התייעצות רפואית

[נועהב1]

התייעצות רפואית

לפני שאני מטרטרת עצמי לרופא- תגידו מה דעתכן. הלפרו' הייתה לפני 3 שבועות. זואילי הבטיחה שתשאר רק כרס קטנה אחרי הניתוח. בינתיים זה עוד די נפוח, מרגיש עוד קשה, ועדין כואב בצדדים. הרבה שרירים בגוף תפוסים, עקב המאמץ לא להכאיב לבטן, ואז הכל מכווץ. אני לא מתאמצת, אבל סיבולת הליכה די נמוכה, גם התאפקות עם הפיפי לא חזרה לעצמה מבחינת משך התאפקות, ותמיד יש לי תחושה שלא התרוקנתי עד הסוף ונשארה עוד שארית בפנים. קקי עדיין כואב לפעמים בכיווצי מעיים- כנראה איפה שהיו מוקדים. לעמוד אני לא יכולה להרבה זמן. לשבת- אחלא אבל לא ב- 90 מעלות, אלא רק בזריקת הגו אחורה. הכי נוח על הגב במיטה, ועל הצד והבטן עדיין כואב לי. אז בסה"כ יש שיפור, אבל אני עדיין כאובה ולא ממש יודעת איך להתמודד עם זה. (אם נשים לרגע בצד את המצב רוח הנפלא...) נראה לכן שאני צריכה ללכת לרופא, או שזה סתם קרחצן שיעבור? מחר אני אמורה לחזור לעבודה, וחרדה מאיך אסתדר.

 

[זואילי]

הבטחתי??

נועהל'ה, צר לי לשמוע שאת עדיין כאובה. לא זוכרת שהבטחתי לך גן של שושנים... אני רק מדברת מנסיוני האישי ומחוויותי שלי... את יודעת, זה כמו בפירסומות - המציג אינו רופא וכו' וכו'. ברור לי לגמרי שכל אחת מתאוששת אחרת, וגם את צריכה להבין את זה. את מכירה הכי טוב את הגוף שלך. מי אני שאבטיח לך כרס קטנה??? הכרס הקטנה שהייתה לי - חזרה למצבה הבינוני - מינוס עקב התמכרות קשה למתוקים. 3 שבועות אחרי הניתוח זה עוד יחסית טרי, אבל לדעתי (ושוב, רק לדעתי) מהפחד שלך לא להכאיב לעצמך - את אכן מאמצת את הגוף/שרירים, ואז גם זה יוצר כאב ואי נוחות, כי כשאת מחפשת תנוחות שיחפו על הכאב, אז אולי זה בעצמו לא נוח לגוף ואת מגיבה בכאב. לאחר הניתוח שלי, במשך חודש שלם אכלתי בעיקר כלכלה רכה, כדי לא להעמיס על הבטן, וכדי לגרום ליציאות להיות, איך לנסח, נעימות. את חייבת ללכת. והרבה. אני התחלתי לצעוד כבר יום אחרי הניתוח ובכל שאר הימים, עוד באישפוז הייתי עושה הליכות רבות ברחבי בית החולים. בלי התאמצות, אבל כל הזמן בתנועה - מה שהקל לי גם על בעיית הגז (שלא היו לי תופעות ממנו - זה נעצר בצלעות ועבר), גם על החלמת החתכים, וגם על ההחלמה של כל האגן. מדוע את מתאפקת לפיפי? ברגע שאת מרגישה מלאות - לכי להתרוקן בלי חשש. וכל ישיבה על האסלה, לרכון מעט קדימה ולנשום ככה שגם הסרעפת משתתפת בעבודה והשרירים הטבעתיים עושים את העבודה שלהם. אם בקקי כואב, הייתי מייעצת גם לך להשתמש בשמן - בכל ארוחת ירקות תוסיפי כף שמן זית, ואם עדיין זה לא עוזר, אז תשתי קצת שמן פראפין. מגעיל מגעיל, אבל מקל על היציאות. וחוץ מזה, אם כואב - קחי כדור. למה לסבול סתם? האם היית כבר בביקורת? אני מקווה מאוד שמדובר בקרעחצען (פעם למדתי יידיש) ושתתגברי על זה. בטח שזה מפחיד לחזור ככה לעבודה כשאת מרגישה לא במיטבך, אבל אני חושבת שאת צריכה להפעיל יותר את הגוף ולא לפחד. וכמובן, לא לשכוח, עברת ניתוח. זה לא דבר של מה בכך. שולחת אלייך אנרגיות של חוזק והחלמה

