שני, אני התלבטתי הרבה עם לכתוב לך או לא.
את פשוט מקבעת את עצמך. תביני, אתם נפרדתם בשביל שתוכלי לפתח את עצמך, להכיר וללמד את עצמך. למרות זאת, לפי ההודעות שלך, את בקושי מצליחה להשתחרר מגישת הזוג. לדעתי, את צריכה להפנים שאתם לא זוג. הייתם שניים, ועכשיו אתם שניכם בנפרד. זה כואב, נכון, אבל רק ממקום כזה, שבו את פועלת לגמרי אך ורק בשבילך ולא בשביל הקשר שלכם [שאולי יתחדש ואולי לא, לכי תדעי... ימים יגידו] תוכלי לדעתי באמת להתחיל להשתחרר ולתת לעצמך להנות מהלבד שלך. מצד אחד אני רואה אצלך זיקה מאוד חזקה לפיתוח האופי שלך והעצמאות שלך, שזה נהדר ומראה על התבגרות נפשית מאוד מאוד רצינית [באמת, כל הכבוד לך על עצם ההודאה בכך שאת לא פיתחת את עצמך מספיק]. מצד שני, את כאילו שוכחת את מטרת העל שלך, בכך שאת בוחרת בדרך הכביכול קלה- להפוך את הפרידה להפסקה ואפילו להציב לכם דד ליין לחזרה לקשר. העניין הוא, שברגע שאת חושבת על פרידה זמנית, וזה שתחזרו תוך שלושה שבועות, את שוב פעם מאבדת את עצמך ואת נותנת את מרכז הבמה לקשר ולהתעסקות במה יהיה איתכם ולא לך ואך ורק לך, כפי שהבטחת לעצמך, וכפי שרצית במקור. תחליטי מה חשוב לך יותר, את או אתם. קשר בריא, לפחות איך שאני רואה את זה, יוצר עירוב של שלושה עולמות- שלך, שלו ומשותף. זאת, כאשר לכל אחד יש גם את החלק הפרטי שלו באישיות שלו. הבחירה עכשיו היא אם בא לך לטפח את העולם שלך או להמשיך ולהתייחס רק לעולם הזוגי שלכם. את יודעת, יכול להיות שבכלל תביני שיותר טוב לך בלעדיו. ויכול להיות שלא. תשאירי את האפשרויות שלך פתוחות ובעיקר תשקיעי בללמוד, להכיר ולהנות מעצמך.