התייעצות

הבעיה שבמקום נסיך רגיש ורומנטי

הגיע בחור קרבי ומחוספס והעיר אותה בכאפה...
 

nowonder

New member
לא יכולה להגיד לך מה את מרגישה.

אבל מה שכתבת, לא מתאר אהבה אליו או אל הזוגיות שלכם. מה שכתבת מתאר מישהי שנמצאת עם מישהו, כי זה מה שעושים כולם. כי היא לא רוצה להכריז כישלון. כי היא מפחדת להיות לבד. עכשיו נשאלת השאלה אם מה שכתבת מתאר תמונה נכונה של הזוגיות שלכם. או מתארת תמונה נכונה של הפער בין הזוגיות שלכם לפנטזיה שלך.
 
ההגיון אומר שאני רואה רק את הצד שלי

במיוחד עכשיו שאני פגועה וכועסת מההתעלמות שלו.האם זה נכון ואמיתי לפקפק באהבה שלי? האם זה נורמלי? אני לא חושבת שאני מפחדת להיות לבד.הייתי הרבה זמן לבד ואני די מתגעגת לזה לפעמים, כשאני כועסת. ברור שזה קשה לעזוב, אבל קשה לי יותר עם הדילמה: אולי אני סתם מוותרת, אולי אני יכולה יותר, אולי הוא יכול יותר. השאלה איך מגיעים לזה?
 

nowonder

New member
את שואלת אותנו אם זה נורמלי לפקפק באהבה?

אפשר לחשוב שאהבה היא סוג של אלוהים. אם לא מאמינים בה, מכת ברק יורדת והורסת את הזוגיות. עזבי את השאלות על האהבה, הן פילוסופיות ואין להן משמעות מציאותית. ועזבי את השאלות "האם כדאי לי לוותר" כי אף אחד לא יענה לך על שאלה כזו, אין לנו מושג מיהו ומי את. מה שאת צריכה לעשות זה לענות לעצמך על שאלות כמו, למה את איתו. ולמה בעצם את צריכה לשנות אותו כדי להתאים אותו אל הפנטזיה שלך על זוגיות. האם את בטוחה שהבעיה היא בזוגיות ולא בפנטזיה?
 
קודם כל

אם את במצב נפשי לא טוב - קחי את עצמך בידיים!!!! הוא לא יפתור את מצבך הנפשי - הוא לא אחראי לו. רק את והתרסקות הציפיות ופערים בין המפונטז למציאותי גורמים לכל הסחרור הרגשי והנפשי אצלך בעולם. בחירת בן הזוג המתסכל והלא מספק רגשית ברמות כאלה בהחלט לא מקרית לנוכח הרקע שסיפקת <ואני לא מסיקה מסקנות לגביו, כי באותה מידה אולי הוא בסך הכל כמו כל גבר מינימליסט פשוט עבר למוד של חסכון באנרגיה לאחר ווידוא הכיבוש, ואת זו שצורכת כמויות תשומת לב מוגברות ולכן חסר לך>. את מחפשת למלא את הבועה שנוצרה אי שם בילדות, את חווית הזנחה רגשית, ועכשיו את מכניסה את עצמך לאותו סד ממש, בתקווה להוציא מסלע מים. את בלופ של לדפוק עם הראש בקיר. משם הדיכאון. את החור בנשמה הוא לא ימלא לך. גם אם יאהב אותך ברכות וירעיף לעיתים יותר קרובות. כל המחוות שלו הם בגדר פלסטר על פצע מוגלתי, שהרי את צריכה הוכחות כל הזמן. הוכחות חיצוניות שאת אהובה. אהובה, משמע קיימת. והבעיה היא שעד שלא תלמדי לאהוב את עצמך תחילה, ולחבק את עצמך כשמשהו מבפנים מרגיש חסר לא תוכלי לקיים זוגיות מזינה. את נורא אובססיבית בנוגע אליו ולקשר. את מטילה עליו יותר מדי מהנזקקות שלך. תרפי. תטפלי בעצמך, תחפשי דברים שממלאים אותך ומזינים אותך נפשית. למסעדה הזאת תבואי שלושת רבעי שבעה.
 
