התייעצות -

חגית 7

New member
התייעצות -

שלום לכל הבנות המקסיצות גיליתי היום את הפורום הנ"ל והייתי מאוד מעוניינת לשתף אותך ולקבל עצה . אני בת 43 נשואה לבחור בן 52 לבעלי אלה נישואים שניים ולו שני ילדים בוגרים מנישואים אלה לאחר טיפולי פוריות ילדתי את ביתי שהיום היא בת 7 . נכון להיום אני מאוד רוצה ילד נוסף ליבי נקרע מבקשותייה החוזרות ונשנות שלי ביתי לילד מנהלת תפילות עם אלוהים פשוט קשה ריגשית בעלי לא מוכן בשום פנים ואופן ילד נוסף וזאת מטעם של הפחד מיתמות בגיל צעיר , פטטיות , כוח נפשי , ראוי לציין כי עזרה מצד הורים אין לנו ראוי לציין כי שנינו נראים צעירים לגילנו . מה עושים אני פשוט חסרת אונים .....................
 
בקר טוב

לנו יש ילד בן 4 שחוזר ומבקש שוב ושוב שתהיה לו אחות. הלוואי שיכולתי לתת לו, אבל זה לא ראלי, אני כבר כמעט כמעט בת 50 ולהכנס עכשיו לטיפולים ממש לא לעינין. אני כל כך מבינה אותך. גם אוּרי שלנו חוזר ומבקש ושוב מבקש. למדתי לענות לו, שגם אני מאד רוצה אבל אני יודעת שזה לא יקרה, כי אמא לא יכולה .... השיחות האלה מתקיימות בערך פעם בחדש. ותמיד מסתיימות ב... "אוף.. אבל אני כל כך רוצה..." כך שאין לי עיצה טוב, פרט מלומר את מה שאת באמת מרגישה וחושבת.... יום נהדר!
 

דינהלה1

New member
ברוכה המצטרפת אלינו../images/Emo24.gif

לגבי בתך, יש מן קטע כזה אצל ילדים בתקופה מסויימת שהם מאוד מבקשים אח או אחות קטנה. במיוחד זה קורה הרבה לילד הקטן במשפחה.מי שקובע לבסוף אם להביא עוד ילד למשפחה הם ההורים בהתאם לשיקולים והיכולות. במוקדם או במאוחר היא תגלה שיש לה עוד שני אחים שבהחלט היא יכולה ליצור איתם קשר איכותי ואת ובעלך יכולים לעודד את זה זה יועיל לשלושתם לעתיד. אפשר להבין את בעלך כי יש לו למעשה 3 ילדים והוא מרגיש שהוא כבר לא מסוגל לגדל ילד רביעי וקשה להתווכח איתו על זה. זו התחושה הסובייקטיבית שלו. אני גם מכירה את ההרגשה שילד אחד זה לא מספיק חוויתי אותה בעצמי. אני חושבת שעם כל הצער שאת מרגישה את צריכה לעשות שיקול הגיוני מה את הולכת לעשות עכשיו עם זה. את היום במצב שיש לך משפחה מאושרת, בעל וילדה. זה אמנם לא מושלם מבחינתך אבל זה הרבה מאוד. מה האלטרנטיבה שיש לך? לפרק את החבילה? לנסות להרות בלי שיתוף פעולה של הבעל? אני יכולה לספר לך על עצמי כשרציתי ילד נוסף והתקשתי מאוד להרות שבשלב מסויים אמרתי לעצמי שאם לאחר מספר ניסיונות לא אצליח אז אין ברירה אלא להשלים עם זה. הבטחתי לעצמי לשמוח בחלקי כי שום דבר לא מובן מאליו. איך הקשר המשפחתי עם הילדים הבוגרים של בעלך? האם יש לבתך אינטרקציה איתם?
 

חגית 7

New member
רוצה עוד ילד

תודה על תגובתך מדובר בשני בנים גדולים הבכור בן 24 ושני בן 18 עם הבן השני קיימת יותר אינטראקציה אך עדיין פער השנים גדול מאוד וגם שהם בנים לא עוזר במיוחד לנקודה זו כאשר אני מביטה ל20 שנה הבאות ורואה את הקשר העזרה והתמיכה שיש לי מאחיותיי אני חובה צער עמוק שהיא לא תחווה זאת וזה חבל לי
 

דינהלה1

New member
אז ככה

לגבי בתך, יש אפשרות לחזק את הקשר שלה עם האחים ואז אין סיבה שהיא תישאר לבד בעולם. השאלה האם זה החשש העיקרי שמנחה אותך וגורם לך לרצות בילד נוסף? הרי הם אחים שלה לכל דבר ועניין. קורה הרבה בחיים שאחים ביולוגים לא מסתדרים למרות שיש להם הורים משותפים.
 

