם אמא של הילדה הקטנה השניה אומרת שלבת שלה קשה מנטלית.

 

[אלחוטית מטומקת]

מהניסיון שלי גם מצטרפת לעניין ההבדל המנטלי

הוא בגילה היה ממש כמוה - יותר מתקשה להתרכז לאורך זמן (ולכם המפגש בן 45 דק' ולא שעה), לפעמים ישב בצד וכו'.

 

[לורליי פלוס]

מכירה את הנושא

הגדולה שלי, בכיה א', לומדת שחיה שנה שניה. היא שובצה, לאחר מיונים, בקבוצה של תלמידי ב-ג. ברור שהיא הכי קטנה שם פיזית, וברוב סגנונות השחיה היא אחרונה. השיבוץ לקבוצה הזו באמת מוצדק - בקבוצה של בני גילה אין לה מה לחפש, ועם הגדולים היא מתקדמת בקצב שלהם (למרות שעדיין לא באותה רמה). זה נעשה בהתייעצות איתה, ונראה שלמרות שזה מאתגר אותה - היא שמחה להיות במתקדמים. בחנוכה היתה תחרות שחיה שהיו מוזמנים אליה כל ההורים - היא בה לתחרות בידיעה שתזכה במקום השלישי (חילקו אותם ל-3 בכל מקצה, ככה שבטוח כל משתתף יקבל מדליה כלשהי), ולמרות זאת לא חשבה לוותר על התחרות. חיזקנו אותה והזכרנו לה שהיא מתחרה מול ילדים שגדולים ממנה בשנתיים-שלוש (גם מבין ילדי כיתה א' היא הכי קטנה) והדגשנו בפניה כמה אנחנו גאים בה.

 

[Koketka11]

תחשבי שאצלי היא בגן חובה

ןיש ילדות בכיתה ד-ה בקבוצה. רק ילדה אחת בכיתה א׳ והרוב בב׳ או ג׳. אגב גם בחוג היא עם ילדות מכיתה א׳ ב׳ אבל שם היא מהטובות למרות שהיא מהקטנות. גם אני מחזקת אותה אבל לא בטוחה שזה מספק.

 

[Koketka11]

מקפיצה, אשמח לשמוע

עוד תובנות, מחשבות ודעות בנושא

 

[וואזובנדו]

תשובה לא חד משמעית...

אני יכולה לספר לך מהנסיון שלי: אני הייתי טובה (מאוד) בכל מה שקשור בספורט. לכל חוג/נבחרת שהגעתי, תמיד הקפיצו אותי קדימה. תמיד הייתי הקטנה בנבחרת של גדולים או בקבוצה של גדולים (ואני מדברת על נבחרות שחייה, התעמלות קרקע-מכשירים, בלט, רכיבה על סוסים, ואלה העיקריים). אחר כך צמצמתי (בעיקר כי להורים שלי נמאס להסיע אותי לעיר הסמוכה ב- 5:30 בבוקר לאימוני שחייה, ובהמשך אותו היום להקפיץ אותי מאימוני נבחרת ההתעמלות לחוג הבלט).... סחתיין עליהם שהם היו מוכנים לעשות את זה בכלל

וגם אני הייתי מאוד אמביציוזית. מה שכן, לא זוכרת תסכול, רק זוכרת את הצורך להוריד ראש, לנשוך שפתיים ולהמשיך להתאמן. כך שבראייה לאחור, אם מישהו היה שואל אותי היום אם לא היה כדאי "להרגיע" עם זה, התשובה שלי היא שזה היה שווה את זה. בעיני (ושוב, פה אני משליכה רק מעצמי) יכולה להיות קשה העובדה שהיא עם אחותה הגדולה בחוג. לי היה יכול להיות יותר קשה "להפסיד" לאחי, לדוגמא, מאשר לאנשים אחרים. אז אולי יהיה לה קל יותר בנבחרת/חוג שאינם "ההתמחות" של אחותה הגדולה (ואגב - זה הולך לשני הצדדים: יש מצב, שאם היא אכן תהיה יום אחד "כוכבת" בנבחרת, לאחותה הגדולה יהיה קשה להתמודד עם זה). אופציה אפשרית נוספת היא להוסיף עוד חוג ספורט אחר, בקבוצה רגילה, כך שתהיינה לה חוויות הצלחה נוספות. YY, איך החזרת אותי לעבר...