שלום שוב לכולם!

לאחר כל התגובות שקיבלתי והיחס של הבן זוג בימים האחרונים החלטתי: אם חברה הייתה באה אליי עם אותה בעייה אני הייתי אומרת לה שמגיע לה משהו יותר טוב, מישהו שיראה שאכפת לו, מישהו שיתאמץ, שינסה. מהניסיון שלי קשה להגיע למצב הזה של לאהוב את עצמך(אם למישהו יש רעיונות,אשמח לשמוע), ואם כבר בוחרים מישהו שיהיה לידך עדיף לבחור מישהו שיעזור לך לאהוב את עצמך, לא שיגרום לך לשנוא את עצמך,לחשוב שאת משוגעת כי את דורשת מעט אהבה. ובכלל למה להסתפק במעט אהבה? אני מאמינה בחיים, למרות שהיה לי קשה מאוד בעבר ולא תמיד חשבתי ככה. צריך להקיף את עצמנו באנשים טובים,שיתרמו להתפתחותנו. הבעייה איתי, אני משערת, זה שיחזור הילדות, כנראה בגלל זה נמשכתי אליו, בגלל שראיתי והבנתי שהוא עלול להתנהג ככה, לתת לי את אותה תחושה מוכרת ומגעילה-שאני לא שווה, שאני צריכה לעשות יותר שבמילא הכל באשמתי. הרי בכל מקום אמצא אנשים כאלה, עובדה שגם פה אנשים מצאו מקום להגיד לי שאני לא בסדר(אולי פשוט הזכרתי להם מישהי/ו). אולי פשוט הגיע הזמן שאני אפסיק להקשיב לאנשים האלו, שאני אתחיל להקשיב לעצמי. ונכון, זה לא כמו באגדות ובסרטים, החיים הרבה יותר מורכבים מזה. אבל אם האהבה לא שם רוב הזמן, אם אין התחשבות, אם אין רצון שהאחר יהיה מאושר אז למה אני צריכה או רוצה אהבה? אני מקווה שכל העבודה העצמית תוכיח את עצמה. שאני יהיה מספיק אמיצה להתחיל ולהמשיך לחשוב על עצמי, לאהוב את עצמי. עד כמה שזה נשמע גרוע(אולי רק לי) אני פה קודם כל בשביל לתת לעצמי אהבה, ואם מישהו לא מוכן לאפשר לי זאת אז אני לא אשאר בסביבתו ויסבול כדי שיבין זאת. נכון, אי אפשר לשנות אנשים, האדם צריך לשנות את עצמו, צריך לרצות שינוי. אבל לדעתי בשביל זה אנחנו חיים ביחד ולא לחוד, אני למדתי הרבה בחיים שלי מאחרים, ואפילו היו כמה פעמים שאחרים הצילו את חיי רק בצורת מחשבתם,בדברים שאמרו, בחיוך שנתנו. אולי אני דורשת יותר מידי, אבל למה לא? למה לא לחיות עם ציפיות, משאלות. אני באמת לא חושבת שיש משהו רע בזה, אדרבה, זה מה שמושך אותנו קדימה. וכן, אולי אני כפייתית מידי, אולי אני מחפשת את האושר שלי באחר, אבל אני עדיין לומדת, ובשביל להתפתח צריך קרקע פורייה,גשם מרווה,והרבה אהבה. אני שולחת את אהבתי לכולכם, תודה על צומת הלב, על פניני החוכמה ועל הרצון לעזור. מבטיחה שאעדכן כמה הצלחתי במשימתי שבוע נפלא לכולם
 

