התייעצות
ביתי התחילה השנה גן עירייה (היא בת 4). היא הגיעה מגן בו הייתה מאוד אהובה על כולם. בגן החדש היא לא מכירה אף ילד. עבר כבר שבוע וחצי ולא עושה רושם שהיא מוצאת את עצמה בגן החדש. היא לא ממש מתחברת לאף ילדה (והיא ילדה מאוד חברותית שמתחברת בשניות בכל מקום שזורקים אותה), היא מאוד כעוסה לאורך היום וחסרת סבלנות. היום כשבאתי לקחת אותה הגננת אמרה שהילדה טענה שהיא עייפה מאוד ולא השתתפה במפגש. בבוקר היא לא רצתה ללכת לגן וידעתי שהבעיה היא לא עייפות. עובדה שברגע שהיא נכנסה הבייתה נגוזה העייפות כלא הייתה. אנחנו משתדלים להקדיש לה זמן איכות (גם לבד איתי וגםם לבד עם אבא שלה, כי יש לה עוד אח קטן ובסוכות אני אמורה ללדת). אני מבינה שזו תקופה של משבר ויש שינויי התנהגות, אבל מדאיג אותי שהיא לא ממש מתחברת עם אף אחד. היא גם לא ממש מדברת על מה שקורה בגן (אני בדרך כלל שואלת אותה עם מי היא שיחקה כדי שנוכל להזמין חברות הבייתה, כדי להקל על ההתחברות). היא ממציאה כל מיני סיפורים. מה אני יכולה לעשות כדי להקל עליה או לעזור לה?
ביתי התחילה השנה גן עירייה (היא בת 4). היא הגיעה מגן בו הייתה מאוד אהובה על כולם. בגן החדש היא לא מכירה אף ילד. עבר כבר שבוע וחצי ולא עושה רושם שהיא מוצאת את עצמה בגן החדש. היא לא ממש מתחברת לאף ילדה (והיא ילדה מאוד חברותית שמתחברת בשניות בכל מקום שזורקים אותה), היא מאוד כעוסה לאורך היום וחסרת סבלנות. היום כשבאתי לקחת אותה הגננת אמרה שהילדה טענה שהיא עייפה מאוד ולא השתתפה במפגש. בבוקר היא לא רצתה ללכת לגן וידעתי שהבעיה היא לא עייפות. עובדה שברגע שהיא נכנסה הבייתה נגוזה העייפות כלא הייתה. אנחנו משתדלים להקדיש לה זמן איכות (גם לבד איתי וגםם לבד עם אבא שלה, כי יש לה עוד אח קטן ובסוכות אני אמורה ללדת). אני מבינה שזו תקופה של משבר ויש שינויי התנהגות, אבל מדאיג אותי שהיא לא ממש מתחברת עם אף אחד. היא גם לא ממש מדברת על מה שקורה בגן (אני בדרך כלל שואלת אותה עם מי היא שיחקה כדי שנוכל להזמין חברות הבייתה, כדי להקל על ההתחברות). היא ממציאה כל מיני סיפורים. מה אני יכולה לעשות כדי להקל עליה או לעזור לה?