התייעצות

[טרנזקציה מוגמרת]

התייעצות

שלום, מקווה שזה הפורום הנכון, לא מצאתי משהו מתאים יותר. אחד הדברים הקשים ביותר זה לראות שקשה לילד שלך, ופשוט לא לדעת מה אפשר לעשות או להציע. הילד חזר היום מבית ספר באמירה שהוא לא מוכן ללכת יותר. ילדים רבים מציקים לו ולעוד ילד כי הם, לדבריו, "חננות". אמנם הילד שלי יפה וחכם ונבון (לא, לא רק כי אני אמא שלו, אני טוענת כך

), אבל מה זה עוזר לעצם העניין? איך עוזרים לו במקרה כזה? במה ניתן לצייד אותו?

 

[mykal]

אני ממש מבינה את המצוקה שלך,

אינני יודעת באיזו כיתה הילד, צריך לבדוק כמה דברים, 1)האם עד היום המציאות החברתית שלו היתה תקינה ונעימה? אם כן מה קרה היום? אם לא זה ספור אחר (בהמשך) 2)לידיעתך 'חננה' משקף התנהלות ולא כשורים--איזה ילדים כינו אותו כך (מעמד בכתה) 3) האם זה קרה בתוך שעור בכתה, בהפסקה בחצר? אחרי שערכי את הברןר הראשוני, תוכלי לבדוק אם חסרים כישורים חברתיים, יש מקום להתיעץ עם היועצת. שתדריך ויעבדו בשתוף עם המחנכת, ולהן יש אפשרות לתת לו כלים וגם לך כדי להדריך אותו. בהצלחה

 

[טרנזקציה מוגמרת]

אז ככה

הוא בכתה ו'. זה לא חדש שהוא לא שייך ל"מקובלים", ואני שמה את זה במרכאות, כי המדד למקובלות הוא מי משחק כדורגל, לכי תביני... יש לו חברים בכתה, אבל הוא לא שייך לחוד החנית של ה"מגניבים", על אף כל התכונות הטובות, שסביר להניח שישתלמו לו בגיל מבוגר יותר. זה קורה בשיעור.

 

[mykal]

האם עד היום לא כינו אותו, והוא היה מרוצה

בס"ה ממעמדו בחברה, אז למה עכשיו התפתחה הרגישות, מה קורה באינטראקציה עם החברה? הוא התחיל לענות? למה הם מכנים אותו בכתה בשעור? האם הוא מנסה ל'חנך' אותם? אולי, כדאי לומר לו יש בך תכונות יפות מאוד, שכבוגר יועילו לך, החברים רוצים לעשות מה שבראש שלהם, שהמורה תתמודד. אל תשתיק אותם, אל תחנך אותם, בינינו גם הוא לא יאהב שיעירו לו , הוא בן גילם. שיבנה לו מערכת חברתית המתאימה לו ושלא יתעמת איתם. הוא בגיל שהם כולם 'מתבגרים' ההתפתחות והגישות לחיים מתחדדות, וגם 'המלחמה' על 'המעמד' והמקום החברתי, אני מציעה לך לקחת אותו ליועץ חינוכי, כדי לעזור לו להתמודד מול חברה שמתנהלת שונה מאישיותו. זה יקל עליו ויתן לו כלים חברתיים.

 

[טרנזקציה מוגמרת]

הוא לא מעיר להם.

 

[mykal]

אז למה הם מגיבים אליו באיזו סיטואציה?

מה בדינמיקה מאפשר אמירות כאלה? איפה המורה בשעת השעור? שומעת את דבריהם? אולי יש לה איזו תמונה שיכולה להאיר ולדווח מה קורה? אפילו אם זו קנאה--זה צריך 'להתלבש' על משהו. האם הם אומרים זאת גם לחבר שלו? תציעי לו לא להגיב כי לא ללבות המשך, ולנסות לפתור בשקט. לפחות בשלב הראשון.

 

[פלגיה]

ברוכה הבאה

הגעת בדיוק לפורום המתאים. זה המקום הנכון, ואני מקווה שגם תשארי כאן. המצוקה של הילד ברורה, וגם הקושי שלך לראות את המצוקה שלו. חשוב להבין עד כמה האמירה "לא מוכן ללכת יותר" היא אמירה של כעס רגעי וכמה מתוכה הוא תכנון מעשי לא ללכת לבית הספר. אין ספק שקשה להיות מחוץ ל"מקובלים" בכיתה, אבל כדאי (לפחות לנו, המבוגרים) לזכור ש"חננה" הוא כינוי שבא מתוך קנאה לילדים שיש להם המון תכונות טובות - של שקידה על הלימודים והתעניינות בתחומי תוכן אמיתיים. ילד שהוא חכם ונבון בעיני ההורים לא תמיד מקבל את ההערכה הנכונה בחברה (אם כי זה משתנה בהדרגה במהלך החטיבה ובעיקר בתיכון, וילדים לומדים להעריך גם את התכונות ה"לא גזעיות"). במה ניתן לצייד אותו? קודם כל - בלא לתת פיתרונות. לשבת ולהאזין לו, ולהביע אמפטיה למצוקות ומקום לפרוק. זה הדבר הכי חשוב. מעבר לכך - רצוי לשקף את הדברים שהוא אומר (כלומר לומר אותם במילים אחרות) ולחשוב בקול יחד איתו מה יכול לעזור. לא להציע פתרונות, אלא לתת לו מקום להציע פתרונות ולבחון אותם. במהלך השיחה הזאת כדאי גם להעלות בעדינות את שאלת המצב החברתי בכיתה בכללותה. יכול להיות שכדאי שהילד שלך (או שאת, אם הוא מוכן) יפנה למחנכת הכיתה על מנת שתפעל לשיפור האקלים החברתי בכיתה. וכמובן - תדגישי עד כמה התכונות הטובות שלו יעזרו לו בבגרות, עד כמה החברים הטובים שלו הם באמת טובים ומהווים גם הם נכס בשבילו.

 

[טרנזקציה מוגמרת]

תודה ../images/Emo140.gif

האמירה היתה מתוך תסכול רגעי, ולדעתי לא מתוך כוונה לממש אי הליכה לבית הספר. הילד שלי לא מאוד שקדן בלימודים, אפילו מחפף, אבל כן יש לו עולם תוכן שלם שמעניין אותו, והוא ממש לא מהילדים שמבלים את כל אחה"צ ברחוב (לשמחתי הרבה). הוא ילד סופר סקרן וחכם, ואולי את באמת צודקת שהכינוי הזה נובע מקנאה. לגבי לתת מקום לפרוק, עושה ככל יכולתי, למרות שהוא אלרגי לתגובות הדאגניות שלי, ולא תמיד אני יודעת למתן אותן.