ayeletbaum
New member
התייעצות
חבר שלי ואני מכירים 3 וחצי שנים. יש דבר שמטריד אותי ומפריע ביום-יום. כשהכרנו, הסתדרתי עם חברים שלו אבל היום זה כבר לא כך. מדובר בעיקר על חבר אחד ספציפי שעבר איזשהו שינוי לא חיובי(לא רק אני שמתי לב לכך) ובאופן כללי, אין לי כבר כ"כ חשק לצאת איתם. זה התחיל כשהיו נוהגים לצחוק על חברות שלי בפני. כשאמרתי להם שזה מפריע לי(ולאחר מכן גם החבר שלי אמר לו)- הם המשיכו והרי יכלו לעשות את זה כשאני לא נמצאת אבל עדיין עשו זאת שוב ושוב בנוכחותי. לאחר מכן העירו כל מיני הערות לגבי המקומות שאנחנו יוצאים אליהם. השיא מבחינתי היה כשחבר שלו פנה אל חברה שלו בנוכחותי וביקש ממנה שלא תהיה כמוני ושלא תתייחס אליו כמו שאני מתייחסת לחבר שלי. ליגיטימי בעיני שיגיד מה שהוא רוצה לחברה או לחברים שלו, אבל לדעתי כשאמר את זה לחברה שלו כדי שגם אני אשמע - חצה את הגבול. יש לציין שחבר שלי לא היה באזור כשאמר את זה. הבעיה היא שמצד אחד אני לא רוצה וגם לא חשבתי לבקש מחבר שלי לנתק את הקשרים שלו עם החברים בגלל זה (לא מדובר בכולם). ברור לי שחברים זה חשוב מאוד ואני בעצמי לא הייתי רוצה שיעמידו אותי במצב כזה. מצד שני, אני מוצאת את עצמי מתבאסת לצאת איתם בסופי שבוע ואני לא חושבת שזה צריך להיות כך. החברים האחרים מבינים את הבעיה ומבקשים ממני להיות הבוגרת ולהבליג על הדברים הפוגעים שנאמרים אבל אני לא רואה סיבה להיפגע שוב ושוב ולשתוק. בנוסף, אני מוצאת את עצמי נזכרת בדברים שנפגעתי מהם ונעלבת מהחבר שלי שלא עמד לצידי באותו רגע. רק לפני כשנה הבהרתי לו שזה מפריע לי שהוא נותן לי להתמודד איתם לבד ונשאר לפעמים שותק כי לא רוצה לריב עם החברים שלו. מנקודת המבט שלי, אני לא חושבת שהוא היה צריך לשתוק כ"כ הרבה זמן ולתת להם לדבר אלי כך. הוא מצידו חושב שאין לו כ"כ מה לכעוס על חבר שלו כי אני זו שלא מסתדרת איתו ולא הוא. כמו כולם, גם הוא מבקש ממני להמשיך ולהתעלם. זו הרגשה מאוד לא נעימה לצאת בסופי שבוע עם אנשים שלא נעים לי בחברתם וכבר ניסיתי לדבר עם החבר ולהיות איתו בסדר אך המצב לא השתנה לבינתיים. רציתי לשאול מה אתם חושבים? האם אני רגישה מדי או שבאמת היה ראוי שיעמוד קצת לצידי בעניין הזה? תודה על הסבלנות
חבר שלי ואני מכירים 3 וחצי שנים. יש דבר שמטריד אותי ומפריע ביום-יום. כשהכרנו, הסתדרתי עם חברים שלו אבל היום זה כבר לא כך. מדובר בעיקר על חבר אחד ספציפי שעבר איזשהו שינוי לא חיובי(לא רק אני שמתי לב לכך) ובאופן כללי, אין לי כבר כ"כ חשק לצאת איתם. זה התחיל כשהיו נוהגים לצחוק על חברות שלי בפני. כשאמרתי להם שזה מפריע לי(ולאחר מכן גם החבר שלי אמר לו)- הם המשיכו והרי יכלו לעשות את זה כשאני לא נמצאת אבל עדיין עשו זאת שוב ושוב בנוכחותי. לאחר מכן העירו כל מיני הערות לגבי המקומות שאנחנו יוצאים אליהם. השיא מבחינתי היה כשחבר שלו פנה אל חברה שלו בנוכחותי וביקש ממנה שלא תהיה כמוני ושלא תתייחס אליו כמו שאני מתייחסת לחבר שלי. ליגיטימי בעיני שיגיד מה שהוא רוצה לחברה או לחברים שלו, אבל לדעתי כשאמר את זה לחברה שלו כדי שגם אני אשמע - חצה את הגבול. יש לציין שחבר שלי לא היה באזור כשאמר את זה. הבעיה היא שמצד אחד אני לא רוצה וגם לא חשבתי לבקש מחבר שלי לנתק את הקשרים שלו עם החברים בגלל זה (לא מדובר בכולם). ברור לי שחברים זה חשוב מאוד ואני בעצמי לא הייתי רוצה שיעמידו אותי במצב כזה. מצד שני, אני מוצאת את עצמי מתבאסת לצאת איתם בסופי שבוע ואני לא חושבת שזה צריך להיות כך. החברים האחרים מבינים את הבעיה ומבקשים ממני להיות הבוגרת ולהבליג על הדברים הפוגעים שנאמרים אבל אני לא רואה סיבה להיפגע שוב ושוב ולשתוק. בנוסף, אני מוצאת את עצמי נזכרת בדברים שנפגעתי מהם ונעלבת מהחבר שלי שלא עמד לצידי באותו רגע. רק לפני כשנה הבהרתי לו שזה מפריע לי שהוא נותן לי להתמודד איתם לבד ונשאר לפעמים שותק כי לא רוצה לריב עם החברים שלו. מנקודת המבט שלי, אני לא חושבת שהוא היה צריך לשתוק כ"כ הרבה זמן ולתת להם לדבר אלי כך. הוא מצידו חושב שאין לו כ"כ מה לכעוס על חבר שלו כי אני זו שלא מסתדרת איתו ולא הוא. כמו כולם, גם הוא מבקש ממני להמשיך ולהתעלם. זו הרגשה מאוד לא נעימה לצאת בסופי שבוע עם אנשים שלא נעים לי בחברתם וכבר ניסיתי לדבר עם החבר ולהיות איתו בסדר אך המצב לא השתנה לבינתיים. רציתי לשאול מה אתם חושבים? האם אני רגישה מדי או שבאמת היה ראוי שיעמוד קצת לצידי בעניין הזה? תודה על הסבלנות
