מ י ו ח ד ת ת מ י
New member
התייעצות../images/Emo53.gif
בוקר טוב לכולכם, יוצא לי לקרוא אתכם המון ורוצה לומר שאתם פורום מקסים בעיני. עם זאת רציתי להתייעץ/לשתף במשהו ולקבל אולי קצת פרספקטיבה אחרת. אני פרודה מזה 5 חודשים. במהלך כל חמשת החודשים הללו אני סובלת בהטרדות/הצקות/איומים/נסיונות פריצה/אלימות מצד הפרוד שלי. בעבר הלא רחוק עקב אלימות כלפי הוגשה תלונה והוצא לו צו הרחקה של שבועיים בלבד. מאז אני משתדלת לערב כמה שפחות את המשטרה בעינייני בשביל לא לגרום לפרוד עוול ולהרחיק אותו מבננו (בן שנתיים וחצי), הילד מאוד קשור אליו וכן גם הוא. יש לו יד חופשיה בכל הנוגע לגידול הילד (רואה אותו המון -ואני שמחה על כך) אך עם כל זאת הוא לא מפסיק להתנהל בצורה פסיכוטית לחלוטין ומעבר לזה גם לא משלום מזונות זמניים שנפסקו לילד. אתמול - אחרי שהוא לא ראה את הילד כל הסופ"ש, הוא הגיע אלי לדירה (למרות שסיכמנו שהוא אוסף אותו מלמטה) וברצונו להיכנס. אני הץעקשתי שלא יכנס אבל המלאך שלי התחיל לבכות כל כך בהוא רוצה את אבין שפשוט נשבר לי הלב והסכמתי. מאון לאון התפתח כמובן ריב קולני בין שנינו שבו ביקשתי ממנו לצאת החוצה והוא סירב. עקב נסיונות קודמים שלי איתו נעמדתי פשוט בחדר המדרגות בשביל שלא יוכל לפגוע בי. הוא אחד אותי בזרוע ופשוט הכניס אותי בכח לבית ובין היתר קיבלתי מכה חזקה בכתף כי עפתי על הקיר. נסיתי להתקשר למשטרה אבל הוא שבר לי את הטלפון. כנראה ששכנים טובים שמעו את הכל והזמינו ניידת. כשהשוטרים הגיעו הוא המשיך להשתולל ולשבור דברים בבית כך שלא נותרה להם בררה ועצרו אותו. הבנתי מהשוטרים שהוא עצור ועלה למשפט. עכשיו לשאלה: למה לעזאזל אני מרגישה רגשות אשמה? אני יושבת ואוכלת את עצמי ופתאום ממש מרחמת עליו. כואב לי לחשוב שהוא זרוק בתא מעצר, קשה לי לחשוב שעכשיו ירחיקו אותו מבננו ל3 חודשים. עם כל זאת אני יודעת שפשוט לא הייתה לי ברירה אבל עדיין אוכלת את עצמי. האם מישהו מכם/מכן התמודד עם מצב דומה? סליחה על האורך ותודה לכל מי שהגיע עד הלום.
בוקר טוב לכולכם, יוצא לי לקרוא אתכם המון ורוצה לומר שאתם פורום מקסים בעיני. עם זאת רציתי להתייעץ/לשתף במשהו ולקבל אולי קצת פרספקטיבה אחרת. אני פרודה מזה 5 חודשים. במהלך כל חמשת החודשים הללו אני סובלת בהטרדות/הצקות/איומים/נסיונות פריצה/אלימות מצד הפרוד שלי. בעבר הלא רחוק עקב אלימות כלפי הוגשה תלונה והוצא לו צו הרחקה של שבועיים בלבד. מאז אני משתדלת לערב כמה שפחות את המשטרה בעינייני בשביל לא לגרום לפרוד עוול ולהרחיק אותו מבננו (בן שנתיים וחצי), הילד מאוד קשור אליו וכן גם הוא. יש לו יד חופשיה בכל הנוגע לגידול הילד (רואה אותו המון -ואני שמחה על כך) אך עם כל זאת הוא לא מפסיק להתנהל בצורה פסיכוטית לחלוטין ומעבר לזה גם לא משלום מזונות זמניים שנפסקו לילד. אתמול - אחרי שהוא לא ראה את הילד כל הסופ"ש, הוא הגיע אלי לדירה (למרות שסיכמנו שהוא אוסף אותו מלמטה) וברצונו להיכנס. אני הץעקשתי שלא יכנס אבל המלאך שלי התחיל לבכות כל כך בהוא רוצה את אבין שפשוט נשבר לי הלב והסכמתי. מאון לאון התפתח כמובן ריב קולני בין שנינו שבו ביקשתי ממנו לצאת החוצה והוא סירב. עקב נסיונות קודמים שלי איתו נעמדתי פשוט בחדר המדרגות בשביל שלא יוכל לפגוע בי. הוא אחד אותי בזרוע ופשוט הכניס אותי בכח לבית ובין היתר קיבלתי מכה חזקה בכתף כי עפתי על הקיר. נסיתי להתקשר למשטרה אבל הוא שבר לי את הטלפון. כנראה ששכנים טובים שמעו את הכל והזמינו ניידת. כשהשוטרים הגיעו הוא המשיך להשתולל ולשבור דברים בבית כך שלא נותרה להם בררה ועצרו אותו. הבנתי מהשוטרים שהוא עצור ועלה למשפט. עכשיו לשאלה: למה לעזאזל אני מרגישה רגשות אשמה? אני יושבת ואוכלת את עצמי ופתאום ממש מרחמת עליו. כואב לי לחשוב שהוא זרוק בתא מעצר, קשה לי לחשוב שעכשיו ירחיקו אותו מבננו ל3 חודשים. עם כל זאת אני יודעת שפשוט לא הייתה לי ברירה אבל עדיין אוכלת את עצמי. האם מישהו מכם/מכן התמודד עם מצב דומה? סליחה על האורך ותודה לכל מי שהגיע עד הלום.