התייעצות..

[obo1982]

התייעצות..

אני בדרך כלל מדברת באופו שוטף (עם כל הטכניקות שפיתחתי לעצמי..) וכאשר מרגישה טוב ובטוח אפילו לא מגמגמת כלל. במצבים מלחיצים, במצבים של מבוכה, מול קהל ובמעמדים בהם שופטים אותי אני מתחילה להלחץ ולגמגם. אני אחות במקצועי סיימתי תואר ראשון . בעבודתי אני מסתדרת טוב ואת התואר הראשון איכשהו עברתי בלי צורך בפרזנטציות מול קהל (קבוצות וכד') אך כעת אני מעוניינת להמשיך לתואר שני בו יש המון מטלות הדורשות הצגה של דברים והרצאות מול קהל.אני שבורה כי זה הדבר היחיד שמונע ממני להתקדם. מישהו היה במצבי? רעיונות יתקבלו בברכה

 

[שי שורק]

היי לך

במצבך בדיוק לא , אבל בערך. לפני שנה עברתי אימון קבוצתי של אמב"י בחברת תות.המסימה שלקחתי זה להרצות לפני אנשים. החלטתי לעמוד מול הפחד הגדול הזה ולראות מה קורה.זה היה מדהים תחושה נפלאה של התרגשות בהתחלה , בסיום הנאה אין סופית.

 

[orlu]

עצה לך - אם היא טובה או לא את תחליטי

את מתארת מצב מקסים, פיתחת לעצמך טכניקה וכשאת מרגישה בטוחה וטוב את לא מגמגמת. מי לא נילחץ במצבים מלחיצים? מי לא נילחץ במצבים ששופטים אותו? מי לא נושא עימו מצבי גימגום כאלה או אחרים? יקירה באמצעות המודעות שלך עשית מה שמרצים בכירים לא תמיד צולחים , ונעזרים במאמנים ובאימונים ולא פעם בתרופות. טובי המרצים הקריינים השחקנים נגני הסולו למינהם התחילו אי שם ב'תואר ראשון' והמשיכו הלאה הלאה על כל פחדיהם וצלחו. התאמנו התאמנו והתאמנו .... האמנת כל תקופת הלימודים ומצאת פתרונות,את עומדת מול קהל של חולים הזקוקים לך ותורמת מהידע והמקצועיות שלך, אז מגיע שלב התפתחות וכל הכבוד שאת לא עוצרת באדום גם לא בכתום. קחי את הרמזור הירוק צאי לדרך. לכולנו 'גימגום' ' שריטות' 'באגים' החכמה באימון לדעת את המקומות הרגישים האישיים שלך ואיתם להתמודד. מי כמוך רואה שברים וסדקים שבסופו של דבר נרפאים מתחזקים והכאב עם השבר נישכחו. אותו דבר הנפש שלנו כשהיא פצועה או שבורה אנחנו הראשונים לזהות את סיבות השבר ואת הריפוי שלו. בהצלחה. נ.ב הצעתי עצה. נסי לא לעסוק בשופטים החיצוניים כמו קהל,או הבוחנים המקוצעיים,או כל מאיים שופט אחר. נסי להתמקד בשיפוט ובהבנה העצמית שלך, הם לא מעניינים.

 

[obo1982]

התרגשתי מתגובתך עד דמעות!

תודה רבה!!

 

[orlu]

 

[shuky63]

את התחושה שחויתי אחרי הפעם הראשונה שהעזתי

להרצות מול קהל(20 איש בסמינר באוניברסיטה)ארצה לשחזר כל חיי,אבל לא נראה לי שיש משהו שמישתוה לזה. מאז היו עוד כמה פעמים ,אבל זה כבר לא אותה תחושה ראשונית. זה היה תערובת של אופוריה,תחושת ניצחון,הקלה עצומה פיזית עקב השלכה מעלי של 20 שנות פחד.......... מדהים.... מומלץ בחום.

 

[orlu]

אין כמו הפעם הראשונה

איזה תיאור ענק!!! לא פספסת שום חוש בפורקן ההוא מול 20 השותפים שלך. התרומה בפעמים ראשונות זה שהן הופכות להיות חלק מאיתנו בילט אין. זה כבר צרוב. כשזה מגיע בעוצמות כפי שהייטבת לתאר נשאר הגעגוע . וכשהגעגוע הוא למה שאנחנו ייצרנו בעבור עצמינו זה הכי מתוק . כי זה שלנו נצחת את עצמך,ריגשת את עצמך,הקלת על עצמך,השלכת פחד שלך, זו בדיוק הדוגמא ליכולת הלא קלה ,להיות עסוק בעצמי ולא בקהל שלי. אכן מדהים....

 

[שי שורק]

שיקי המדהים , ברוך הבא למועדון

 

[oshi16]

דבר ראשון כל הכבוד :]

בואי תראי לאן הגעת, תואר ראשון זה מכובד מאוד :] עכשיו, תשאלי את עצמך אם שווה לתת לגמגום להפריע לך לתואר שני, כמה את מוכנה לוותר על מה שאת רוצה בגלל גמגום?? אני בטוחה שגם בתואר הראשון היו לך חששות וההרגשה שלך בסיום התואר הייתה מלאת התרגשות :]] קבלי ממני משהו לחיים: אלוקים לא יציב בפנייך מכשול שלא תוכלי לעמוד בו. אני מאחלת לך בהצלחה ומאמינה שמה שאת אוהבת לעשות, יהיה שווה הכל, גם אם זה כלול בקצת קשיים שקיימים לכל אדם בחיים!!!

 

[obo1982]

תודה!