התייעצות ..

[YMAMY31]

התייעצות ..

שלום ,הייתי בעבר קוראת סמויה פה לאחר שנאלצנו לעבור הפסקת הריון בשבוע 22 עקב ירידת מים ללא סיבה ברורה ,זה קרה יחסית מזמן,אבל עדיין צורב.. אני נשואה וחושבת על הריון נוסף בעתיד . מצד שני אני מרגישה שמאז המקרה נשאר בי פחד מהריון נוסף,בגלל מה שקרה,ולא הלכתי לייעוץ אחרי המקרה . אני חושבת שאני צריכה ייעוץ פסיכולוגי ,ואני מקווה שתוכלו להמליץ לי על מישהי שתוכל לעזור לי להתגבר על הפחד הזה אני כבר שמעתי שאפשר להתייעץ גם דרך הקופה,אבל אני רוצה שתמליצו לי על מישהי מעולה שאולי אתן טופלתן אצלה זה גם נראה לי הפורום הכי מתאים ואמין לקבל המלצה במקרה שלי אני מצטערת שלא פירטתי יותר מדי על מה קרה ואיך.. אבל אני לא רוצה..להיכנס לזה שוב. תודה רבה

 

[מקוםבלב]

ערב טוב לך,

חשוב שתצייני מאיזה איזור את בארץ. מכירה מישהי מקסימה באיזור רמת חן ועוד מישהי ממודיעין. זו מרמת חן גם עובדת עם אחת הקופות. אם תרצי פרטים אשלח לך במסר. בהצלחה.

 

[YMAMY31]

תודה,אני ממרכז הארץ

 

[מעיין ברכה]

בכפר סבא, הפסיכולוגית הקלינית טל טוקר

בעלת נסיון רב בליווי נשים במעגל הפריון, לרבות אובדן הריון וההריון שלאחריו. ממליצה בחום.

0506316110

 

[מקוםבלב]

שולחת לך מסר

 

[meytall0]

../images/Emo201.gifשלום לך. אומנם אין לי המלצה על מטפלת

אבל יכולה להגיד לך מניסיון שכל מה שאת מרגישה אלו רגשות לגיטימיים ומוכרים לנו (לי). עברתי אובדן בשבוע 37, ועברתי לידה שקטה. לקח לי די הרבה זמן בכלל לרצות הריון. לדעתי רוב הנשים כן רוצות הריון בהקדם, ואני פשוט לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה, פיזית ו/או נפשית. כמובן גם הפחד מאובדן נוסף תרם את חלקו. שנה בערך עברה עד שקיבלתי אומץ והפסקתי עם הגלולות- איך חברה טובה אמרה לי אז, הפחד לא יעבור לעולם. וגם בהריון אחרי לידה טובה הפחדים והחששות עוד יהיו שם, אז אין מה לדחות. אין שום "תרופת קסם" שתעלים אותם- מלבד תינוק שלך בריא ושלם בידייך. לצערי לאחר מכן עברתי אובדן נוסף בשבוע 19- הפסקת הריון יזומה עקב מומים. ולומר את האמת- דווקא האובדן השני היה "קל"- אפילו שהייתי בטוחה בהתחלה שלא אצליח להתגבר עליו, הפתעתי את עצמי לטובה. (אני לא מספרת לך חס וחלילה כדי להלחיץ אותך אלא כדי לתת זווית ראיה מסויימת). האובדן השני לימד אותי את מה שלא קלטתי באובדן הראשון- אני כל הזמן דאגתי שיהיה דופק, הייתי לחוצה ואפילו היסטרית ואז שוב הכל התנפץ מכיוון שכלל לא ציפיתי לו. בעצם למדתי שיש הרבה דברים ותחומים בחיים שאין לנו שליטה עליהם. קיבלתי את העובדה שאני אעשה כמיטב יכולתי, אשמור על עצמי, אלך למיטב הרופאים והשאר לא תלוי בי.. אני מאמינה באלוקים, יש כאלו שמאמינות במזל או ביקום וכדומה. כל אחת במה שהיא מאמינה- יש לנו רק תקווה שהכל יסתיים בשלום ובידיים מלאות. והאמת?? הסטטיסטיקה לטובתנו. אנחנו אומנם נפלנו בצד הרע מאוד שלה, אבל בואי לא נשכח שאכן רוב ההריונות מסתיימים בילדה טובה ובתינוק/ת בריא/ה וצווח/ת. ונכון שאחרי שעוברים אובדן פתאום שומעים על מלא אובדנים מסביב, אבל זה לא פתאום, תמיד היו מסביב רק שעכשיו אנו רגישות להם. בהריון שלאחר האובדן השני, הייתי מאוד לחוצה. כמובן שגם אליו לקח לי די הרבה זמן לקבל אומץ. כשהיה איחור ועשיתי בדיקה ביתית והתוצאה הייתה חיובית- קודם כל בכיתי. בכיתי וביקשתי מאלוקים שאם ההריון הזה צריך להסתיים, שיסתיים עכשיו.. זו הייתה התגובה במקום לשמוח. והנה תודה לאל הנס הטבעי בעולם קרה וזכיתי לחבוק תינוק בריא ושלם. כולנו כאן זכינו לזה. האמת אני לא יכולה לחשוב כרגע על הריון נוסף, כי מרגישה שצריכה לאסוף עדיין כוחות נפשיים. אני יודעת שגם ההריון הבא יהיה לחוץ וחרדתי, אבל אני יודעת שזה גם טבעי. אומנם לא פירטת כמה זמן עבר, ואני מניחה שהאובדן היה בהריון ראשון והחששות מהריון נוסף כ"כ גדולים, ונוסף להם הפחד מה יקרה אם לא אצליח להיות אמא.. הכל כ"כ מפחיד וקשה לראות את העתיד ורוד, אבל הנה כולנו כאן הוכחה חיה לכך שיש עתיד ורוד. יש תקווה, וגם אם הדרך ארוכה וקשה, היא שווה. מחבקת אותך, ומאחלת לך שתרגישי טוב, תאזרי אומץ עם/בלי טיפול (לא מכירה אישית מטפת אבל סומכת על החברות שכתבו והמליצו לך) ותזכי להריון שיהיה חרדתי ומתיש אבל בסופו תזכי לחבוק תינוק/ת בריא/ה ושלם/ה.

מיטל