דינהלה1

New member
ממשיכה את התשובה שלא סיימתי

בנוסף לדעתי הדרך היחידה היא פשוט לשכנע את בעלך, תצתרכי לדבר איתו ולהציע פיתרונות לכל בעיה או קושי שהוא יעלה. למשל להעזר בשרותי בייביסיטר או מטפלת בתשלום בתקופה הראשנה כי ציינת שלא תהיה לכם עזרה. זה שהבת שלך בת 7 זה יתרון גדול כי היא כבר עצמאית ועושה כבר הרבה דברים לבד, אפשר לתקשר אותה ולהנחות אותה כשצריך כך שבהחלט זה מותיר זמן וכח לטפל בתינוק חדש וכו..
 

ganat11

New member
אני כל כך מבינה אותך

אספר לך מה היה אצלי, עצה אין לי לתת לך, בסוף זאת החלטה שלך ושל בעלך. כשאני רציתי את הילד השלישי, בעלי (בן 44) לא רצה בשום פנים ואופן ילד נוסף, (מאותם סיבות שבעלך לא רצה) אני לא ויתרתי, לחצתי עליו, עד שברגע של חולשה הוא הסכים. היו לי מוקפאים, (אצלי זה גם טיפולי פוריות) והחלטנו שמנסים להחזיר את המוקפאים, אם לא יקלט, לא ממשיכים הלאה מפסיקים לנסות ושמחים עם מה שיש לנו. לשמחתי בנסיון הראשון נקלט ועוד תאומים. כשנולדו התאומים לבעלי לא היה קל, הוא היה חרד מאוד מהקטע של הפרנסה בעתיד,(הוא לא הולך ונהיה צעיר) טוען שאין לו כח וסבלנות כמו בעבר, ועד היום (התאומים בני שנה ושמונה חודשים) הוא לא מפסיק לקטר. הוא אוהב אותם מאוד, הוא משחק, מטייל איתם, אבל כל עול הטיפול נופל עלי וידעתי שזה מה שיהיה ובכל זאת רציתי את זה, הוא מצידו מקטר כל הזמן. אני בניגוד אליו, מאוד מאושרת, מרגישה צעירה בנפשי, מלאה כוחות. באיזה דרך שתבחרי, שיהיה לך בהצלחה
 

ר ע נ נ ה

New member
סיפורי דומה לשלך

לבעלי שני ילדים גדולים מנישואים ראשונים. כשליהי נולדה הם היו בני 18 ו-14 כשרציתי עוד ילד בעלי ממש לא רצה הוא כבר מיצה והרגיש מבוגר מידי (הוא היה אז בן 46) בסוף עם קצת עזרה ממשפחה וחברים שלחצו עליו שזה לא טוב שהקטנה תגדל לבד בלי אח או אחות בבית , הוא הסכים. וכך יצא שאת אלון ילדתי בגיל 42 כשבעלי בן 48 הבן הגדול שלו היה כבר בן 20 והקטן בן 16 . ההבנה בינינו היתה שאני מגדלת את הקטנים ובעלי עוזר מעט ולא משקיע. עכשיו, אני חייבת לציין שלמרות שיש אהבה גדולה מאוד בין הקטנים לגדולים והבת שלי הרוויחה אח ואנחנו הרווחנו ילדון חמוד ושובב, המחיר שהזוגיות שלנו משלמת עד היום על הילד הנוסף שלנו הוא מחיר גבוה. אלון הוא ממש שובב, מתפרע, לא ממושמע ובקיצור לא אחד כזה רגוע שאפשר לגדל בנחת לעת זקנה
. זה מעייף מאוד. בנוסף חלק מעול הגידול כן נופל על בעלי, הרבה יותר מכפי שתכננו במקור וזה יוצר מתחים. אני עובדת מאוד קשה כדי לפרנס ובזמן שנותר אני עם הילדים. אין לי זמן לעצמי, לא רגע לא דקה ולא שעה. אני חייבת להוסיף שאני לא רואה את עצמי בוחרת מסלול אחר, לדעתי שני ילדים זה כיף לא רגיל ואני מברכת על ההחלטה שלי יום יום, אם תשאלי את בעלי אולי תקבלי תשובה קצת יותר מעורבת...
 

חגית 7

New member
לרעננה

תגובתך מחזקת את כל הסבר של בעלי שנקודת הפתיחה שלו בגיל גבוהה יותר הוא בן 52 אדם מקסים ומאוד דעתן. לא מצליחה לשכנע אותו שאכן נטל הטיפול יפול עליי בלבד כי מבחינתו לא זו הנקודה . הוא מרחיק לכת עד כדי זה שילד זה לא יחווה אבא בגיל בחרות . לא יזכה לראות אותו מתחתן וכו......... בודאי עומדת גם הסיבות שאת ציינת אך מבחינתו הן זמניות . ניסיתי להסביר לו שדווקה מהמקום הזה לא ניתן להשאיר אותה בעולם הזה לבד בגלל שאנו מבוגרים . גם זה לא עובד מחכה לנקודת שבירה .
 

ר ע נ נ ה

New member
לגביי יתמות בגיל צעיר

תראי, אף אחד לא יודע מה יהיה. יש אמרה "מי שנולד הרוויח" לגביי כל היתר - לכל אחד יש את "התיק" שלו עם ההורים שלו. בכל מקרה אתם חייבים להגיע להסכמה כי אין דרך אחרת וגם אז, דברים יכולים להשתנות.
 
למעלה