התייעצות

[ketas]

התייעצות

האם יצא לכם פעם לעבוד על מחזה שלגמרי לא התלהבתם ממנו? לומדים לאהוב עם הזמן או שהעבודה נעשית מתסכלת? המורה לתאטרון מתלהב, השותפה לדיאלוג מתלהבת, אבל היחס שלי לדיאלוג נורא פושר. סתם, בשביל הרקע, אנחנו עושים דיאלוג של הסבתא ובלה מתוך המחזה "אבודים ביונקרס" של ניל סיימון. המחזה עצמו לא רע בכלל. אבל דרמה ריאליסטית זה הדבר האחרון שרציתי לעשות. רציתי אבסורד, סוריאליזם, קומדיה, פארודיה, סאטירה...משהו...אולי אפילו קומדיה שחורה. רק לא דרמה ריאליסטית. יכול להיות שאני סתם מגזימה בתגובה?

 

[מיקי10 א]

את בכלל לא מגזימה

כל אחד יש לו את הדברים שיותר מתחברים לו ויותר גורמים לו להתלהבות מהיצירה. זה לגיטימי לגמרי שלא תתחברי למשהו. - אבל - את יכולה ממש ממש לעזור לעצמך להתחבר. קודם כל תנסי לקרוא חומר על המחזה שאולי יוסיף לך ידע ועניין. דבר שני - את בטוח תמצאי משהו אישי שלך שיכול לבוא לידי ביטוי בעבודה על המחזה הזה. זה יכול להיות משהו מהילדות שלך, זו יכולה להיות איזו פנטזיה שלך שבא לך להתפרע איתה דווקא כי מדובר בדרמה ריאליסטית זה יכול להיות מאתגר מאוד. תיפתחי לכל האופציות האפשריות. והעיקר תהני. מקווה שעזרתי...

 

[Cabaret]

ממש לא מגזימה

מכיר על בשרי מספר מקרים כאלה. וגם צריך ללמוד לעשות את מה שלא אוהבים. אולי ככה מגלים שאחר כך אוהבים את זה? או שבגלל הניסיון יודעים חד וחלק שלא סובלים את זה? עד שלא מנסים לא יודעים. חוץ מזה, לא הבטיחו לנו שושנים, לפעמים נעשה דברים שאנחנו לא אוהבים. קרה לי עם מונולוג הבגרות שלי וגם במספר תרגילים שעשיתי. לפעמים לומדים לאהוב ולפעמים לומדים דברים על עצמך. ותחשבי גם כמה תוכלי להתפתח כשחקנית אם תשקיעי בזה. בהצלחה!

 

[lululemon]

את לא מגזימה

לבגרות של המונולוגים דיאלוגים שלי, לא עשיתי מחזה שאהבתי ודי סבלתי אחר-כך לנתח אותו ולהבין את תוכנו. כי אל תשכחי שבמונולוגים דיאלוגים לא עובדים רק על משחק אלא גם על העבודה העיונית וכשאת לא מתחברת למחזה לפעמים מוצאים משהו בדמות שיכול להדליק אותך... אבל לנתח מחזה שלא כיף לך איתו זה סבל!! אני מרגישה פספוס שלא עשיתי משהו שאהבתי! לדעתי תדברי עם הבת זוג שלך, אולי היא תתפשר על משהו אחר... בהצלחה!

 

[ketas]

תודה על התגובות ../images/Emo13.gif

קראתי את כל המחזה, הוא מדהים (מומלץ!) והחלטנו ללכת על זה. עכשיו השאלה היא איך נכנסים לדמות של זקנה ממורמת בת 70 ואישה בת 35 עם סימנים של אוטיזם. אבל זה כבר השלב הבא

 

[Cabaret]

באמת מחזה חמוד

והדיאלוג הוא דיאלוג ריאליסטי "ניל-סיימוני" מצוי, ואני חושב שזה נחמד להתעסק בחומרים כאלה. חומר גלם טוב ומהנה.

 

[צול1]

גם אם המחזה כתוב ריאליסטי, הבימוי שלו לא חייב

להיות ריאליסטי

 

[ketas]

את זה אף פעם לא הבנתי איך עושים

ראיתי כבר הרבה פעמים שאתה נותן תגובות כאלה, אף פעם לא הבנתי אותך עד הסוף. אתה רוצה קצת לספר לי למה אתה מתכוון?

 

[צול1]

אני אכתוב על רגל אחת, אני מתנצל מראש

זה בגלל השעה. גרוטובסקי בעצמו אמר שיש מסגרת אחת שהיא קשוחה וקבועה בתיאטרון, והיא הטקסט (דבר שגם איתו אפשר להתווכח), והעובדה שהוא נעשה בתוך חלל. מעבר לזה, אפשר להתפרע כתאוות נפשך. משמע, אפשר לקחת את הטקסט ולעשות אותו בכל מקום. כמו בחלל, בים, בחברה חרדית וכו'. אפשר לשבור את הקיר הרביעי ולרדת לקהל או אולי אפילו להשתמש בכל החלל של האולם. שדברים יקרו ביחד בו זמנית. מצליחה לרדת לסוף דעתי?