 

[נועהב1]

תודה, האנרגיות הגיעו

את אכן מרגיעה. לא מחייבת אותך לגבי מצב הכרס- סתם כנראה ממשיכה להיות מאוכזבת מהגוף שלי וממצבי. היינו עכשיו 4 ימים בטיול בחו"ל שהרופא אמר שאני מסוגלת- טיול משפחת רגוע, ומאוד מאוד כאב לי, והכי בעסה שהיה לי מאוד קשה להרים את כל האחיינים המתוקונים שלי עד אין קץ. לפחות זה גרם לנו לחשוב למה אנחנו בכלל רוצים ילדים... תודה על שלל העצות. משתדלת לנשום, להמשיך להרגע ולקחת הכל בפרופורציות. ושוב המון תודה, אני

 

[זואילי]

לגבי האחיינים

נכון, זה מאוד קשה להימנע מזה, אבל אל תרימי אותם! בכלל, אל תרימי דברים כבדים. אני נמנעת אפילו מלהרים את סל הכביסה. וגם בימים הטובים והשקטים בלי שום כאב, כשלרגע אני שוכחת ומרימה איזה ילד של חברה - אני ישר נזכרת... אל תתאמצי יותר מדי בעניין הזה, תני לגוף להחלים.

 

[nhmhphmh]

הי נועה

קודם כל אני מקווה שתרגישי יותר טוב. אני חושבת שכדאי לך ללכת לרופא רק כדי להיות רגועה ולשלול בעיות אחרות.זה אישי לכל אחת אבל כדאי בכל זאת כדאי להתייעץ אם התופעות האלו ממשיכות להופיע. אפילו טלפונית עם המחלקת נשים איפה שניתחו אותך. אני לא יודעת אם חילקו לך דף הנחיות אחרי הניתוח אבל בדף ההנחיות של הדסה רשום שבמקרים הבאים ניתן לפנות מיד לעזרה רפואית: - צריבה במתן שתן או בעיות אחרות במתן שתן. - כאבי בטן וגב תחתון - אם מופיע כאב פתאומי חזק ומתמשך. - חום - מעל 37.5 ללא סימן נוסף. - כאב בשוק הרגל. - הקאות ובטן תפוחה. - קוצר נשימה או כאבים בחזה. - פצע הניתוח - הופעת אדמומיות, הפרשה או כאב לא שגרתי. לפעמים מנוחה טוטאלית היא הפתרון להכל. גם אני מתה כבר לחזור לעבוד וללמוד אבל אין מה לעשות צריכים להיות קשובים לגוף.מאחלת לך רק טוב ושיעבור מהר.

 

[ליאל ד]

עברתי לפרוסקופיה לפני שבועיים

הניתוח היה לפני שבועיים, אך כל התופעות שאת מתארת כבר עברו, חוץ מהכרס (למרות שנראה לי שתמיד היה לי אותה). אני חושבת שאת צריכה להיבדק, משום שגם לי כאב לשכב על הצד (וכך התרגלתי לישון עם הכרית מתחת לבטן, ממליצה לך לנסות), וגם ללכת, אבל עכשיו כמעט ואין כאבים. אבל אני חושבת ש-3 שבועות זה די מוגזם. ולכן המלצה שלי היא לפנות לרופא.

 

[נועהב1]

הייתי בעבודה

בכל זאת חזרתי היום. היה קשה, אבל מקווה שהתמיכה שקיבלתי תחזיק מעמד עוד קצת. אנסה לתת לזה עוד כמה ימים, ואם לא יעבור אדבר עם הרופא. תמיד כשמתקרבים ליום חמישי סף האופטימיות עולה ... תודה על הדאגה, מרגשת ונעימה. נועה

 

[בואינג 707]

תרגישי טוב ../images/Emo45.gif

החלמה יכולה לקחת גם כמה חודשים. אל תתאמצי את יכולה לגרום לעצמך נזקים.