chenby

New member
ממי

את אותה קרקע פוריה וגשם והרבה אהבה, תלמדי לתת לעצמך - כי עד שלא תדעי לתת אותה לעצמך, לא תדעי לתת אותה לאחר, ובטח שלא תדעי לקבל אותה מהאחר. כשאת לא אוהבת את עצמך, יש שם אמונה נוספת - אז למה שמישהו אחר יאהב אותי? וזה תמיד ככה. ואז את בעצמך לא מאפשרת לעצמך לקבל את אותה קרקע פוריה - כי את לא נותנת אותה. לא לעצמך ולא לאחר. לא באמת. ממליצה לך ללכת לאימון אישי, לשים לך מטרות קודם כל - ללמוד לאהוב את עצמי. והלינק הזה בשבילך - http://www.thefreedomtobe.net/doc/LovingWhatIs-little_book.pdf
 
תודה רבה

שמעתי על ביירון קיטי. לא יצא לי לקרוא, אז תודה על ההזדמנות. זה בסגנון לואיז היי? את השיטה שלה אני מנסה כבר 3 שנים.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אז אולי בכל זאת עזרנו...

אם הגעת להחלטה שטובה לך, נהדר. אני, וגם אחרים, אמרנו לך: את לא חייבת להיות איתו, אם בסופו של חשבון זה לא נותן את מה שאת רוצה. בהצלחה, ותודה ששיתפת! נ.ב. לואיז היי: לא רוצה להשמע ביקורתי, כי אני מכיר אותה באופן שטחי בלבד, אבל אם את כבר 3 שנים בכיוון, אולי באמת תנסי משהו אחר.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
יש אין ספור שיטות

אבל איך בוחרים? מה מתאים לך כרגע? אני לא יכול לדעת. אילו כתבת יותר על עצמך, אולי אפשר היה לנסות להמליץ. אין דרך פלא שמתאימה לכולם, תמיד. בכל שיטה יש משהו, אבל בכל שיטה בסוף את זו שצריכה לעבוד. בכל אופן: תקראי הרבה. תתנסי בסדנאות שונות. מכל מקום לוקחים משהו. כמובן, טיפול פסיכולוגי הוא דרך חשובה בעיניי. את הרי כתבת שלפי דעתך האדם נוצר כדי להתפתח. אז, לשיטתך, קחי את ההגה בידיים. תתנסי בדברים חדשים ושונים.
 
נשים לא נקשרות

לגבר שאיתן - נשים נקשרות לפרוייקט הזה שנקרא "זוגיות". אז נכון - בשביל הפרוייקט הזה צריך, מה לעשות, גבר אבל מרגע שהגבר הזה נבחר הוא הופך לסטטיסט, כלי לצורך הפרוייקט. הכלי שבחרת לא טוב, והפרוייקט הזה נועד לכשלון - DEAL WITH IT.
 

adam33

New member
מקום עבודה..

תראי אני ממשיל את זה למקום עבודה. כשאנו מחפשים מקום עבודה אז יש כאלה שיחפשו מה שהם אוהבים ויש כאלה שיחפשו מה שזמין. אלה שימצאו מה שזמין יצטערו מדיי יום על הבחירה שלהם בעתיד והנחמה שלהם תהיה בכך שהם מרויחים משכורת טובה או יותר טובה ושבעצם לאחרים קשה יותר מהם. לעומת זאת אלה שאוהבים את מקום העבודה שלהם אוליי ירויחו פחות אבל האהבה והרצון לתת יהא הרבה יותר בפתיחה ..ומה שיהיה אחר כך לאל פתרונים. כך גם בחייך. כבר כעת את מבינה שמדובר בילד מגודל שמתנהג כמו ילד חריג בגן ואת פוחדת מהנטישה עד שמכנעת את עצמך שיהיה טוב או שכולם ככה לכאורה. לחילופין אם הוא היה משוש חייך אזיי לפחות התחלת ברגל ימין ומה שיהיה בעתיד לאף אחד לא נתנה הנבואה ומה שבטוח שכעת זוהי אהבה עם האדם הנכון [ והרגוע].
 
למעלה